האב השכול, חגי לובר, אביו של יונתן הי"ד עונה לרב משה הלל הירש שאמר לבחורי הישיבה כי מצווה להיות עריק, כיון שהתורה מחזיקה את ארץ ישראל מחורבן.

לובר ענה בציניות ופנה אל בנו: "מצוות העריקות. שמעת יהונתן? יש מצווה חדשה בתורה. "מצווה להיות עריק". איך פספסת את המצווה הזו כשהסתערת על האויב? איך לא ידעת, כשהגנת בגופך על נשים ילדים וזקנים, שאתה עובר על מצווה?

חשבת שיש מצוות פיקוח נפש. חשבת שאתה מקיים מלחמת מצווה. חשבת שאתה עושה רצון ה'. טעית. יש מצווה אחרת גדולה יותר, שלמה יותר, מפורשת כנראה בספר כלשהו שפספסת. מצוות העריקות.

מצווה ששכרה בצידה. מצווה שהייתה מאפשרת לך לחיות. ולהוריך לא להתאבל ולכאוב. ולאשתך לא להיות אלמנה מתגעגעת. ולילדיך לא להיות יתומים ללא אב. המצווה להיות עריק. לא התייעצת עם גדולי תורה "נכונים" שמעת לדוד המלך לאברהם אבינו וליהושע. טעית. מצווה להיות עריק.

אז חבל שאתה לא מתהדר בכותרת 'ליטאי'.(איך אפשר להיקרא על שם עם אנטישמי ורוצח שרק הזכרת שמו העבירה צמרמורת בקרב יהודים בשואה?), חבל שאתה לא נולדת לאלו שכן מקיימים מצווה. מצוות עריקות. חיית בטעות. מתת בטעות.

לובר עובר לשבח את בנו שבחר אחרת: "אבל, הטעות הזו מקנה לך מקום של כבוד על כנפי השכינה. ובזכות הטעות הזו הליטאים יכולים ללמוד בלי הפרעה. ובגלל שטעית ילדים יכולים להגיע לגיל בר מצווה. ונשים יכולות ללדת בבטחה .ואברכים להתפלל בקול ענות חלושה".

ופונה אל הרב הירש: "והרשה לי כבוד הרב לעוץ לך עצה. הכאב שהסבת לי ולרבים אחרים גדול מנשוא. אם זו לא הונאת דברים, אני כנראה לא מבין כלום בהלכה. ולכן, אנא, דבר על חשיבות לימוד התורה. על הצורך בבחורים שילמדו בלי הפסקה. ואל תקטין 'על הדרך' את המצווה הגדולה. שעליהם מסרו נפשם, רבים כל כך. שלמים כל כך. תלמידי חכמים כל כך. כל כך יראי שמים ואוהבי ה'.

אנא. לבנו פצוע. ומתוך שדמעתנו מצויה, הונאתנו קרובה, וצערינו בוקע שמים ומגיע עד כיסא הכבוד".

ולבסוף קרא לחרדים: "ואתם, אחי החרדים וכבוד רבכם, לפחות בואו לחלוק לבני יהונתן כבוד באזכרה של 12 חודש, ביא' בכסליו בהר הרצל. לעלות לקברו, קבר צדיק, להתוועד ולשמוע עליו סיפורי אמונה ויראה. ולהתחזק. כל כך להתחזק.(וכמובן גם חילוניים וציוניים דתיים מוזמנים באהבה)

חגי לובר אב למקיים מצווה השקולה כנגד תרי"ג", כך סיים.