הדבר המשמעותי ביותר שיקרה הערב הוא ששוב ושוב, במשך יומיים ברציפות, נמליך על עצמנו את הקב"ה למלך. זה לא קשור באיראן ובתגובה הצפויה על המתקפה אמש; זה לא קשור לנסראללה (שגם ככה כבר לא בעולם הזה, כן יאבדו כל אויביך ה'); זה אפילו לא קשור בארה"ב ובמה הם יגידו, ובטח לא בחמאס שכבר בקושי מתפקד, זה מה שעם ישראל עושה ביומולדת של כלל האנושות. "זיכרון ליום ראשון". מזכיר לעצמו ומזכיר לעולם כולו למה בכלל אנחנו כאן ומה התכלית של כל הדבר הזה. ההמלכה הזאת משמעותית עד כדי כך שהיא מעכבת, ואם פספסתי, אפילו בתחילת הלחש שלי, ועל אף שנחזור על זה שוב ושוב, אנחנו חייבים לחזור. פשוט כי זו הנקודה הכי מרכזית בימים הללו, ואין שום דרך להחמיץ אותה.

זה יהיה הרבה יותר קל ופשוט מאי פעם. פשוט כי ראינו את זה באופן הבהיר והברור ביותר לאורך כל השנה. ההבנה הזאת נקנתה בדם, הרבה מאוד דם, ודמעות בלי סוף, אבל גם בניסים גדולים ועצומים (כולל ליל אמש בו התחוור לנו שוב ושוב איך פורס עלינו הבורא את סוכת שלומו..). שוב ושוב הבנו את מה שנגיד לאורך שני הימים הטובים הקרבים אלינו – "ומלכותו בכל משלה".

אבל זה גם יהיה מורכב, כי רבים רבים כל כך לא יהיו בבית הכנסת ולא בגלל שהם לא רוצים בכך. הם יהיו בטנקים ובשטחי הכינוס, במסדרונות המודיעין ובכל מקום שהם. והן תהיינה בעורף, מגבות את הלוחמים, לביאות. שלושה ימים של חג – שבת במציאות כזאת זו לא מציאות פשוטה. מי שכן יהיה בבית הכנסת, יצטרך לפעול גם בשבילם. אבל תפילותיהם, דמעותיהן, וכוונות הלב של כולנו יתמזגו לזעקה אחת גדולה. ממש כקולו של שופר. תקיעה גדולה, ישרה, צלולה וברורה שתעלה ישירות לכסא הכבוד.

גם 'אבינו מלכנו' נגיד שוב ושוב בימים הללו. נזכיר שהוא לא רק מלך אלא לא פחות מכך אבא. אבא אוהב ואהוב. אבא שרק טובתם של בניו לנגד עיניו כל היום, גם אם הדרך להגיע לאותה טובה גדולה, גנוזה ועתידית, פתלתלה הרבה יותר ממה שחשבנו.

וב'אבינו מלכנו' נתפלל שיכתוב אותנו לחיים טובים, נתחנן שיעשה למען הרוגים על שם קדשו וינקום את דמנו השפוך והמילים הללו יקבלו משמעות כפולה ומכופלת בשנה הזו. אבל רק שינוי אחד נראה שחובה עלינו לעשות. במסגרת חשבון הנפש הלאומי בסיכומה של שנה של מלחמה; "אבינו מלכנו חננו ועננו כי יש בנו מעשים". כל כך הרבה מעשים. מעשים נשגבים שאצרנו בבית האוצרות הלאומי, מעשים של גבורה ומסירות נפש, של גילויים נשגבים של נצח ישראל, של אנשים שמסרו נפשם על העם שלהם, על האחים שלהם וממשיכים לעשות זאת בלי חשבון.

יש בנו מעשים רבש"ע. כמה מעשים. בזכות המעשים הללו, בזכות אותם גיבורים, אלה שמסרו נפשם ואלה שחיים כאן ביננו, אלה ששלחו את בני זוגן לחזית לחודשים ארוכים ונשארו גיבורות בעורף, אלה ששילמו ומשלמים מחיר דמים בגוף ובנפש על המלחמה הזאת ולא מפסיקים לעודד ולחזק, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו.

=======

הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה היא ראש מדרשת נועם אביב שבמכללת תלפיות; רבנית אולפנת אמנה