הנשיא במכינת עלי: ״אנחנו בשלים לרמטכ"ל דתי"

הנשיא במכינת עלי: ״אנחנו בשלים לרמטכ"ל דתי"

נשיא המדינה קיים הבוקר ביקור מיוחד במכינה הקדם צבאית 'בני דוד' בעלי, ונפגש עם ראשי המכינה ועם כ-400 תלמידי הישיבה לשיחה פתוחה "אסור שמדינת ישראל, תבדוק מה יש לחיילים הטובים שלה, מתחת לקסדה"

author-image
הנשיא בעלי: ״אנחנו בשלים לרמטכ"ל דתי"
  הנשיא ריבלין בעלי (מארק ניימן, לע"מ)

נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, קיים הבוקר, יום רביעי, ביקור מיוחד במכינה הקדם צבאית "בני דוד", בעלי.

הנשיא התקבל על ידי תלמידי המכינה בשירים וריקודים, והמשיך לשיח אקטואלי עם כ400 תלמידי הישיבה. הנשיא ביקר בחדר הזיכרון של המכינה, ושמע מפי ראש המכינה הרב אלי סדן על בוגריה שנפלו במערכות ישראל, בנוכחות רבני המכינה, ראש מועצה אזורית מטה בנימין אבי רואה ויו"ר הועד המקומי קובי אלירז.

לאחר מכן המשיך הנשיא לבית המדרש של המכינה בה חיכו לו מאות תלמידים, שם התקיימה השיחה גלוית לב ופתוחה עימם. בפתח דבריו פנה הנשיא לנו אמר :"אני נמצא כאן היום, ב'אם המכינות', ב'בני דוד' שבעלי, ומתבונן בהערכה, במפעל החינוכי האדיר, שצמח כאן. במרוצת הזמן התבסס בית המדרש הזה, כבית יוצר להכשרת דור של מנהיגים. עמדתי עכשיו מחריש ומשתאה, מול לוח הזיכרון לבוגרי המכינה, שנפלו במערכות ישראל. "שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים, אֲשֶׁר לְדָוִד." בוגרים וגיבורים ששמם נישא בפי כל. חלקם, איבדו את חייהם בקיץ האחרון, במהלך מבצע "צוק איתן".

ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות, מעמעמות את זכר את הקיץ הקשה שעבר עלינו. את רצף האירועים, שתחילתם עם חטיפת שלשת הנערים, וסופם במערכה מתמשכת בדרום הארץ. אך מי שעומד כאן, מתקשה לשכוח. הכאב והדאגה, לשלומם של תלמידי הישיבה, והצער על נפילתם של טובי בוגריה, ניכר עדיין, בפניהם של החברים, המחנכים, ורבני הישיבה.״

הנשיא המשיך ואמר:״באתי לכאן, לא רק כדי להשמיע, אלא גם כדי לשמוע. להסכים על מה שניתן להסכים, ולהסכים שלא להסכים, על מה שלא ניתן להסכים. אני, לכל הפחות, אשתדל לדבר את אשר על ליבי, ואני מקווה שגם אתם, תלמידים יקרים, תשמיעו לי לאחר מכן, את אשר על ליבכם."

הנשיא פנה בהמשך לראש הישיבה הרב סדן ואמר: "לפני מספר שבועות, שמעתי בטלטלה, את הריאיון שנערך איתך. דבריך באותו ראיון, נאמרו מתוך עוצמה אדירה, מתוך כאב וענווה, של מחנך, של מנהיג, באופן שאי אפשר היה להישאר אדיש אליהם. מעל הכול, התפעלתי מעומקה של האחריות שהשתקפה מדבריך; מהחרדה הכנה לשלומה ואחדותה של החברה הישראלית. הגישה שביטאת, לוכדת בעיניי את משמעותה האמיתית של הממלכתיות הישראלית. הבעת בצורה מזוקקת, את התפיסה הרואה את שלומה של המדינה, ואת טובתה, כקודמת לצרכיו ולטובתו של המחנה אליו אני שייך. שאלתי את עצמי, היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה. היכן יש עוד אנשים, המוכנים להשהות את החזון שלהם, להשהות את מפעל חייהם, עבור טובתה של החברה כולה. איזו הקרבה נדרשת ממחנך שמפעל חייו מקדם את ההשתלבות המלאה של בני הציונות הדתית, בכל המערכות, לעצור ולומר "עד כאן". תהיו מממ"ים, תהיו ממפא"ים, תהיו מגדי"ם ומחטי"ם, אבל מוקדם מידי לשאוף להיות רמטכלי"ם. מדוע? כי החברה הישראלית, טרם בשלה לעכל זאת; כי החברה הישראלית תפרש זאת ככפייה דתית, כ"הדתה" של צבא ההגנה לישראל; כך אמרת.

