מנחם קלמנזון הוא אח שלי, אבל... - סרוגים

מנחם קלמנזון הוא אח שלי, אבל…

אני חוזר שוב ושוב לנאום המרגש של מנחם קלמנזון, זוכה פרס ישראל הטרי על גבורתו בבארי בשבעה באוקטובר. אני מכיר ומוקיר את משפחתו האצילית והאמיצה, והוא קורא לאהבה ואחדות בינינו. ואני עם היהודים באים וקלמנזון. אבל...

author-image
מנחם קלמנזון הוא אח שלי, אבל...
  (צילום: חירות אשכנזי; תמונה קטנה: גיל יערי / פלאש90)

מאז מסיבת העיתונאים של יריב לוין בארבעה בינואר 2023 וביתר שאת מאז השבעה באוקטובר, בו ניצלנו מהתקפת חמאס על ביתנו ואיבדנו אותו לזמן בלתי ידוע, אני קרוע בין המחויבות לאחדות החברה הישראלית והעם היהודי ובין המחויבות וההבנה שאסור לטאטא את הוויכוח העמוק בינינו.

אחת התכניות החביבות עליי, "היהודים באים", קוראת לנו להיזכר בהתגייסות האזרחית של השבועות הראשונים למלחמה ולשכוח מהצעקות והריבים. אני חוזר שוב ושוב לנאום המרגש של מנחם קלמנזון, זוכה פרס ישראל הטרי על גבורתו בבארי בשבעה באוקטובר. אני מכיר ומוקיר את משפחתו האצילית והאמיצה, והוא קורא לאהבה ואחדות בינינו. ואני עם היהודים באים וקלמנזון. אבל…

את הוויכוח הזה לא נוכל לטשטש בדיבורים נעימים. כפי שביחסים בין אישיים אין ברירה אלא לגעת בקרעים, בפערים ובכאבים על מנת לשגשג יחדיו, כך גם לא נוכל לדלג על הוויכוחים העמוקים והקשים. וגם הזיכרון של כמה היה נעים לפני הוויכוחים הללו או בהפוגה לרגל המלחמה הקשה בתולדות הציונות, לא יועיל אם אנחנו באמת רוצים שילדינו ונכדינו יוכלו לחיות כאן באופן ראוי לשנים.

ביולי 1940, כשנה לתוך מלחמת העולם השנייה נאם ברל כצנלסון בפני מדריכי עליית הנוער. שם הוא טבע את הכותרת "בזכות המבוכה ובגנות הטיח". הימים הללו קוראים לנו להתחזק בחיבורים שלנו וב"אחדות", תוך בירור עמוק של המושג, אך מחייבים אותנו לוותר על הטיח והטשטוש של הוויכוח וההכרעות שלפנינו. אם תרצו, "בזכות האחדות ובגנות הטיח".

אני מציע להתעקש על מסר האחדות גם מול מי שציני כלפיו ("אלו לא האחים שלי" יאמר האומר כלפי ערבים/ חרדים/ אשכנזים/ ימנים/ עניים/ שמאלנים…). אני מציע גם להיות תקיפים כלפי כל מי שמסר האחדות שלו כולל זריקה החוצה של מי שלא מתיישר עם ה"אחדות" הזו. אני הייתי גיבור כשהצלחתי לשמור על משפחתי בקיבוץ נירים תחת מתקפה של עשרות שעות ואחר כך לפעול לטובת משפחות הנופלים והחטופים. יש מי שבעיניהם אני בוגד כאשר אני מתעקש שנהיה חייבים למצוא דרך לחיות בשלום עם שכנינו הפלסטינים ושחייבים לפעול באחריות מול האזרחים העזתים ולכאוב את כאב הילדים ההרוגים, הרעב וההרס הנורא שאנחנו מייצרים שם.

באופן פרדוקסלי יש מי שצועקים "אחדות" כדי לרמוס אחרים. לדוגמא, כך אחת הדמויות האלימות במרחב הישראלי, יואב אליאסי (הצל) יכול לנסות לשקם את הקריירה הצולעת שלו בגלישה על טרנד האחדות, בעודו ממשיך לסמן קהלים שלמים בישראל כ"בוגדים". אי אפשר לראות את הקריאות שלו ושל מנחם קלמנזון דומות בשום צורה ואופן.

