ברור לחלוטין, כי כולנו נמצאים בסכנה מוחשית, ואויבנו ממש בשער מחוץ ומבפנים. לכן, פשוט כי כולם חייבים לצאת ולהילחם מדין הצלת נפשות, כמובא בשו"ע או"ח שכט – נוכרים שצרו על עיירות ישראל, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת. ומי יוצא? מפורסם, כי בפיקוח נפש בשבת, כשיש במעמד זה חכמים, מצווה לכתחילה לעשות חילול זה על ידיהם. א"כ דווקא חכמי ישראל, גדולי הדור, מצווים לחלל שבת אפילו להצלת יחיד מישראל. כל שכן וקל וחומר כדי להציל את כלל ישראל חכמי ישראל הם הראשונים הצריכים להתייצב ולהציל ככל יכולתם. דין לא תעמוד על דם רעך זו הלכה פשוטה, ואין כלל מי שפטור ממנה.

הלומד תורה פטור ממצוות שיכולות להיעשות על ידי אחרים, אולם מצוות הצלת נפשות של כל יושבי הארץ אינה יכולה להיעשות על ידי אחרים, כי כל אחד ואחד היכול לעזור, לסייע ולהציל הריהו מוסיף כוח ועוצמה למצילים. לכל לוחם יש חשיבות קריטית בהצלת הנפשות ובכוח הלוחם, שהרי לא דומים עשרה לוחמים מזויינים לעשרים לוחמים מזויינים. בוודאי בימינו, שהמלחמה מתארכת ונמשכת על פני חודשים רבים, וייתכן אף שנים, אזי אין עוד כוחות רזרביים של לוחמים, ישנם לוחמים שנקראים כבר פעם שלישית למילואים, ושירות הסדירים מתארך עוד ועודו, א"כ פשוט שלא יכול הלומד תורה לטעון אמשיך ואלמד ואחרים ייעשו המצווה עבורי, אין מציאות הלכתית המתירה תופעה זו.

המשתמט גוזל חיים של לוחמים אחרים

לא ניתן לחייב את האחרים בנשיאה בעול מחד, ולהישמט מאידך בטענה אני כולי קודש ולא אפסיק תלמודי, שהרי זהו גזל חיים של לוחמים אחרים, חלילה, זהו גזל זמן איכות של מילואימניקים עם משפחותיהם ותינוקותיהם, גזל ממון וחיסרון כיס של לוחמים רבים הנאלצים לשלם מחיר כבד בחיים ממש, בבריאותם, באיבריהם הקטועים ובעסקיהם הקורסים, וכי מי התיר לכל המשתמטים מכל מיני סיבות שונות ומשונות, ואף ללומדי התורה להגות בלימודם יומם וליל על חשבון כל אותם חיילים גיבורים ?! העול מוטל על כולם, כי כולם באותה סכנה, כולם מצווים לקיים מצוות הצלת נפשות, ממנה אין שום פטור. דברי הרמב"ם על שבט לוי – לא עורכין מלחמה כשאר ישראל – אינם באים לפטור את שבט לוי ממלחמה של פיקוח נפש ושל הצלת חיים, כך לדעת כל הפוסקים, וכדברי הגאון מבריסק – במלחמת מצוה הרי כולם היו יוצאים … היכן שצריכין להם בשעת המלחמה גם הם היו יוצאים, … בוודאי אם יהיו צריכים לכהנים בעריכת המלחמה גם הם היו יוצאים ! (חידושי הגרי"ז, סוטה מג.).

ובאמת, הרמב"ם כלל לא בא לפטור את שבט לוי אף ממלחמה על כיבוש הארץ, אלא קובע, כי הם לא נלחמים כשאר ישראל ליטול שלל ונחלה אלא מלחמתם תהיה לשם ה', ואדרבה הם נלחמים וכובשים הערים, אך אינם נוחלים טובות גשמיות כביזה ונחלה, אלא ה' הוא חלקם ונחלתם. ולכך, מביא הרמב"ם את דויד המלך, שרוב ימיו נלחם, ואמר ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומיך גורלי. דוד המלך לא ישב כל ימיו בבית ה' והגה בתורה, אלא לחם רבות למען כלל ישראל, ושאף לשבתי בבית ה'.

