(צילום: אברהם סנדק)

מהפכת ההתיישבות – הכתבה השנייה בסדרה: אם תיסעו לאורכו של ציר אלון – הכביש מגוש אדומים לצפון הבקעה – צפונה ותסתכלו לצדדים, כנראה שבמבט ראשון לא תבחינו בשינוי שעובר האזור בשנים האחרונות.

בעשור האחרון מאז נחשפה תוכנית פיאד לניתוק הישובים היהודים בבנימין ובשומרון – הוקמו לאורכו של הציר שממזרח לכביש 60 לא פחות מ-30 חוות וגבעות יהודיות שמייצרות רצף טריטוריאלי אדיר שמתחיל במעלה מכמש דרך כוכב השחר, גיתית ומשם עד לצפון הבקעה. במספרים – למעלה מ-290,000 דונם בידיים יהודיות. 

עם זאת, הערבים עדיין מנסים להשתלט על שטחים לאורכו של ציר אלון. לפי תנועת רגבים, נכון לחודש יוני 2023, ישנם כ-1604 מבנים בלתי חוקיים על הציר וסביר להניח שהמספר עלה מאז.

רועי דרוקר, רכז יו"ש בתנועת רגבים אומר: "הרשות הפלסטינית לא בוחלת באמצעים בחתירה שלה להקמת מדינה פלסטינית: כל יום פועלים בשטח מאות ואלפי באגרים והמספרים מדברים בעד עצמם, אנחנו במלחמה אמיתית על הבית.

דרוקר מוסיף כי נתוני המחקר של תנועת רגבים מצביעים על למעלה מ 90,000 מבנים לא חוקיים בשטחים הפתוחים ביהודה ושומרון, התופסים שטח של כ- 115,000 דונם, זאת מבלי לחשב את השטחים החקלאיים. "לאורך שנים ארוכות מדינת ישראל עצמה עיניים והמערכה על השטח התקיימה מצד אחד בלבד, הצד הערבי. בתקופה האחרונה יש התעוררות, הן מצד אנשי ההתיישבות והן מצד גורמים בממשלה, ואנו מקווים לראות עוד שינויים בשטח."

(קרדיט: תנועת רגבים)

גבעת מעוז אסתר

לאחר הביקור בחוות גיתית, אני ממשיך דרומה אל גבעת מעוז אסתר שסמוכה לכוכב השחר. הגבעה הוקמה לפני כ-17 שנה על ידי גרעין משפחות מכוכב השחר ותנועת נחלה. בין המשפחות הייתה גם משפחת סנדק. אברהם ואיילת הוריו של אהוביה סנדק ז"ל. לדברי שלהבת גולדשטיין, ארוסתו של אהוביה ז"ל המקום עבר למעלה מ-29 פינויים בתקופה זו.

לפני 7 שנים הגיע למקום גרעין של 3 בנים בהם נתנאל בוקאיה וגרעין של 3 בנות ביניהן שלהבת גולדשטיין ומעוז אסתר החלה להמריא. כיום, יש בגבעה כ-17 משפחות ועד הסוף הקיץ, המספר כבר יטפס ל-20.

מעוז אסתר מורכבת משני קומפלקסים על אותו ההר. על שלוחה אחת נמצאים הבחורים. ועל השלוחה השנייה נמצאות הבנות. ביניהם גרות המשפחות.

את הביקור שלי במקום אני מתחיל אצל נתנאל בוקאיה. הוא בן 22, נשוי ואב לשלושה ילדים ומתגורר בחווה כבר 5 שנים אליה הגיע כרווק. הוא בכלל גדל ברעננה, ולמד בישיבה התיכונית בבית אל. שם לדבריו, החל להתחבר לנושא של יישוב הארץ.

"בגיל 17 עזבתי למעוז אסתר. מרעננה לבית אל זה היה פשוט אבל מבית אל לגבעות זה היה תהליך משמעותי", הוא מספר שההורים שלו היו צריכים להכיל ולהבין אותו במידה מסוימת.

ההתחלה כאמור, לא הייתה פשוטה. "כשהגעתי למעוז אסתר, היו כאן 2 משפחות. בהתחלה גרנו בבית 3 מטר על 3 מטר. היינו 5 בחורים קבועים בבית עם רצפה בלי בידוד וגג איסכורית. הגעתי בחורף. זה היה ממש מטורף. באותה תקופה גם לא היה חשמל, בכל פעם שהתחברנו, ניתקו אותנו", נזכר נתנאל.

