הח"כים ממודרים; הקמפיין תקוע; הזליגה החוצה מתחילה

כבר שבוע משהו בקמפיין של הבית היהודי נראה תקוע. מאז פורסמו תוצאות הפריימריז, שהשאירו את כל הח"כים המכהנים במקומות ריאליים ולא הכניסו אפילו פרצוף אחד חדש (למעט ינון מגל ששוריין), המומנטום של המפלגה נדמה שנעצר.

כבר שבוע שהקמפיין עוסק יותר במפלגת העבודה מאשר בציונות הדתית או בימין. דוברות הבית היהודי מוציאה כרזות וסרטונים עם ציטוטים מביכים של נבחרי העבודה: סתיו שפיר, זוהיר בהלול, יוסי יונה ומירב מיכאלי בקמפיין שלילי אגרסיבי נגד 'המחנה הציוני'.

קמפיין המפלגה – רק נגטיב

[[[https://www.youtube.com/watch?v=y-8qQOH4TT0]]]

בנט, שקד וינון מגל

ומה קורה עם מסרים למצביעים? בינתיים אין. אם לפני חודש, הבריק בנט&קלוגהפט בסרטון ההיפסטר ה'לא מתנצל' שהפך לויראלי בתוך דקות, מאז הפריימריז יצא רק סינגל מלנכולי משהו, 'כולנו אחים' עם אייל כהן ואופיר בן שטרית, שלא תפס בציבור, אבל מצד שני היה אצבע בעין לחרד"לים בגלל חוסר האכפתיות משירת נשים. בד בבד עסוקים בבית היהודי בכיבוי שריפות תקשורתיות על התבטאויות של הנבחרים החדשים, בצלאל סמוטריץ', אביחי בוארון ושרה אליאש, שעל חלק מהן הם "כן מתנצלים". ובטח גם אתם שכחתם את החרוזים של הקמפיין המוצלח – 'בנט זה אח'.

בסרטונים של המפלגה בשבועיים האחרונים, נראים חוץ מחברי הכנסת של העבודה, רק שלושה פרצופים: נפתלי בנט (עם או בלי זקן), איילת שקד וינון מגל (מ. ינון בשבילכם). שאר חברי הכנסת מאופסנים עמוק בבוידעם. אחד הח"כים הודה כי הם מודרים מהקמפיין  "הכל זה בנט, שקד וינון מגל. לנו מותר רק לפרסם דברים בפייסבוק". על החלק שלהם בהכנות של המפלגה לבחירות "לא מדברים איתנו על הקמפיין – אנחנו לא חלק. את הסרטונים אנחנו רואים רק אחרי שהם כבר יוצאים החוצה לתקשורת".

הרציונל שעומד מאחורי הקמפיין שהולך על הראש של מפלגת העבודה הוא פשוט. בוז'י ולבני כרגע במומנטום, מה שיכול לסחוף מצביעים שמאלה, ויותר חמור, להעביר בתוך גוש הימין מצביעים לליכוד, כדי לחזק את נתניהו. הקמפיין נועד לעצור את העלייה של המפלגה, כדי לשמור את גוש הימין חזק ואת האלטרנטיבה של מתלבטים בתוך הימין להצביע לבנט ולא לנתניהו. בימים האחרונים נראה שגם הליכוד הבין את העניין,  וגם הוא התחיל לתקוף את השמאל הקיצוני של העבודה.

שלושה פרצופים בלבד

[[[https://www.youtube.com/watch?v=oUpT5Yo4KDc]]]

אין תוצאות לפריימריז

מה שיכול ללמד על הבעייה של הקמפיין, הוא חוסר הוודאות לגבי הרשימה לכנסת. עד עכשיו הרשימה שפרסמה המפלגה, לא עומדת במבחן החוקה, וגם הם בעצמם נסוגו ממנה (בימים האחרונים הוסרה החוקה מאתר המפלגה – לא ברורה הסיבה). דוגמה אופיינית, אם ביום חמישי בכפר המכבייה הוצגה שרה אליאש, כשלפי הודעת המפלגה היא במקום ה-17, אתמול בנט כבר הוריד אותה למקום ה-21 בציוץ בטוויטר ואחר כך בפייסבוק. הודעה רשמית על המקום שלה טרם התקבלה. באיזה מקום מוטי יוגב או אבי וורצמן, ויותר עקרוני לאלה שבקצה הרשימה – אביחי בוארון הוא מקום 17 או 19 שכבר כמעט ולא ריאלי.