אדרבה, ללומדי התורה יש זכויות רבות, לכן דווקא עליהם לצאת בראש הלוחמים ובכך יותר מובטחת תשועתם של ישראל. משה רבנו ציווה במלחמת עמלק, בחר לנו אנשים – יראי חטא ! ובמלחמת מדיין וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה – כשרים וצדיקים מסרו נפשם ! ובכיבוש הארץ, המקום הקשה ביותר לכיבוש, דביר – קריית ספר, נכבש ע"י עתניאל בן קנז, גדול הפלפלנים, בפלפולו מאות הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה הוחזרו, ודווקא הוא הכובש הגיבור ! אף במלחמת דבורה הנביאה וברק נגד סיסרא באו המחוקקים ממכיר, הגדולים והחכמים, ומזבולון מושכי בעט סופר, סופרים וחכמים, ושרי יששכר אלו סנהדראות עוסקים בתורה, כל אלו באו לעזרת ישראל, לעזרת ה' בגיבורים. בחיילות בית דוד דווקא המיוחסים, בעלי זכות אבות, לחמו בקו הקדמי, ולא בעלי הבלורית. גדול התנאים, אשר כל התלמוד מכוחו, רבי עקיבא נלחם ממש עם בר כוכבא, כמתואר ברמב"ם הל' מלכים יא – רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך.

לא לסגירת הישיבות – כן לגיוס בסבבים

ובאופן המעשי לימינו, יש לדעת כי אין כל גזירת גיוס הבאה לסגור ולפרק את עולם הישיבות, זוהי דמגוגיה זולה ונבזית. ניתן לגייס לומדי ישיבות בסבב, בו בחורים בישיבה לומדים ברצף משיעור א' עד ג', גיל שבע עשרה עד עשרים. הישיבות ממשיכות להתקיים ולהגדיל תורה עם כל אלו שלא מתגייסים, שיעור א-ג , ושיעור ה' ומעלה, וכן בעלי פרופיל רפואי נמוך שאינם קרביים עדיף שיתמידו בלימודם, והמה רבים.

בגיל עשרים, הבריאים יגוייסו להכשרה קרבית בסיסית, למשל בחיל תותחנים, לחצי שנה בלבד, פלוס תעסוקה מבצעית של שלושה חודשים. כך שלאחר תשעה חודשים הם יוכלו לשוב לתלמודם ולהתחתן בסוף שיעור ד'. אח"כ ישרתו בצבא המילואים לפי הצורך הבטחוני אחת לשנה או לשנתיים, למשך חודש, כך שגיוסם לא מנתקם כלל מהישיבות, ואדרבה למתגייסים הללו המדינה תעניק מלגה גבוהה יותר, לכשיחזרו לתלמודם.

גזירת הגיוס אינה באה להוציאם לשמד, אל מול החוששים מכך, יש להדגיש, כי אין לגייס בחור חרדי באופן יחידני ליחידות כלליות, שם קיים חשש שיילך לאיבוד רוחני, אלא אדרבה, יוקמו יחידות שמורות וטהורות, בפיקודם של קצינים שומרי תו"מ, אליהם יצטרפו בני אדמורי"ם, בנשקי"ם ועובדי ה', הן כלוחמים והן כרועים רוחניים, שירימו את הרוח והאמונה ללוחמים, מתוך דוגמה אישית. זוהי אחריות וחובה המוטלת על רבני המגזר ואדמו"ריו.  וכך יתפוגג לו החשש האמיתי מחילון.

קבעו חז"ל, כי גדול תלמוד המביא לידי מעשה. כנאמר אם בחוקותי תלכו – ופרש"י : שתהיו עמלים בתורה. ואת מצוותי תשמרו – הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים, ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם. עת ללמוד ועת לעשות, כרגע עת לשמור ולהילחם ! חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אלוקינו, וה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו. מתוך שנתחזק במלחמה ובניצחונות על אויבינו, ה' ישפיע עלינו הרבה מטוב התורה, וכל הלוחמים ותלמידי הישיבות שיתגייסו, יזכו לשוב בשלימות הגוף והרוח איתנים לבתיהם,  ולזכות מאור תורת האמת והשלום.

הרב מרדכי פרומר הוא ר"מ בישיבת ההסדר 'מעלות – יעקב', מחבר הספר "נצח יהודה" על גדרי מלחמה ומצוותיה ועוד…