נתנאל בוקאיה עם משפחתו (צילום: פרטי)

האסטרטגיה ברורה – לחבר את שכם, יריחו ורמאללה עם הבדואים בנגב

"באותה תקופה, זה היה בולט בשטח, היה מלא נקודות היאחזות של ערבים ופה ושם יהודים". נתנאל מתאר את האסטרטגיה שלפיה תוכנית פיאד פועלת. "אתה רואה איך הם בונים רצפים. יש לנו את שכם יריחו ורמאללה שהם מנסים לחבר עם הנגב. כשהגעתי לגבעה לא הכרתי את תוכנית פיאד אבל מיד הבנתי שיש פה מהלך מטורף".

נתנאל ממשיך: "זה באמת ההבנה של האסטרטגיה, הם לא פועלים מהבטן, יש פה שיטה. יש גופים שמממנים אותם. על כל מאהל בדואי יש שלט של המדינות של האיחוד האירופי שתורמות להם".

"הסתכלתי על המפה, ראיתי שיש גושי התיישבות אבל לא יוצאים מהגדרות. היה איזה ניצחון בגוש אמונים, עלו ותפסו. מאז כלום. פה ושם שורת בתים, דם נשפך ואז בטון נשפך. זה מין משוואה כזאת", הוא מוסיף.

באמצע הלש"ביה של צה"ל – רועי צאן בדואים

לדברי נתנאל, לא הייתה אז מלחמה על השטח. "רכס גאון הירדן שמתחיל ממחצבות כוכב השחר ונגמר בבקעת הירדן היה מרוצף נקודות בדואיות, באמצע יש לש"ביה. צה"ל היה מתאמן והם היו רועים את הצאן שלהם בפנים".

"לפני שאנחנו הגענו, היה עדרים של בדואים שהיו מגיעים עד לגדר של כוכב השחר ואפילו פורצים לבתים. היה משפחה שגנבו לה אקדח ופעם אחת היה ניסיון גניבה של ערבי ותפסנו טלפון של תצפיתן ערבי שהיה בתוך השטח", הוא מוסיף.

נוטעים עץ לאחר פינוי יחד עם רב היישוב כוכב השחר, הרב אוהד קרקובר (צילום: נתנאל בוקאיה)

"הפכנו את המשוואה על פיה"

בוקאיה מספר על שני המהלכים העיקריים שקרו בשטח בשנים האחרונות: "הראשון, זה יצירת רצפים אסטרטגיים, שוברים גושי התיישבות ערביים ומייצרים מובלעות ערביות, אם הם פועלים ככה אז אנחנו גם מתרחבים וזה עובד. אם תסתכל על כל מזרח ציר אלון הוא נקי מערבים, אנחנו הפכנו את המשוואה על פניה".

"הנקודה הנוספת זה ביטחון", ממשיך נתנאל. "ממול למעוז אסתר היה מאהל בדואי ענק של כמה אלפי עיזים שהיה סמל בסביבה שלא דמיינו שהם יעזבו, לאט לאט הם נחנקו ויום אחד הם עזבו כי לצאן לא היה שטח יותר, חלק עזבו לירדן וחלק הצטמצמו חזרה לכפרים הערבים".

לדבריו, הצבא אף התקשר אליו וביקש שישים עין על ציר אלון: "מבחינתם אני הקו הקדמי של כוכב השחר. אני בתור רועה צאן, יכול לראות תצפיתן שיושב ומסתכל מתי הסייר ביטחון מגיע, מה התנועה בצירים, אם יש תנועה קבועה. מתי מתחלפת פלוגה. איזה אנשים מסתובבים כאן. איפה נכון להניח מטען"

"היחידים שיושבים על הציר זה אנחנו. בעיניי זה סוג של גאולה ללכת על ציר אלון ולראות נערים יהודים רועים צאן ששומרים על הקרקע, אני לא רוצה לדמיין אם מה שהיה כאן לפני 6 שנים היה קורה בשביעי לאוקטובר. אני בטוח שהמצב היה אחר לגמרי". הוא מסכם.

"רדיפה קשה של המערכת, אנשים לא הבינו מה אנחנו רוצים"

כאמור, מאז הגיע נתנאל למקום, הגבעה התפתחה בצורה משמעותית אבל הפינויים לא נפסקו. "כשאני הייתי רווק היו תקופות עם רדיפה קשה של המערכת".

"ימ"ר ש"י היו מגיעים כל יום חמישי, עוד לפני הרצח של אהוביה סנדק והיו משגעים אותך, נכנסים לבית ב-12 בלילה. לוקחים סיר עם כפית ומתחילים לדפוק על הקירות. חוסר הכרה של המערכת. אנשים ביישובים לא הבינו מה אנחנו רוצים", אומר נתנאל בתסכול.

