בשבעה באוקטובר הצבא כשל. תחילה מודיעינית ולאחר מכן מבצעית. אמ"ן לא הצליח לתת התרעה מפני מתקפת חמאס, וחילות היבשה והאוויר לא הצליחו לבלום את המתקפה אלא רק כשהיה כמעט מאוחר מדי. את התוצאות העגומות כולנו מכירים. למעלה מ-1,200 הרוגים, 3,300 פצועים ו-251 חטופים. ראש אמ"ן, אהרון חליוה, הודה בכישלון והתפטר מתפקידו. גם מפקד אוגדת עזה, אוגדה 146, אבי רוזנפלד, עשה זאת. סביר להניח שגם מפקד פיקוד דרום, דני פינקלמן, והרמטכ"ל, הרצי הלוי, עתידים ללכת בעקבותיהם.

לצד הצעדים האישיים והעצמאיים, הצבא פתח גם בסדרת תחקורים פנימיים של כל אחד ואחד מקרבות ההגנה ביישובים ובמוצבים בעוטף עזה, באמצעות צוותי בדיקה שבראשות כל אחד מהם עומד אלוף משנה או סגן אלוף. כן יחקרו כשלי המודיעין וחיל האוויר ותפקודם של שאר זרועות הצבא.

הצבא חוקר את כשליו, עולם התורה החרדי, שטוען שהוא מגן ומציל המדינה מכל צרה וצוקה, עדיין לא. לטענת החרדים, לימוד התורה של עשרות אלפי האברכים מן המגזר הוא שמעמיד את ישראל בפרץ. אם נקבל את טענותיהם כרציניות, מיד תישאל השאלה: היכן ועדת החקירה החרדית? הכין צוותי הבדיקה? מדוע לא מונו רבנים חשובים מהמגזר החרדי לחקור כל אחת ואחד מהישיבות והכוללים כדי לוודא באיזה מקום היו כשלים בלימוד, היכן חוסר רצינות כללית, ואיפה יותר מדי זמן חופשי במטבחון לשיחות על פוליטיקה במקום דיון מעמיק על מחלוקת הקצות והנתיבות?

היעדר ביקורת עצמית הוא אחד ממאפייניה של החברה החרדית. אין בכך חדש. כל ביקורת מקוטלגת מיד כשנאת דתיים במקרה הטוב, וכאנטישמיות במקרה הרע, אבל אחרי שמחת תורה תשפ"ד כבר אי אפשר להפטיר כדאשתקד. את ההתגוננות המיידית צריכה להחליף פתיחות לביקורת. אם המגזר החרדי רוצה לשכנע את שאר חלקי העם בכך שהם באמת מאמינים שהתורה שלהם מגינה ומצילה על עם ישראל, החרדים צריכים לקחת אחריות על האסון שהתרחש באותו יום מר ולתחקר את הכשלים של עולם התורה.

בינתיים זה לא קורה, והדבר מעיד כאלף עדים שגם בציבור החרדי יודעים את האמת: לימוד התורה בישיבות לא נועד להציל את העם, אלא בעיקר להציל את יושביהן מגיוס, פתיחות לעולם המודרני והתחלנות. בשמחת תורה עולם התורה כשל, והיעדר התחקירים מלמד שגם החרדים לא לוקחים ברצינות את הטענה שתורה מגנא ומצלא, אז פלא שגם רבים אחרים מפקפקים בזה?

=======

אליהו גליל משרת בכיתת כוננות מאז שמחת תורה תשפ"ד