לפני כמה ימים הייתי בחגיגת הסיגד בירושלים, שם התארח בין היתר גם מאיר בנאי. את זה אתם יודעים. מה שלא כתבתי אז, זה שאחרי השיר "שער הרחמים" פנתה אליי אשה מבוגרת, אולי בת 70 מהמגזר, איך נגיד, שלומד המון תורה וביקשה שאכתוב לה את המילים.

קאט.

לפני כמה ימים ראיתי בעיתון תמונה של מאיר בנאי עם כיתוב בסגנון "האיש שהוא קונצנזוס – היום ב'זאפה' ". מיד נזכרתי באשה ההיא ולא יכולתי שלא להסכים.

 מה בעצם עושה זמר לקונצנזוס? אחרי הכל, לא מדובר כאן בכוכב נולד. נראה לי שאצל בנאי זה פשוט- מי שמחפש אמת מוצא לזה שותפים. הוא לא מגיש לך טקסטים בעטיפה מבריקה של קרמבו. להיפך, אצלו אפילו הקיטש נשמע עמוק ומלא תוכן. לא רק נשמע – הוא באמת כזה.

 כשההופעה נפתחת עם פזמון דוגמת "זאת הדרך שאני בה נוסע אל חלומות אחרים", באמת מתחשק לצאת למסע עם עצמך מבלי להקשיב למה שמסביב. כשהיא מסתיימת בָּהוא שלא נוסע למרות "מנגינת הנדודים", גם אתה פתאום רוצה לחזור הביתה, לריח התבשילים. וכך לאורך כל ההופעה מוארת נקודה אחר נקודה בלב – כל אחת במקום שלה.

 ובין היציאה למסע אל הקסם ועד השיבה הביתה, יש אינספור רגעים משתנים – של תפילה וגם של רומנטיקה, ים ושקיעות. עכשיו תדמיינו את כל זה בלי טיפה אחת של זיוף. הכל אמת מזוככת. אם יורשה לי לחזור רגע לקרקע אסביר שאני לא מדברת רק על זָכּוּת שבנפש, אלא גם על נקיות ווֹקלית ודיוק של צליל (גיטרה/ פסנתר/ מפוחית, סלאש עוד גיטרה, סלאש עוד גיטרה…).

אז מהי תפילה?- למאיר, כמו לכולנו, יש שני סוגים של תפילה- אחת מהסידור והשניה מהלב (בסדר אקראי). היופי אצל מאיר, זה שאם לא היית מכיר – לא היית יודע מה הגיע מאין. בדיוק כמו בשיר "חלומות אחרים", גם בפניה אל הא-ל "הרחום והחנון והטוב" ("שמע קולי", רב האי גאון) – אתה כולך שם, ניצב בתחינה. ולא רק אתה, אלא כל מי שסביבך.

 והאמת – הופתעתי. הייתי בלא מעט הופעות של מאיר בנאי ועדיין… לראות אותו מברך "שהכל" כמעט בלי קול ועדיין חצי קהל עונה "אמן", היה מחמם את הלב. להיווכח כי באמצע תל אביב "לך א-לי" (של ר' אברהם אבן עזרא), שיר שהוא 100% תשוקה לדבקות בו יתברך, הוא השיר שמקבל הכי הרבה מחיאות כפיים היה לא פחות ממדהים.

 תפילות אחרות, כמו "שער הרחמים" ו"גשם" משלימות את התמונה ואת העומק ונותנות גם לך הזדמנות לשיר, כי בינינו, כדי לדעת מילות שיר שהוא פיוט בע"פ צריך הרבה יותר מאשר לשמוע את הדיסק בריפיט. ומי שהמילה "תפילות" חזקה לו מדי מוזמן לעבוד שורה שורה בטקסט… (הרחבת ידע שלא במסגרת השיעור תכלול גם את "ירושלים" המשובח).

ובין התפילות אל "ברוך הוא נאמן", יש את הדיבור אליה, השותפה למסע. מילים כמו "מה שרצינו זה רק לאהוב" ("בעולם הזה"), "הקצף לוחש בשבילנו" ("השמש עוזבת" בגרסה מתחזקת…), ו"תני לי מקום אצלך בעולם", הן רק דגימות מעולם רחוק ושמימי שמוגש עד אלינו בכפית של כסף.  

 עכשיו קחו את כל זה ותוסיפו פה ושם איזה תִבלוּן, משהו ככה, בשביל הכיף – "שירו של שפשפ" ("מה אני – אני רק בן אדם", שפתאום עם כיסוי הראש מקבל משמעות נוספת), "בשם האהבה" (כנ"ל..), תערבבו עם "דומינו" המייחל, "ביניהם" העכברי ושתי כפות של "כמה אהבה" המתוק מדבש – מה קיבלתם?- בדיוק. מילה אחת, 8 אותיות, שמתחילה ב"ק" ונגמרת ב"זוס". לעניות דעתי, בצדק.

 מאיר בנאי, לך א-לי תשוקתי:

==

"כמו אגם רוגע", מאיר בנאי בהופעת יחיד אקוסטית, מועדון "זאפה", 4.11.2010.