נתנאל ממשיך: "אני זוכר תקופות שהיה פינויים ואני יוצא מתחנת משטרה ושואל איפה כולם? בשביל מי אני נלחם? בשביל עצמי? אם זה היה תלוי לא הייתי כאן. גדלתי ברעננה, בבית מאוד נוח. חיים מאוד נוחים ובחרתי בחיים האלה כי אני מאמין בהם. אנחנו מגדלים ילדים כאן בחירוף נפש בשביל עם ישראל".

לדבריו, גם היום יש קשיים לא פשוטים בחיים בגבעה. "אין פה גינת משחקים,, אני לא יכול להתקלח ביום כי המים רותחים. המזגן עובד עכשיו כי אף אחד לא הדליק היום אבל בכל רגע החשמל יכול ליפול".

"הרצח של אהוביה סנדק – נקודת מפנה משמעותית בגבעות"

בשנתיים האחרונות נפסקו הפינויים בגבעה. לדבריו, קו פרשת המים היה פרשת אהוביה סנדק. "הפינוי האחרון היה אמור לקרות שבועיים אחרי החתונה שלי אבל אז אהוביה נרצח וזה גרם לזה שאם הם יהרסו את הבית של אהוביה, הציבור ילך יותר לכיוונינו. אז הם דחו את הפינוי בשנה".

אהוביה סנדק ז"ל היה אחד מחבריו הטובים של נתנאל. "הכרתי את אהוביה פה בגבעה, בחור שחום וגבוה שצעיר ממני מכמה שנים, הייתי מה-1,2 הכי קרובים אליו". הוא מספר.

לדברי בוקאיה, אהוביה היה נאמן למאבק בצורה מטורפת. "ככל שהוא היה יותר במאבק, ככה הוא היה יותר רגיש".

"הרצח של אהוביה היכה גלים מטורפים אם יש נקודת מפנה בגבעות זה זה", הוא ממשיך. "זה היה סטירת לחי לציונות הדתית, הגבעות תפסו תאוצה ציבורית, הצטרפו עוד הרבה אנשים לשורות מאז, כמות החבר'ה שיש פה היום היא כפול ממה שהיה פה פעם".

"בעייני לכל אחד יש צד במאבק בארץ ישראל, כל אחד במקום שלו צריך לתת את מה שהוא יכול. הנושא הזה הוא אחד מהחשובים בסדר העדיפויות. זה מהלך מטורף. בן אדם שיכול לבנות, בן אדם שעובד בתקשורת. זה משמעותי ברמות", לדברי נתנאל.

הנוף מהגבעה – מהיפים בארץ (צילום: רות גרוסמן)

"להגיד היום שאתה גר בחווה או גבעה זה לא מילת גנאי, יש התפכחות"

"היום, יש התפכחות מאוד גדולה של הציבור", מציין בוקאיה. "להגיד היום שאתה רועה צאן וגר בחווה או בגבעה זה לא מילת גנאי".

"מעוז אסתר מסמל מקום עם סיכויי הצלחה לא גבוהים אבל פשוט דפקנו את הראש בקיר עד שהוא נשבר, פשוט האמנו בצדקת הדרך". הוא אומר לסיכום.

"יש עלינו כתבות בכל העולם על הגירוש של קהילות הרועים. מה מעניין אותם? אתם נלחמים בסין, ברוסיה. למה זה מפריע לכם? זה בגלל שאנחנו נוגעים בנקודה סופר משמעותית. הדבר שהכי מפחיד אותם זה שאנחנו נלך בגב זקוף בארץ ישראל".

גבעת הנערות במעוז אסתר

לאחר הביקור אצל נתנאל, אני ממשיך לגבעת הנערות שם אני פוגש את שלהבת גולדשטיין. שלהבת, בת 20, הייתה ארוסתו של אהוביה סנדק ז"ל. ממנה אני זוכה לשמוע על הגבעה אבל מזווית קצת אחרת.

"לפני 7 שנים הגיע גרעין בחורים ובמקביל גרעין של בנות שהיו מגיעות ללילות. פעם הבנות, פעם הבנים", פותחת גולדשטיין. "שנה אחר כך, הגרעין בחורים החליטו שהם עוברים לגור כאן אז הם עברו לשלוחה ליד וגם אנחנו, 3 בנות עזבנו את האולפנה ועברנו לכאן".

