בשבוע שעבר נוכחנו ביכולת התחכום, התבונה, החשיבה ארוכת הטווח והמסירות יוצאת הדופן של המופקדים על בטחונה של מדינת ישראל, אירוע מעין זה של 'פיצוץ מסתורי' במכשירי הקשר של אלפי פעילי אויב טרם ראינו; אירוע שנראה כלקוח מהאגדות.
הידיעה המרנינה, הציפה עבורי שוב את התחושה המרירה המהדהדת זה חודשים ארוכים מאז פרוץ המלחמה על הביקורת החריפה המהולה בכפיות טובה ואנטגוניזם שמחוללים 'בעלי כוונות טובות' ביחס לשדרת הפיקוד הבכיר בצה"ל. ביקורת זאת ממוקדת בשני מישורים עיקריים, הראשון ביחס לתפקוד הצבאי והשני שללא ספק מחולל את הראשון הוא תפיסות עולם וערכי ליבה מטושטשי זהות לאומית ויהודית.
אין חולק שלאחר מתקפת הפתע הנוראית בשמיני עצרת נדרש חשבון נפש נוקב וכפי הנראה אף 'חילופי גברא' לאלו שהתרשלו במשימה שלשמה הופקדו אך זאת אני משאיר לנבחרי הציבור והמופקדים על כך ומקווה שיפעלו בענייניות ומקצועיות ליצור את השינוי ההכרחי.
אך חטא הוא להיות כפוי טובה על מסירותם רבת השנים של רוב רובם של מפקדי צה"ל הבכירים עבור האומה, אמנם בדרכם שלהם, ויתכן שנכון היה לפעול אחרת ובדרך שונה ומדויקת יותר אך לא ניתן לערער על שנים ארוכות בהם הקריבו חיי נוחות וחיי משפחה שגרתיים והפנו את מרצם להגנת העם היושב בציון.
הפגיעה במחבלי החיזבאללה הייתה מתוחכמת להפליא וללא ספק תוצר של חשיבה ותכנון ארוכי טווח של מיטב המוחות של המוסד ו/או אנשי חטיבת המחקר במודיעין ומפקדיהם. כן. אלו שמסתבר שכשלו ערב שמיני עצרת בזיהוי הסכנה האורבת לנו מעזה אך יחד עם זאת אינם נחים לרגע ביצירת אסטרטגיה כמעט דמיונית למגר את אויבנו בכל מקום בו הם נמצאים.
אנו קרבים ליום הדין הפרטי והציבורי, תפילותינו שדיננו יהא לטובה שרבש"ע יביט עלינו בעין טובה ויראה בעיקר את הרצון העמוק הטוב שלנו למרות שלא תמיד בדיוק אנו מממשים את רצונו, האמנם גם אנו מסגלים עין טובה על אלו שמקריבים את חייהם למען כולנו למרות דעותיהם שאיננו מסכימים איתן ואף רואים בחלקן פרובלמטיות לא מועטה שפוגעת בנורמות הערכיות בצבא כגון חדירת תפיסות פרוגרסיביות וכיוב' אך יחד עם זאת מחובתנו לערוך הבחנה בין ביקורת עניינית ונקודתית לבין רדיפה שיטתית שפעמים מזהמת את האוירה הציבורית ביחס לצה"ל ונראה שלעיתים הולכת בעקבותיהם של האנרכיסטים משמאל (…)
לדאבון הלב למרות כוונותיהם הטובות של מבקרי הקצונה הבכירה בצה"ל בשיטתיות ופעמים באגרסיביות, מחטיאים הם את המטרה ופוגעים הם באמון בצבא, ועשויים להחליש את המוטיבציה לגיוס משמעותי גם בקרב בני הציונות הדתית עליו הם מגוננים מהשפעת הפרוגרס בצבא, ויפה שעה אחת קודם.
ערך הממלכתיות ביחס לצה"ל הולך ונסדק בשנים האחרונות גם בקרב הציבור הדתי האידאולוגי אמנם בחלקו השולי אך הרעשני, שורשיו נעוצים במשבר בגירוש מגוש קטיף שערער את יחסם הפנימי לקדושת המדינה וצה"ל שגירש אותו מביתו, השפעה זאת ניכרת במישורים רבים בפרט בחוסר אמון שהפך לרדיפה של כל קצין שנדמה שמזוהה עם הפרוגרס. אמנם לא ניתן להתעלם ממגמות מסוכנות של קצינים בכירים שהוכשרו בקרן וקסנר או מכון מנדל האומללים שמחד נזקם רב אך יחד עם זאת איבדנו את היכולת להבנות חשיבה מורכבת שמסוגלת להיות עניינית ולא גורפת ביחס למי שמקריבים את חייהם למען האומה ולמרות תפיסותיהן המסוכנות ומגמות שהם מנסים להטמיע בצה"ל אך מול זה נצבת לה עשייה ברוכה ארוכת שנים באמתחתם.
