שי פירון מסביר מדוע דתיים לאומיים צריכים להצביע למפלגתו. הוא הסביר בקוים גסים שיש שלשה סוגי דתיים לאומיים: משתלבים, משתלטים ומתבדלים. לא נעים להרגיש משתלט, עדיף להיות משתלב. לכן, לא כדאי להיות בית יהודי, עדיף להיות יש עתיד.

ובאמת, ממש לא נחמד להרגיש מקושר למלה לא יפה. לא נעים להרגיש משתלט. הרי לנו סיבה למה להצביע יש עתיד. תמיד טוב יותר להיות להיות הדתי היפה, הנחמד, החייכן, זה שלא רוצה להשתלט. רק להשתלב. ויורשה לי לשאול: מדוע שי פירון לא מחלק את החילונים למשתלטים ומשתלבים. הרוב ביש עתיד הם חילונים. האם אלה חילונים משתלטים או חילונים משתלבים?

האם שי פירון שאל את יאיר לפיד את השאלה הזאת?

הרשו לי לנחש ששי פירון לא שאל את יאיר לפיד. וגם הוא ישאל אותו, יאיר לפיד באמת לא יבין מה שי פירון רוצה ממנו. "על מי אני אמור להשתלט או לא להשתלט?" ישאל יאיר לפיד בתמהון. "הלא אני זה המדינה, בי צריכים להשתלב".

שי פירון, אם אתה לא רוצה להשתלט, זאת אומרת שאתה רוצה שהחילוני ישתלט. אלא אם כן הוא כבר השתלט עד כדי כך, שאפילו אתה כבר הפנמת את העובדה שהוא זה המדינה ואתה החריג, והסכמת לקבל על עצמך את חוקי המשחק האלה. כלומר: דווקא שי פירון הוא זה שמסתכל על הדתיים כעל מגזר. מגזר שהוא מיעוט, ותפקידו להתבטל בפני המגזר המשתלט. ואת המגזר הזה הבה נחלק לאותם סוגים שחילק שי פירון, אבל נקרא לילד בשמו: המתבטל והעומד על דעתו.

שי פירון, המשתלב-מתבטל, הפך את הדתיים הלאומיים למגזר.

נראה לי שכאן לא רק יאיר לפיד זוקף גבה בתמהון. גם הדתי הלאומי המשתלב זוקף גבה משלו. ומה אנו אם לא מגזר?

דתיות היא לא שם כולל לקבוצת אנשים. דתיות היא השקפת עולם. השקפת עולם שיש לה דעה על המציאות. דעה על ערכים. יש לה אמונה. היא מאמינה בדרך שבה צריכה המדינה להתנהל. ההשתלבות ששי פירון מציע היא ויתור מוחלט על האמונה ועל השקפת העולם, והודאה לכך שהשקפת העולם החילונית היא זו שצריכה להשתלט על המדינה.

ושי פירון אכן ויתר. הוא תומך בתחבורה ציבורית בשבת. הוא תומך במיסוד הקשר המכונה "נישואין חד-מיניים". ואני תמה, האם שי פירון אכן מאמין שמה שכתוב בתורה נכון? האם שי פירון מאמין שה' נגלה אל אבותינו בהר סיני וצוה אותם כיצד עליהם לנהוג? האם שי פירון מאמין שהמדינה צריכה להתנהל כך? אם כן – מדוע הוא מוכן להשליט על המדינה את האמונה הסוברת אחרת.

האם אדם שמאמין שאי הפצצת הכור באיראן תביא לחורבן מדינת ישראל, יהיה מוכן להשתלב בקרב אלה שמאמינים שפצצה גרעינית באיראן היא דווקא דבר נחמד? ממתי אדם מוותר על השקפת עולמו?

הרצון להשתלב מבוסס על תחושה שאנחנו לא מבטאים דעה אלא מייצגים קבוצת אנשים, ושקבוצת האנשים הזאת מאד מאד רוצה לתת לקבוצה האחרת להשתלט על המדינה. למען הנחמדות. או אולי: המחמדות.