לדבריה, להיות בת בגבעה זה לא עניין מבחינתה. "אני הצטרפתי לגבעה בגיל 13. כל אחד צריך להבין מה הקב"ה רוצה ממנו בעולם, מה השליחות שלו בעולם ואיפה הוא יכול להיות משמעותי ביישוב הארץ. כל מה שאני אוכל אני אעשה. זה לא אישיו בשבילי".

שלהבת מספרת שאחד היתרונות הגדולים זה שאנשים מוכנים יותר להקשיב לבנות. "יש המון סטיגמות שעלינו לא קיימות. אנשים פתוחים יותר. יותר קל לאנשים להקשיב לבנות, זה לא דיון בשבילי שאני בת. מה שאני יכולה אני עושה ומה שלא, לא".

מבחינתה גם אין בזה חסרונות. "באופן טבעי האחריות על הביטחון תהיה על הבנים. ככה דברים התחלקו בעולם".

שלהבת יחד עם משפחת סנדק (צילום: אברהם סנדק)

"לאהוביה היה המון אהבה לארץ, אנחנו ממשיכים את מה שהוא הפסיק באמצע"

כמו נתנאל, גם שלהבת רואה את הרצח של אהוביה סנדק ז"ל כנקודת מפנה משמעותית. "הרצח הגיע בתקופה שהיה בגבעה 5 משפחות וזה עשה הד ציבורי ותקשורתי מאוד גדול, הרבה גיבוי מרבנים וחברי כנסת"

היא אומרת שאת השינוי אפשר לראות בשטח. "בקרוב יהיו במעוז אסתר 20 משפחות עם 40 ילדים, הסיכוי לפינוי כאן תמיד יכול להיות אבל הוא יותר קטן. ככל שמגבים אותנו יותר, הציבור מבין יותר מה אנחנו עושים ויותר אנשים באים לגור כאן".

לדבריה זה גם היה החלום של אהוביה ז"ל, לפתח את מעוז אסתר. "אהוביה חי פה, היה לו המון אהבה לארץ, מסירות נפש והליכה עד הסוף, היום זה בעיקר אמונה שצריך להמשיך את החיים ואת מה שהוא הפסיק באמצע עם פי 2 יותר כוח".

פיתוח הגבעה נמשך כל הזמן (צילום: אברהם סנדק)

השינוי הביטחוני מאז ה-7.10

גם טבח ה-7.10 היה לדברי שלהבת נקודת שינוי. "זה שינה אצל הרבה אנשים את ההבנה שהמערכת הביטחונית לא מאופסת. אני כבר שנים רואה את הגישה של המערכת שאין יהודים אין פיגועים. ששקט יענה בשקט ואם לא נציק לערבים הכל יהיה בסדר. ידעתי שזה יתפוצץ לנו בפנים".

"מאז ה-7 באוקטובר ההגנה על החוות והגבעות השתנתה באופן דרמטי. התחלנו להיות חלק אינטגרלי מהמערך הביטחוני. נתנו יותר נשקים לאנשים בגבעות. יש הבנה שגם עלינו צריך להגן. זה בא לידי ביטוי בנוכחות של חיילים, אבל בדרג הבכיר אין שינוי. רק בדרג השטח". היא מוסיפה.

בית בגבעת מעוז אסתר (צילום: אברהם סנדק)

"מעוז אסתר זה מודל הצלחה, ההליכה עם האמת עובדת"

"אחד הדברים הכי משמעותיים שאפשר להגיד על מעוז אסתר זה שהליכה עם האמת עובדת, זה מקום שמצליח", היא אומרת בגאווה. "כשעם ישראל רוצה משהו אנחנו מצליחים, זה נטו בחירה של עם ישראל לבחור את ההתיישבות והבנייה בכל המרחב, יום יום יש כאן מאבק על השטח שערבים משתלטים עליו עם תקציבים מהאיחוד האירופי. אם לא נבוא ונילחם ונכבוש ונתפוס שטחים אז הם ילכו לערבים".

לדברי גולדשטיין, "היום התנועה בכבישים הרבה יותר בטוחה כי יש ליד חווה ולא בדואיה. מעוז אסתר בעיניי זה מודל הצלחה שמ-3 נערות ו-3 נערים בתוך 6 שנים הפך ל-20 משפחות. מקום עם חיים. מקום עם אחד מאחוזי הגדילה הכי גדולים בארץ. הכי צומח, הכי בהתפתחות".

לסיום היא אומרת: "כל מי שרוצה לבוא ולעזור יכולה, היא יכולה לחפש אותנו בפייסבוק ולדבר איתנו. החלום הוא שבסופו של דבר המקום הזה יהפוך להיות יישוב ויוסדר על ידי המדינה".