וגם עם מנחם קלמנזון, האח היקר שלי, יש לי וויכוח לעשות. ההבנה של תולדות ישראל כמלחמה מתמשכת ובלתי נמנעת מסירה מאיתנו אחריות. הראייה של הטבח המזעזע בשבעה באוקטובר כמנותק מההיסטוריה של עזה ושל הסכסוך מסוכנת לכולנו. כי אם אנחנו לעולם קורבנות והמציאות משחקת בנו והפלסטינים ואנשי האיזור קובעים בלעדית את גורלנו, אנחנו גולשים לתוך חוסר אונים וחוסר אחריות. אנחנו יכולים להצדיק כל עוול, כיבוש ודה הומניזציה. אם אנחנו חלק מהמציאות וגם אנחנו קילקלנו אז אלו גם בשורות טובות וכפי שטבע הרבי נחמן, אם נאמין ונבין שקילקלנו אנחנו נאמין וגם נצליח לתקן.

התקוות שנתלו במלחמה ליישור כל הסכסוכים הפנימיים היא כמו התקווה שרגע משותף יפה יכול להציל יחסים במשבר, ללא שום עבודה אחרת וללא שינוי כואב. סם מאלחש לכמה רגעים ותו לא. ההיסטוריה היהודית היא גם היסטוריה של סכסוכים פנימיים תוך כדי המלחמות הקשות ביותר. לעיתים, כאשר הסכסוך הפנימי נוהל באופן גרוע ואלים, זה הביא לחורבן. לעיתים זה הביא לפיצוצים קשים אבל הוכל, התנהל ולא פגע בתוצאות המאבק המשותף. פיצוץ אלטלנה בזמן ההפוגה הראשונה של מלחמת העצמאות היה קשה וטראומתי, לא עלינו, ועדיין לא פגע במאמץ המשותף.

הדרך המורכבת המחזיקה את המשותף ומאפשרת ואף מעודדת את הוויכוח והפשרה וההכרעה בו היא היחידה המאפשרת לצמוח מתוך המשבר הישראלי העמוק, שהחל הרבה לפני השבעה באוקטובר או הארבעה בינואר 2023.

הדרך הזו מחייבת שני דברים: ויתור מוחלט על הפנטזיה שמישהו יעלם מהמרחב הזה. הפלסטינים לא יעלמו (למרות פנטזיות מהימין על גירוש, הרג או הגירה). החרדים לא יעלמו. גם השמאל לא יעלם. ולא הימין. זה נשמע פשטני, אבל ויתור עמוק על הפנטזיה הזו הכרחי כדי להצליח במטרה של צמיחה מהמשבר. כל תהליך וכל פתרון יצטרך לקחת בחשבון את החיים המשותפים הללו.

הדבר השני הוא התעקשות על חידוד הוויכוחים, הנחת הפתרונות על השולחן וקידום דרכים להכרעה. באומץ. ללא טיח וללא בריחה, שמאפיינת את המנהיגות שלנו. זה יחייב כללי משחק (כולל חוק יסוד החקיקה וחוקה). יחייב אמירת אמת של המנהיגות (כדי שנוכל להכריע האם אנחנו רוצים שילדינו יישארו בעזה לשנים או חתירה להסדר אזורי, למשל). יחייב יותר ידע ויותר מבט על כל כך הרבה ישראלים שנמצאים בחושך (וחיים בעוני ובאי ביטחון תזונתי, למשל) ועל מה שקורה בשמנו ביהודה ושומרון ובעזה. ולבסוף, התעקשות על שלטון חוק והכרעה דמוקרטית תוך דחיקה של כוחות השנאה והאלימות בחברה הישראלית.

מדובר בפריזמה שצריכה להוביל את כל העשייה הציבורית שלנו, אבל גם להכריע אלו מנהיגות ומנהיגים נבחר לנו להחליף את ההנהגה הכושלת ולהוציא את העגלה המשותפת שלנו מהבוץ.

=======

אבי דבוש הוא מייסד תנועת הפריפריות, מנכ"ל קול רבני לזכויות אדם ותלמיד רבנות במכון הרטמן