בדבריו על החברה הישראלית בהמשך לדבריו של הרב אלי, אמר הנשיא: ״איננו מקשה אחת, איננו חברה אחידה. אנחנו חיים במציאות שבה הדור הבא של מדינת ישראל כבר מורכב, מציבור חרדי גדול; מציבור חילוני גדול; מציבור ציוני דתי גדול, וגם מציבור לא יהודי, (דרוזי, ערבי ועוד), משמעותי. במציאות כזאת, אנחנו מוכרחים לוודא שתפיסת הממלכתיות שלנו, מסוגלת לחבק באהבה את כל חלקי החברה הישראלית, במדינה היהודית והדמוקרטית. איננו רוצים להנדס כאן מחדש, כור היתוך. כל אחד ואחת מאתנו, נושא אתו מטען זהותי ותרבותי אחר. זכותו לשמור על זהותו, וחובתנו לאפשר זאת. אבל, היחד שלנו, תלוי, ללא ספק, גם ביכולת שלנו לאמץ נקודת מבט ממלכתית, ועל-מגזרית. באופן אישי, מפחידה אותי המחשבה, שמחנות פוליטיים ואידיאולוגיים כאלה ואחרים מנכסים לעצמם, את השיח הציוני. שמחנות אחרים, מנכסים לעצמם, את השיח הדמוקרטי. ואילו אחרים, את השיח היהודי. ההפרטה הזאת, של רכיבי הזהות היסודיים ביותר שלנו; הניסיון לבתר את הגוף הציוני, היהודי-דמוקרטי, לנתחים נתחים, היא מסוכנת. אם לא נצליח לבסס שיח משותף, שיש בו שפה משותפת, שנוכל להתווכח בה ובאמצעותה, או אז דרכנו אבודה. לבית המדרש לא מגיעים רק כדי להסכים.״

עוד אמר בנשיא לרב סדן: ״למרות שהתרגשתי מטיעוניך, הרב אלי, והזדהיתי עימם, היה לי חשוב להגיע לכאן, גם כדי לחלוק על מסקנותיך. מדינת ישראל, בשלה ומוכנה לרמטכ"ל דתי. אני חוזר ואומר, לכם התלמידים, אתם יכולים להיות: מממי"ם, ממפאי"ם, מגדי"ם, מחטי"ם, וכן, גם אלופים, רמטכלי"ם וראשי ממשלה. יתרה כך, אני בטוח, שבעתיד הלא רחוק, יתמנה רמטכ"ל דתי בצה"ל. ואולם, הוא יתמנה לתפקידו לא כי הוא דתי. אלא כי הוא מוכשר. כי הוא מצטיין. כי הוא נכון לתרום. כי הוא החייל הטוב ביותר שיש בצה"ל. אנחנו בשלים לרמטכ"ל דתי, כפי שאנחנו מוכרחים להיות בשלים, לרמטכ"ל דרוזי. הרמטכ"ל היוצא, רב אלוף בני גנץ, היטיב לבטא זאת כשאמר, כשאני ממנה מפקדים, אני לא בודק מה יש להם מתחת לקסדה. יתרה מכך, אני רוצה לומר לכם, אסור שמדינת ישראל, תבדוק מה יש לחיילים הטובים שלה, מתחת לקסדה; האם יש או אין להם מבטא; ומהו צבע העור שלהם. אם יש בינינו שחוששים, שהחברה הישראלית לא בשלה לכך, אני מבקש לטעון את ההיפך. אני מבקש לדרוש את ההפך. ככל כשנדע להתמקד אך ורק במבחן ההתאמה; נדע לאתר ולמנות את המוכשרים ביותר, את הערכיים ביותר, את אלה שהם חדורי תחושת שליחות; כך תלך ותשביח החברה הישראלית. אין כאן בעיניי מקום להמתנה, או שאלה של עיתוי. להיפך.״

באשר לשיקולים המניעים מינוי לתפקיד כזה או אחר אמר הנשיא: ״עלינו לעודד את המערכות, לא רק הביטחונית, אלא גם הציבורית והכלכלית, לאמץ ענייניות גמורה, ולנהוג בעיוורון כלפיי שיקולים זרים. לא ייתכן, שנדרוש את דמם וקרבנם של ציבורים שונים, אך לא נאפשר להם, להנהיג את העם, ולנווט את הספינה. לוחם בצוות הטנק, חייב לדעת, שיום יבוא והוא יוכל גם לפקד עליו. טייסת מצטיינת, צריכה לדעת, שהיא מיועדת להיות מפקדת טייסת. רופא ערבי מצטיין בהדסה עין כרם, צריך לדעת, שהוא מיועד להיות מנהל מחלקה. צוער דתי מצטיין לשירות המדינה, צריך לדעת שהוא מיועד, לשמש מנכ"ל משרד ממשלתי. העיקרון חייב להיות ברור. נשיאה בנטל, משמעותה שוויון בהנהגה. ועוד דבר חייב להיאמר. לשוויון בהנהגה, ישנו תנאי סף אחד. המערכת יכולה להיות עיוורת, רק כאשר גם האדם עצמו מחויב לאותה רמת ענייניות ומקצועיות; לשימוש בשפה משותפת ומכבדת; ולא עושה, בשום מצב, שימוש לרעה בסמכותו, לצורך קידום, אג'נדה של מחנה זה או אחר. העקרונות הללו, כך אני מאמין, צריכים להיות אבני הבניין, של המדינה היהודית והדמוקרטית.״

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו