לצפות במערכת הביטחון פועלת בלבנון גורם לכל ישראלי להרגיש את הגאווה שאבדה והביטחון שנסדק בשביעי לאוקטובר ביישובי הדרום חוזרים לאט לאט. אחרי מתקפת הביפרים כולם בישראל הלכו מעט זקוף יותר, עם קצת יותר צבע בלחיים. הבעיה היחידה היא שהניסים שמחוללת מערכת הביטחון בצפון עומדים בניגוד תמידי לכישלונות בדרום.
ההבדל בין מה שמתרחש בימים האחרונים בצפון, לבין מה שהתרחש במשך הכמעט שנה האחרונה בדרום מאז אירועי השביעי באוקטובר הוא שמיים וארץ. הניגוד לא יכול להיות קיצוני יותר. ישראל התכוננה למלחמת לבנון השלישית מהרגע שכף רגלו של החייל הישראלי האחרון עזבה את אדמת לבנון.
במשך קרוב לשני עשורים ככל הנראה, שוקדת מערכת הביטחון על כל פגם קטן וחולשה שניתן למצוא בחיזבאללה, מייצרת פרצות, בונה מלכודות, מבשלת תחבולות ומשקיעבה את כל יכולותיה באיסוף מודיעין בהכנה לרגע הנכון.
רואים את התוצאות בשטח בבירור, החדירה המודיעינית אל חיזבאללה היא חסרת תקדים והמשאבים האנושיים והכלכליים שככל הנראה השוקעו בחזית זו לאורך העשורים האחרונים השתלמו עשרות מונים.
בניגוד מוחלט לכך, עומדת חזית הדרום. בכירי מערכת הביטחון כבר הודו מזמן כי בשביעי לאוקטובר כלל לא היו תוכניות מבצעיות למלחמה עם חמאס בשטח עזה. לחמאס ניתן יד חופשית בשטח מעל ומתחת לפני האדמה וניסיונות ישראלים לחדור אליו דמו יותר לניסיונות לחדור לצפון קוריאה מאשר לארגון טרור קיקיוני, כדי להבין את זה צריך רק להיזכר בסיפורו של סגן אלוף מחמוד ח'יר א-דין קצין בכיר מהעדה הדרוזית שנהרג בעת פעילות של סיירת מטכ"ל במטרה (על פי פרסומים זרים) לשתול אמצעי ניטור וציתות ברצועה.
בניגוד לחזית הצפון בה צה"ל הכין את עצמו באופן אקטיבי ליום הפקודה, בדרום נראה שמערכת הביטחון עסקה יותר בדחייה והכלה, גלגול של הצרה קדימה למשמרת הבאה מתוך תקווה שהפיצוץ לעולם לא יתממש. במקום להשקיע משאבים בחדירה מודיעינית דומה, בתוכניות יום פקודה ובאימונים בדומה לצפון, בדרום עסקו במגננה והכלה מוחלטת. בסוף היום אין איך להתכחש לזה, צה"ל נכנס לרצועה אחרי השביעי באוקטובר כמעט עיוור, לצבא לא היה מושג על היקף המנהרות של חמאס, או על מערכות הקשר והאלקטרוניקה המורכבות ברצועה, או על מתחמי הטרור העצומים מתחת לאדמה. בסוף גם את מוחמד דף שהיו בטוחים שמורכב מחלקי לגו כבר שנים מצאו עומד על שתי רגליים.
מילארדי שקלים הושקעו בבניית גדר, ואז עוד גדר, ואז חומה, ואז חומה חכמה וחיישנים תת קרקעיים. במקום לבנות את היכולת למעוך את ארגוני הטרור ברצועה, עסקו בפיקוד הדרום (תאורטית) בלבנות יכולות להגביל את השפעת חמאס על חיי התושבים ואמצעים מחוכמים ומתחכמים לבלימתו, אלה כמובן לא צלחו.
כולנו יכולים לראות היום איזו גישה השתלמה יותר, עד לפני שבוע חיזבאללה היה השד הגדול מצפון. ארגון טרור שנתפס כעוצמתי יותר ממדינות רבות בעולם נתפס היום, לאחר מתקפת הביפרים וחיסולי בכיריו ברחבי לבנון כארגון נלעג. חיזבאללה נחשב ליהלום בכתר של האסטרטגיה האיראנית לכיבוש המזרח התיכון, ובמספר מהלכים מעודנים וגאוניים הצליחה מערכת הביטחון לשבש את הארגון ולפגוע בתדמיתו כל כך שהפך לבדיחה של המזרח התיכון.
חיזבאללה עדיין מהווה איום, כמובן שכן, הוא עדיין ארגון טרור חמוש היטב שמסכן את ישראל, את גבולה הצפוני ואת נכסיה. אך בזכות אסטרטגיה התקפית, שקולה, ומחושבת שבנויה על הישגי מודיעין שנמתחים לאורך כמעט שני עשורים הנזק שחיזבאללה יכול לגרום אפילו אם יתקוף בכל יכולותיו יהיה בסופו של דבר באופן כמעט וודאי קטן יותר מהנזק שגרם חמאס ב-7 לאוקטובר.
על פי התרחשות הדברים עד עכשיו, נראה שצה"ל ומערכת הביטחון מצליחים לגרוע יכולות מחיזבאללה מהר יותר משהוא יכול לעשות בהן שימוש, ושגם במידה וילך עד הסוף הנזק שיספוג הארגון ומדינת לבנון בכלל יהיה כה מהותי ועמוק שבסיום המלחמה לא רק חיזבאללה יושמד אלא גם לבנון עצמה, וחיזבאללה מודע לזה.
יש צורך לומר מילים גם בקשר למקומה של ההנהגה המדינית, בעוד בדרום לא רק שנאלצו להתעכב זמן יקר עם הכרזת התמרון כתוצאה מחוסר המוכנות של צה"ל, נראה שגם ידיהם היו קשורות במידה לא מבוטלת כתוצאה מחוסר המשאבים של צה"ל אל מול הרצועה.
מטרות המלחמה בצפון ובדרום כפי שהוגדרו בקבינט הם שני עולמות שונים גם הם, ההנהגה המדינית "נאלצה" להכריז על מטרות מלחמה נוגדות בדרום כתוצאה מהמצב כפי שהתברר בצהריי אותה שבת שחורה. בלבנון אין חטופים להחזיר, ואין עניין ביכולותיו השלטוניות של חיזבאללה או קיומו, בצפון המלחמה היא ברורה, צלולה. המטרה היא לדחוק את חיזבאללה מדרום לבנון ולהחזיר את תושבינו לביתם וכל מה שצריך לעשות על מנת להשיג את זה הוא דבר אחד: להכות, להכות ואז להכות שוב.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