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
17 תגובות - 12 דיונים מיין לפי
1
הכל טוב ויפה...
פוליטיקלי פיכח | 24-06-2024 9:44
הכל טוב ויפה בתיאוריה, אבל ההגדרה של טירוף היא לחזור על אותה הפעולה פעמיים ולצפות לתוצאה שונה. ניסינו שלום עם הפלסטינים. לא עבד. חטפנו בענק. אין ברירה, צריך שינוי גישה דרסטי, ועידוד הגירה זה ההכי עדין של השינוי גישה הזה.
אז בוא לדבר על זה!
נועה קלי | 24-06-2024 21:10
זה בדיוק מה שאבי מציע. אתה חושב א' והוא (וגם אני) חושבים ב'. בוא נשב ונדבר. אולי אתה תשכנע אותנו, אולי אנחנו נראה לך שבכישלון אוסלו אשם יותר מצד אחד... אולי לא נסכים על כלום, אבל נסכים שאנחנו צריכים, כולנו, לחיות כאן יחד, וכדאי שנמצא כללים איך לעשות את זה...
זכותך לדעתך וזכותו...
אוי | 24-06-2024 10:07
זכותך לדעתך וזכותו לדעתו. צריך להפסיק לקלל ולהשמיץ ולהבין שצריך להגיע להכרעות בהרבה נקודות, לפי הרוב ולא בקומבינות שכל מגזר דואג לחלקו ובינתיים המדינה מושמדת
2
עם ישראל חי
שני | 24-06-2024 10:43
אתה צודק וכתבת מאד יפה. זה רק מוכיח כל הזמן - אנחנו יודעים לנהל מחלוקות, הבעיה היא לא בנו. יש בעיה עמוקה במנהיגים שנבחרו ומתיימרים לייצג אותנו. הם נשענים על שיסוי וקיטוב ועל בסיס זה הם נבחרו מלכתחילה כך שאין להם שום אינטרס לעצור. מעבירים חוקים הזויים, כל יום אני רק מתפללת שנהיה ראויים ללוחמים שלנו, רק שנהיה ראויים.
3
דבוש נוקט בדמגוגיה
ציקי | 24-06-2024 11:14
מחד הוא אומר שכל אחד צריך להביע את דעתו, מאידך הוא טוען שהדעה החולקת היא פנטזיה שצריכה להיעלם מהעולם. כמוכ הוא מתעלם מכך שהמגזר שלו, השמאל, לא רק חולק אידאולוגית אלא מסית, קורא לראש הממשלה ולשותפיו המשיחיים אויבים הגרועים מנסראללה. הוא צודק שאסור לטשטש את הדעות, אבל זה דורש גם מממנו ומחבריו לקבל שיש צד שני לוויכוח. אם הוא מוכן לדבר עם אויבינו הרוצחים הפלסטיניים, עליו להיות מוכן לדבר גם עם אחיו הימין, הדתיים, החרדים וכו'.
4
זה לא נאמר...
הראשון לבית אבי | 24-06-2024 12:08
זה לא נאמר מספיק, אבל אבי דבוש הוא בין הפטריוטים הכי גדולים שקמו במדינה הזאת
פטריוטיזם זה בלוף. מה שחשוב הוא נאמנות לעם
חיים | 24-06-2024 13:05
היהודי. השמאל חושב שמה שחשוב היא המדינה. כלומר אוסף המוסדות והמבנים כי מבחינתו היא מאפשרת לו לשלוט על מישהוא לאחר שבארופה זה לא התאפשר על רקע האנטישמיות. והימים מאמין שמה שחשוב זה עם ישראל שאותו המדינה אמורה לשרת. אבל אצל השמאל עם זו גזענות והחטא הכי חמור. יותר מרצח. בקיצור לשמאל אין נאמנות לעם היהודי
5
זה בלוף. הוא חוטא בדיוק במה שהוא מאשים
עמנואל | 24-06-2024 13:11
אחרים. הבגידה שלו לא נובעת מכך שהוא רוצה שלום עם הפלסתינאים אלא בגלל דתו הפרוגרסיבית שמסירה את נאמנותו לעם היהודי. והביטוי שלה הוא למשל הדיבור על זכויות אדם לחיות אדם. הבלבולי מוח על חוקה ואמירת אמת כשבעולמו הפילוסופי אין כזה דבר אמת בכלל. פרוגרסיבים הם לא חלק מעם ישראל - הם פרשו מאיתנו. אולי הם אחים לגורל בעל כורחם אבל לא נראה לי הקבה לא דורש מאיתנו שנתאחד איתם. עד שנות התשעים הצליחו פה יפה להכריע בוויכוחים עד שהגיע אהרן ברק והמציא את השקר כאמצעי לגיטימי אני באמת לא מאמין בדיבורי אחדות מזויפים אבל הוא צריך לזכור שבוודאות אם תהיה פה מלחמה פנימית כולנו נושמד.
6
למה הצל יואב...
דוד כהן | 24-06-2024 14:34
למה הצל יואב אליאסי נחשב אחת הדמויות האלימות?
7
תמיד השמאל יביא...
לוחם | 24-06-2024 14:39