נוצרה נורמה שאינה מסוגלת להבחין בין עיקר לטפל ולנהל ויכוח עקרוני ביחס למגמות המוגדרות להבנתנו הרסניות ומחובתנו לבלום אותן ללא מורא ויש לא מעט כאלה לצערנו אך בלי לפורר את היחס הממלכתי לצה"ל, לשפוך חלילה את התינוק עם המים ולזרוע אוירה ציבורית מרעילה.
כשעוקבים אחר פעילותו של הציבורית של מרן הראי"ה קוק זצ"ל ואופי מערכת היחסים מול גורמי קיצון שהניחו את התשתית לחילוניות האידאולוגית ביישוב היהודי בארץ, מוצאים אנו מחד אמירות נוקבות ובהירות החפות מטולרנטיות רדודה אך תמיד מתוך אחריות ללכידות הציבורית ולמוסדותיו ומתוך אמון עמוק בטוב הגנוז גם בראשי פורקי העול, דרכו של הרב רחוקה שנות אור מההתעפרות ברשתות החברתיות ובערוצי התקשורת השונים בתוכן בשפה ובמגמות.
בכתביו לימדנו הרב להבחין בין עין טובה הנובעת משטחיות או אפתיות לזולת ולחברה או ככזאת המייצרת מכנה משותף רדוד שניתן לזהות אצל גורמים ליברליים ששפת האחדות ממוססת כל ביקורת והיגיון לבין עין טובה מלאת אחריות ציבורית הרואה הרבה מעבר לכאן ועכשיו ואינה נגררת אחר אמוציות חיצוניות וחולפות, מתוך אחריות וסבלנות אין קץ גם ביחס לאתגרים סבוכים, מתוך אמון נצחי בעם הזה על מכלול מגרעותיו מתוך מבט המסוגל לחוש את הטוב החבוי גם בעומק התהום.
כשאנו מדברים כיום על אמון ואמונה בעם היקר שלנו, אין המשמעות רק ביחס לכאלה שפשוט לראות את טוב ליבם ומעשיהם כמו הציבור המסורתי והלאומי שגדוש במסירות לעם בטבעיות ובפשטות אלא גם ובעיקר ביחס לשכבה החברתית שעמדותיה ומגמותיה מאתגרים אותנו ופעמים מערערים את האמיתות והערכים בהן אנו מאמינים ואף נלחמים בדרכנו, ביחס אליהם אנו נדרשים לסגל את היכולת לראות את מה שקנו במסירותם על העם והארץ.
באחד ממקורותיו המאירים את דרכינו בסוגיה זאת כותב הרב: "הדרך האמתית שעליה ובגללה נוצר האדם הוא להיות בעל עין טובה נגד המקום ונגד הבריות.. ומתוך העין הטובה תבא כל טוב, וממנה יוצאת ואליה שבה מדת הסבלנות המשובחת, אותה שהיא משכללת את העולם ומביאה אותו לשכלולו".
אם אנו אוהבים את אומתנו ומאמינים בגדולתו של הדור הזה! עלינו לסגל עצבים של ברזל ומבט עמוק שלא מתבלבל מגילויי הניכור החיצוני של חלקים מיואשים בו, לנהל מאבק תרבותי וערכי מתוך זקיפות קומה ואחריות ולא ייאוש ושריפת אסמים חברתית.
שבוע הבא כשיתקדש עלינו יום ראש השנה הבעל"ט ונקיים את המצווה הראשונה בשנה התלויה בשמיעה 'לשמוע קול שופר', נשתדל להטות אוזננו לשמוע את הקול הקורא לנו לשוב למבט הצלול שבתוכנו וכדברי הרב "סגולת השופר היא לעורר הכוחות הנרדמים .. לעורר כח הקדושה הצפונה .. שבתוך עומק הלב רצון של כל אחד מישראל נוטה לקדושה ולטוב מפני קדושת נשמתו".
בברכת שנה טובה ומבורכת לכל בית ישראל
=======
להארות ותגובות sbenshaya1@gmail.com
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
