דבר תורה ספורטיבי לפרשת שמות: "ברגומי בארזי אנצ'לוטי דונאדוני,קאניג'ה בורוצ'אגה באסוואלדו מראדונה,רינקון, רדין, איגוארן, אסטראדה והיגיטה,בוצ'ר, פארקר, ווקר פירסרובסון גסקוין שילטון.אנדרינואה, אילרויה, ואסקז, פרנצ'סקולי,זנגה קלינסמן מגנוסון גלואו סילאס ברולין". מי שלא מכיר ,זאת הפתיחה של השיר "ואלה שמות" (כתב עלי מוהר, הלחין עלי מוהר ושר אריק איינשטיין).

שיר כדורגל יפה מאד שנכתב על המונדיאל הגרוע והמשעמם ביותר אי פעם. (איטליה 90- לא מומלץ לבעלי קיבה רגישה חגיגות של תיקואים מאופסים וכמה 1:0 קטנים). הדגש של השיר הוא שאפשר באמת לפי השמות לדעת מאיזה נבחרת הגיע כל שחקן. האנגלים נשמעים אנגליים, הספרדים, הארגנטינאים והאורוגוויים נשמעים לטיניים, הרוסים נשמעים כמו רוסים והבולגרים כמו בולגרים. על ההולנדיים בכלל אני לא רוצה לדבר אבל  הם מככבים בשיר (ואן ארלה!).

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

שמחה רז – בין קודש לספורט

כל זה היה נכון אז. נבחרת גרמניה, שזכתה אז בתואר, הציגה שמות כמו אאוגנטלר, קלינסמן, רודי וולר(מבקיע שער הניצחון), לותר מתאוס, פפלוגלר ואולף תון- שמות גרמניים לעילא ולעילא שלא ניתן היה להתבלבל בהם. לעומת זאת, בסגל גרמניה דהשתא ניתן למצוא שחקנים כמו ג'מאל מוסיאלה, אילקאיי גונדואן, לירוי סאנה, אמרה צ'אן, מליק צ'או, יוספה מקוקו וקארים אדיימי. כמה מהם אפילו לא אשכנזיים בעליל.

כמובן שזאת רק דוגמה וזה קורה בכל רחבי העולם. המגמה הזאת של רב תרבותיות והשפעה חוצת גבולות היא לא רק בכדורגל אבל זאת דוגמה טובה ובולטת. לא רק אצל נבחרות קטנות המחפשות שחקנים בעלי שורשים וזיקה למדינה שלהם אלא גם במדינות גדולות כמו גרמניה בדוגמה דלהלן.  אני מעריך שזה רק יגדל ויתגבר ואולי אפילו נראה פעם בנבחרת ישראל קפטן צ'רקסי דובר ערבית.

דבר תורה ספורטיבי: איך הוגים נכון שמות בינלאומיים?

אה, זה כבר קרה… לכאורה, שם הוא דבר חיצוני ולא כזה משמעותי. כמו שכבר כתב שייקספיר: "שם מהו? ואם נקרא לשושנה בשם אחר, האם יאבד לה ריח ניחוחה?" (רומיאו ויוליה). האם כריסטופר קולומבוס וכריסטובל קולון הם לא אותו אדם? שם לא משנה את המהות הפנימית של הדבר ועם זאת – מייחסים חשיבות רבה לשם. בספורט הישראלי הייתה מחלוקת רבת שנים בין שדרני ופרשני הספורט איך יש לקרוא לשחקנים- בשם שבו הם משתמשים או בצורה העברית שלו לפי התעתיק המקובל. המקרה המפורסם ביותר לגבי השוער הדני פטר שמייכל או סמייקל, תלוי איך אתה קורא לו. היום כבר לפני כל טורניר בינלאומי יוצאים סרטונים רשמיים של שחקנים עם שמות "בעייתים" המסבירים איך יש לבטא את שמם.

זאת מכיוון שהשם מביא איתו גם תרבות והיסטוריה בדרך כלל ולכן הוא חשוב. גם שחקן אפריקאי המייצג נבחרת אירופית (שזה מה שקורה בימים אלה לרוב) חשוב לו לשמר את העבר ולא להשתמש בגרסה האירופית של שמו. אחד הדברים שהציל את בני ישראל בגלות הארוכה והקשה במצרים היא העובדה שלא שינו את שמם. זה הרבה יותר משינוי טכני גרידא. זה מראה על הבדל, לדוגמה, מול הכיבוש ההלניסטי. שם היו הרבה מתיוונים וכאן לא היו "מתמצרים" בכלל. העם נשאר בתוך המסורת והמשפחה שלו, בלי זליגות החוצה. זה מה ששמר עליהם ושמר על החלום של "פקוד יפקוד" בחיים.

ואז כשבאו משה ואהרון והעירו את עם העבדים- הוא היה מוכן לצאת לחופשי (נתעלם לרגע מהמדרש על כך שארבע חמישיות לא רצו לצאת וכו'). כשנשאל הרבי הריי"צ לפני 75 שנה מה הכי קשה לו במאבק לקימום היהדות בארה"ב, הוא השיב שזו רוח הקרירות שנושבת שם. כשאיסר דניאלוביץ הפך לקירק דאגלאס ופריץ כהן הפך לפרדריק קרי (סבא של ג'ון קרי, שאפילו לא ידע שהוא כזה) הרבה יותר קשה להחזיר אותם למסורת בית אבא. התפקיד שלנו כהורים הוא להעביר את הלפיד הלאה בצורה הטובה ביותר ולקוות שהדור הבא ישמור על שמו ועל מורשתו בצורה הטובה ביותר.