תמיד השמאל יביא איזה שמאלן גנרי שהגן על בני משפחתו וישווה למתנחלים שסיכנו חייהם כדי להציל חיי אחרים (אפילו רחוקים מהם מבחינה פוליטית ואמונית). חידוד העמדות ייתכן רק לאחר שוויון בנטל, שוויון בפני מערכת המשפט, בתקשורת וכו' ואת זה השמאל לא מאפשר
אולי תגיב לתוכן במקום לתקוף בצורה מרושעת?
תהיה אח | 26-06-2024 21:56
לא מדברים ככה על אחים, ועוד במלחמה. תענה יפה, לגופו של עניין, ואל תתקוף בצורה מרושעת אנשים אחרים שיש איתם אי הסכמה
8
איש מלא שנאה מגוש השנאה רוצה להמשיך לשלוט ע"י
דן | 24-06-2024 20:19
כוחו הלא דמוקרטי של בגצ. קל מאוד לקבל כספים זרים לאורך הקריירה ולשלוט במדינה למרות שאתה מיעוט זנוח בעזרת היועמשית ובגצ. הרוב הגדול בעם סולד מדבוש וחבורתו.
9
אתה אור גדול בתוך האופל
נועה קלי | 24-06-2024 21:05
ומה הרעיון של תגובות שמנסות להסביר לך שאתה טועה?! הרי זה הפוך מהטקסט
10
תוכן הכתבה נכון...
אריאל | 25-06-2024 15:07
תוכן הכתבה נכון מאוד, אבל משום מה הדוגמאות והמסר בסוף לא באמת אובייקטיבי ומאוזן. למשל - אתה מציג רק דמות מהימין שמדברת בשפה של 'אחדות' ואיננה מאחדת. מדוע לא הזכרת גם דמויות כאלה מהשמאל? דבר שני, אתה אומר שכל אחד צריך לומר את דעתו, אבל מצד שני אתה מוציא מתחום הלגיטימציה והשיח את הפתרון של הימין האידיאולוגי של כיבוש והתיישבות. מדוע? צריך הוגנות ולא להוציא מגבולות השיח את הצד האידיאולוגי שחולק עליך - מבחינתי הימין האידיאולוגי הרבה יותר רציונלי מאשר 'המשיחיים' מהשמאל. אבל אין בעיה, אני לא פוסל אף אחד מגבולות השיח - כל אחד יציג את דעתו, נתווכח בכבוד והציבור יחליט. בהצלחה ובשורות טובות
11
מסכים עם הרעיון - בגנות הטיוח. ולכן ברור לך ו
יעקב כהן | 25-06-2024 23:00
ולכן ברור לך אבי ולי שיש ביננו תהום ענקית פעורה. והוויכוח חייב להתקיים. כמי שמאמין בדברי חכמים בשלימותם, ובדברי הנביאים. אני יודע שתהיה פה ירושת הארץ בעה. לא יועיל לך כל מחשבה על הימצאות נצחית של הפלישתים, חיות האדם הללו. בעה, אנו הולכים וגדלים. המחנה האמוני הולך וגדל, הולך ופורח. אתה רוצה ויכוח? נתווכח. איך שלא יהיה מהמחנה שלך בעוד שני עשורים לא יישאר הרבה. ראה ערך מפלגתך (שזרקה אותך מכל המדרגות, למרות המה יפית שאתה רוקד בפני הפרווילגים הללו בני הקיבוצים ושכונות היוקרה בחלק הצפוני של גוש דן). היא נמחקה מהמפה הפוליטית. וכמוה מפלגת העבודה שדיכאה כל קול שהיה פה עד לשנות ה80. זה נגמר אבאל'ה. יש פה קהל גדול, המבקשים לתקן עולם במלכות שדי, מתוך מחויבות מלאה להלכה. אצלנו מרן הוא לא רק אייקון להתהדר בו בהחזרת הקול המזרחי לבמה - אצלנו מרן זה ספר הלכות מחייב. מכריכה לכריכה. אז יאללא - בוא נתכווח. ובעוד עשרים שנה אל תשכח רק לכבות את האור בבית מפלגות מרצ והעבודה.
12
על אנשים כמך , אדון אבי דבוש
אנדר וויגין | 28-06-2024 22:56
, כבר נאמר ובצדק: הצילני נא מיד אחי מיד עשיו. מצטערים מאוד אבל עם כל הכבוד אנחנו ממש לא צריכים אחים מתחזים כמוך. אולי הכוונות שלך טובות אבל גם בנצרות יש כוונות טובות וראינו כבר איזה נזק היא גרמה ליהדות לאורך ההיסטוריה. לחיות בשלום עם הערבים? בטח: מתי שיהיה ה30 או ה31 בפברואר! בקיא בתאריכים לועזיים? אני בטוח שכן! אז אתה בטח יודע שאין תאריכים כאלו וכמו שאין תאריכים כאלו - ככה גם אין סיכוי לשלום עם הערבים. כתבת פה דברים ממש יפים אבל ריקים מתוכן , אם עוד לא הבנת. שיהיה לך ברור: בגלל ששמרת על נוסח מכובד הגבתי לך כמו שצריך אבל אני לא מאמין למילה אחת שלך , קאפיש? תסלח לי מאוד! סורי על החפירה ואני ממש מקווה שהנקודה הובהרה! יום טוב לך , סירייסלי! ביי ביי!