ב-25 בנובמבר, כמו בכל שנה, נציין את יום המאבק באלימות כלפי נשים בטקס מרשים. כמו בכל שנה, אעמוד בלית ברירה מול פניהן של נשים שאיבדו את חייהן בצורה טרגית ואלימה. נשים שהיו חברות, אימהות, בנות זוג, קולגות – והפכו לתמונות בעיתון.
בשנה האחרונה נוספו לסטטיסטיקה – העגומה גם ככה – נשים יקרות שהיו קורבן לטרור הרצחני של מחבלי חמאס, חלקן עדיין בחיים. עדיין שם- מרחק של פחות משעה מהבית בו אני גרה.
אנו מתמודדים השנה עם עלייה דרמטית במספר הנשים שנרצחו וזינוק חד בפניות של נשים לקבלת הגנה. אם בשנה רגילה ממוצע הנשים הנרצחות בישראל עמד על כ-20- מספר גבוה לכל הדעות- אזי שבשנת 2024, שעדיין לא הסתיימה – נרצחו כבר 30 נשים.
כאשת חינוך לשעבר ובמסגרת תפקידי, כיועצת לקידום מעמד האישה, עליי להקפיד לשים לב , וגם להתריע, על נורות האזהרה. אני מקיימת פעילויות לנשים ונערות בעיר, מביאה בפניהן הרצאות וקורסים רלבנטיים (אחד מהם הוא קורס הגנה עצמית של אם ובת שרץ מזה שנים ונוחל הצלחה) ומביאה בפניהן עדויות של נשים שורדות אלימות, שחושפות באומץ רב את סיפורן הקשה. ועם זאת, 30 נרצחות זה כבר שרשרת נורות אדומות בוהקות שדורשת לחץ אמיתי על מקבלי ההחלטות במדינה ומותירה אותי חסרת אונים אל מול המערכת.
ההתייחסות לנתונים הקשים, והעלאתם לסדר היום הציבורי, כחלק מאירועי יום המאבק באלימות כלפי נשים, היא חשובה, אבל יותר חשוב ומשמעותי לזכור כי מאחורי כל תמונה יש שם, סיפור, חלום והון אנושי שנגדע.
במקום להתגייס למאבק, אנחנו עדים לקיצוצים
תקופת הכאב שמדינת ישראל עוברת, הביאה למתחים ולחצים עצומים בבתים רבים – בין אם מבן או בת זוג המצויים בטראומה, בין אם מתא משפחתי שאיבד את מקור הפרנסה ובין אם משכול או פציעה בעקבות הלחימה. אבל התקופה הזו הפכה קטלנית במיוחד בבתים שבהם ממילא האלימות כבר הייתה קיימת. מדובר במלחמה ייחודית המתרחשת מאחורי דלתותיהם הסגורות של הרבה בתים בישראל.
המציאות הקשה הזו רק מחריפה, ובמקום להתגייס למאבק, אנחנו עדים לקיצוצים. המשרד לביטחון לאומי מקצץ, דווקא עכשיו, בתוכנית סיוע מוצלחת לנשים נפגעות אלימות – תוכנית שיש לה ביקוש אדיר ושהוכיחה את עצמה. ואני שואלת איך אפשר להישאר אדישים למצב שבו חייבים לתת פתרונות ומענים בכל מקום? אם זה לא חלק מתקציב המדינה לפתרון בעיות שהובילה המלחמה – מה כן?
ואם זה לא מספיק לפגוע במאבק שלנו, ההכחשה של ארגוני הנשים, המכנות עצמן פמיניסטיות ולוחמות למען זכויות נשים, היא בלתי נתפסת ואף מחרידה. כן, גם בתוך ישראל. ההבנה כי זכויות נשים, בעיניהן, הן פוליטיות, או אפילו פועל יוצא של אנטישמיות, מוכיחות לכולנו כי המאבק חייב להיות בכל הזירות גם בעולם.
אני קוראת לכולם – נשים וגברים – אל תשתקו! אל תעמדו מנגד! עמדו במאבק הזה לצידנו. הפעילו לחץ על מקבלי ההחלטות ודירשו השקעה ומשאבים במיגור האלימות הגואה כלפי נשים ובכלל. לא ייתכן שרצח רודף רצח, תמונות של נשים מתנוססות כמו צלקת על גבי העיתונות, ואנחנו ממשיכים להתעלם מהנתונים של השנה האחרונה ומחירים שהמלחמה גבתה.
השנה יותר מתמיד זוהי חובה אנושית ומוסרית שלנו להתייצב ולקרוא לתיקון משמעותי באמצעי הטיפול והמניעה של אלימות כלפי נשים. לזכרן של אחיותינו שנרצחו על רקע כבוד המשפחה, על רקע של בעיות אלימות לא מטופלות, בעת מילוי תפקידן המבצעי או שרקדו אל מותן לאחר התעללות מינית קשה ביום שמחת תורה. להיאבק בנחישות בהתמדה למען כל אותן נשים שאינן יכולות עוד להשמיע את קולן – ולמען העתיד שלנו ולמען חברה הוגנת וראויה.
==
אהובה יצחק עמרם היא יועצת ראש העיר אשדוד לקידום מעמד האישה
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