מה שמעכב את הצגת הרשימה הוא השריונים של בנט, שלפי החוקה נעשים בשלב השלישי (לפני שיריון הנשים). אבל כאן יש מלכוד, שריון של גבר בעשיריה הראשונה או השנייה ידחוק את רונן שובל וכנראה גם את הרב אבי רונצקי אחורה למקום לא ריאלי. שריון של אישה, ידחוק את יהודית שילת למקום ה-21 בוודאות, ושיריון של אישה בחמישיה הראשונה או השנייה ירחיק גם את שולי מועלם מהמקום ה-8 למקום ה-11 או אפילו ה-13. ממה שידוע לסרוגים בנט מחפש בנרות דמות נשית מובילה לשיריון, אך כרגע לא מוצא. כמה נשים איתן כבר גישש מסרו כי אינן רוצות להכנס לפוליטיקה.

הדיבורים על איחוד עם הליכוד, גם הם הופכים את הקמפיין לנתון בסימן שאלה. הסכם שביתת הנשק בין המפלגות בולט מאוד, אבל ריצה ברשימה משותפת שלפי הסקרים מניב 37-40 מנדטים מספר זהה או נמוך למה שמנבאים הסקרים במפוצל, ריצה כזו היא הימור שכרגע מתחבטים ומתלבטים בו בשתי המפלגות. גם בין יועצי בנט הדעות חלוקות. עד שיחליטו, הקמפיין הפוזיטיבי של הבית היהודי הוקפא.

זליגה שמאלה וימינה

ברשתות החברתיות נשמעות ביקורות על המפלגה, בעיקר סביב הלנת השכר של הספקים מהבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, וגם על חוסר סדר ביעדי המפלגה. עד כה הקול היחיד שנשמע ברור הוא הקול המדיני, אבל בתחום הכלכלי – בנט מושך לכיוון קפיטליסטי, אבל המתפקדים רוצים דמויות חברתיות ודאגה למוסדות הציונות הדתית. בנושאי דת ומדינה לא ברור העמדה של המפלגה – וחוסר הבהירות שליווה את השנתיים האחרונות בטח שלא נפתר היום. גיוס בנות, נישואים חד-מיניים, הר הבית הם סוגיות שבבית היהודי לא נתנו עליהם תשובה ברורה והציבור מתחיל לאבד סבלנות.

היתרון הגדול של בנט כרגע, הוא חוסר האלטרנטיבה. המפלגה של אלי ישי ויוני שטבון, בקושי מגרדת את אחוז החסימה, ליברמן שבר שמאלה והצל של פרשיית ישראל ביתנו עדיין מעיב על הרשימה החדשה שלו ומוריד אותה ל-5 מנדטים. הציבור הדתי לא יעבור לליכוד וגם הקולות של הקמת מחנה ציוני-דתי ב'יש עתיד' לא תעורר נטישה המונית, אבל הקולות של גורמים לייטים הבוחנים את האפשרות, צריכים להדאיג את בנט. בקרב הציבור הליברלי חוזרים הקולות, שאם בבחירות הקודמות הצביעו למפלגה לכתחילה, הפעם הם חוזרים לימי המפד"ל הלא עליזים – "סותמים את האף ומצביעים". זה עוד לא מגמה, אבל הטפטוף יכול להפוך למבול. עוד קצת ועוד קצת, ומנדט או שניים יכולים לזלוג ימינה ושמאלה ולהוריד את הכח של המפלגה ואיתו את האפשרות לישיבה בממשלת ימין כשותפה בכירה.

סקר מכון פאנלס בסוף 'צוק איתן' הציב את המפלגה על 20 מנדטים, מאז הסקרים הפכו ל-18 מנדטים לפני כמה חודשים ו-16 בתקופה האחרונה. לא להתבלבל, אם זו תוצאת הבחירות מדובר בהישג ענק של בנט, אך בחודשיים הקרובים, זה גם יכול לרדת עוד, בדיוק כמו שהמספר יכול לעלות – והשאלה היא כמובן איך ייראה הקמפיין.

בשבוע הבא תיפתר סוגיית המיקומים וככל הנראה כבר בימים הקרובים תרד מסדר היום אופציית האיחוד עם הליכוד, ואז סוף-סוף יתחיל הקמפיין האמיתי של המפלגה. מי יודע, אולי נראה אפילו את שאר חברי הכנסת לוקחים בו חלק כפי שנשעה באיחור גדול בקמפיין בבחירות לכנסת ה-19.