שבועות: להתחיל לעסוק בדברי הטעם שיוצאים מהלשון, ופחות בהבלים שנכניס לפה

שבועות: להתחיל לעסוק בדברי הטעם שיוצאים מהלשון, ופחות בהבלים שנכניס לפה

הגיע הזמן שבמקום להתמקד בעוגות הגבינה ובבלינצ'סים שנאכל בחג השבועות, כדאי שנתמקד בדברי הטעם שנוציא מהפה ובעיקר נשמע

author-image
להתמקד במה שיוצא מהפה ופחות במה שנכנס לפה

בהתקרב חג השבועות, מתכונים למאכלי חלב לכבוד החג, ממלאים את כל העיתונים ואתרי החדשות. רשתות השיווק אינן מחמיצות את ההזדמנות למכירות מוגברות של מוצרי החלב, בשבועות שלפני החג. במקביל פאנלים במסגרת אירועי "תיקון ליל שבועות", צצים להם במקומות שונים.

מסופר על המגיד מדובנא, שפעם אחת בליל שבועות, נמצא במקומו של הגאון מוילנא. בעוד הגאון מוילנא, קרא את נוסח "תיקון ליל שבועות", למד המגיד מדובנא תורה כרגיל. "אינך קורא את התיקון?!", התפלא הגאון. ענה לו המגיד שהיה מפורסם במשליו הרבים שהותאמו לכל סיטואציה במציאות היומיומית: "פעם אחת היה אדם כפרי שהגיע לעיר הגדולה.

ראה הכפרי חנויות בגדים עם חלונות ראווה, והחליט: גם אני אפתח חנות שכזו. שכר חנות, קנה בגדים, ושם את כל הבגדים בחלון הראווה. נכנסו לקוחות לחנות, וגילו שכל הסחורה בחלון הראוה, והחנות ריקה. כך גם אני. טבעי שאתה שלומד תורה לכל אורך היממה בכל השנה, אז בליל שבועות אתה קורא את התיקון, ואלו הן הדוגמאות הנמצאות בחלון הראווה. אבל אני? אם אקרא את התיקון, יש סיכוי שיגלו שהחנות שלי ריקה".

עוד באותו נושא

מה היה הרב קוק זצ"ל אומר במקום "חג שבועות עבר"?

תיקון ליל שבועות הוא לא פאנל פוליטי

תיקון ליל שבועות, לא נוסד כאירוע חברתי בעל סממנים פוליטיים או אקדמיים. תיקון ליל שבועות נוסד על ידי חכמי המקובלים, כמשקל שכנגד לעובדה שבמתן תורה, נאלץ משה רבינו להעיר את עם ישראל לקבלת התורה. בתת מודע, חשש עם ישראל מכובד האחריות של קבלת התורה. כנגד זה נהגו והנהיגו חכמי ישראל ללמוד תורה, לא כהזדמנות חברתית בעלת מימד רוחני, אלא כמעשה המבהיר שאיננו חוששים מהאחריות הכרוכה בקבלת התורה, אלא אדרבה: אנו שמחים עליה.

שמחה זו באה לידי ביטוי, בין השאר, במנהג אכילת מאכלי חלב. מנהג שהחל לפני לפחות 800 שנה בקהילות צרפת וגרמניה, ובדורות האחרונים הגיע לקהילות נוספות. זאת על פי דברי חז"ל במדרש (דברים רבה) שאמר כי התורה נמשלה לחלב: "בחמישה דברים נמשלה התורה; במים וביין ובדבש ובחלב ובשמן. במים מניין? הוי כל צמא לכו למים; ביין מניין? שנאמר ושתו ביין מסכתי; בדבש ובחלב מניין? דבש וחלב תחת לשונך; שמן מניין? שנאמר שמן תורק שמך". מסיבה זו היו גם שנהגו לאכול מאכלי דבש.

על פי מדרש זה, בקהילות מסוימות, כשהיו מכניסים את הילדים ל'חדר' בשבועות ללמוד תורה בפעם הראשונה, היו נותנים להם עוגות ומאכלי חלב ודבש כדי לחבב עליהם את הלימוד. הסברים נוספים למנהג ניתנו על ידי חכמי ישראל, אולם החוט החורז את כולם הוא שלא ניתן לנתק בין אכילת מאכלי חלב לכך ששבועות הוא חג מתן תורה.

לכבות את האש – אסור

עלינו לזכור שחג מתן תורה הוא יום קדוש. אמנם, ככל חג שאינו חל בשבת, מותר לבשל ללוש ולאפות בשבועות, כיון שהקב"ה התיר לנו להכין אוכל בחג; אך לא כל מלאכה מותרת לצורך אוכל (פרטי ההלכות בעניין זה ארוכים, ויש לעסוק בהם בנפרד). אך גם כשמותר לבשל בחג, אסור לבשל לצורך יום אחר, או אפילו להגדיל כמויות באוכל כדי שיישאר למחר, אלא אם כן בישול בכמות גדולה, ישפר את טעמו של האוכל. גם להדליק אש מותר בחג, אך רק על ידי הדלקה מאש שהייתה דולקת מערב החג. אך לכבות את האש אסור.

לצערנו, בשנים האחרונות "חג מתן תורה" ו"יום הביכורים" איבד ממעמדו כיום של קדושה ותורה, לטובת גבינות ופשטידות, ולטובת פאנלים בענייני חברה ובעניין עדכון היהדות לגירסה שתתאים למאה ה-21.

צריך לחזור אל המקור ולומר: העיקר הוא לא איזה מאכל אנחנו מכניסים לפינו בחג השבועות, אלא איזו תורה אנו מוציאים ממנו וכיצד התורה נוכחת יותר בחיינו.

==

הרב חננאל זייני הוא ראש המכון התורני של ישיבת אור וישועה בחיפה

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
אהבתי
איש שמאל אוהב אדם | 11-06-2024 1:34
הסיפור כידוע מופיע בברית החדשה.
???
ניטשה | 13-06-2024 20:21
מה קשור ברית חדשה?? החיבור הזה שהפילוסוף ניטשה אמר שזה פשוט בושה שצירפו אותו לתנך, כי הוא פשוט מלא סתירות וחוסר קוהרנטיות, ביחס לתנך האלהי.
2
מתפלא על בן של הרב זיני
יהודי עם זכרון | 16-06-2024 17:16
הזכיר לי את הפסוק הזה. הוּא קָרָא לָעָם וְאָמַר לָהֶם: שִׁמְעוּ וְהָבִינוּ! 11 לֹא הַנִּכְנָס אֶל הַפֶּה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַפֶּה - זֶה מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם. בתור בן של רב שעוסק המון במוסר נוצרי, הוא היה צריך לדעת פרק או שניים בזה...