בן גביר, הנאום של פורוש והפרדה: 3 הערות על יום ירושלים

שלשום חגגה ירושלים ברוב פאר והדר, את יום חגה, יום שחרורה. ברשותכם, כמה הערות קטנות, על מגוון אירועים שהתקיימו.

1. הר הבית. לב ירושלים ומקור קדושתה הוא הר הבית עליו היה, ויהיה בקרוב אם נרצה, בית המקדש. לראות יהודים שרים ייבנה המקדש במעגל ריקודים רועש על רחבת הר הבית, זהו צעד נוסף בדרך אל הגאולה. השר איתמר בן גביר מפגין מדיניות נחושה, לא מתקפלת, והתוצאה הייתה עוצמה של ריבונות יהודית גאה, אבן דרך ראויה לציון בדרך אל הקומה הבאה בגאולת ישראל. נאומו באותו ערב, בישיבת מרכז הרב, על הצורך להילחם לפי המוסר היהודי, המשיך את אותה דרך אידיאולוגית עיקשת, שמקדמת אותו, לאט אבל בטוח, לעמדת הנהגה בכירה במגזר.

2. נאום השר פורוש. השר לענייני ירושלים, הרב פורוש, נאם בישיבת מרכז הרב כנגד תמיכת הציונות הדתית בגיוס חרדים. יהודה ולד, מנכ"ל מפלגת הציונות הדתית, שבלטה בהיעדרה הצורם מהאירוע (מלבד ח"כ סוכות), הגיב במהירות וטען שדבריו הם נגד דברי הרצי"ה ולפיכך זו 'חוצפה וביזוי תלמידי חכמים' לדבר בישיבה של רב כנגדו. במקביל התפרסם מכתב רבנים עם כמה שמות מפתיעים, שקורא לא לתמוך בחוק גיוס שלא יכיל חרדים.

ושוב חוזר הניגון. שוב פעם הדתיים רבים ביניהם, כאשר צה"ל גייס רק עשרה אחוזים מהחרדים שפנו אליו מאז פרוץ המלחמה. צה"ל כרגע לא ערוך ומוכן, ספק אם רוצה, לקלוט חרדים בהמוניהם. בלי קשר לעובדה שהם מצידם צריכים לחוש תחושה מוסרית חזקה של הכרח לשאת בעול. לכן אני לא חושב שהשר פורוש התכוון לבזות אף אחד. הוא דיבר בכבוד, עם המון הערכה, והביע את כאבו על הקרע הצפוי בין המגזרים.

הסיבה המרכזית שאין גיוס חרדים היא העובדה שצה"ל לא מוכן להיערך כמו שצריך לקראתם, והם לא מוכנים להתגייס לצבא שמאתגר מאד את שמירת אורחות חייהם. חילוני לא ירצה שבנו יתחרד בצבא חרדי, וחרדי לא ירצה שבנו יתחלן בצבא חילוני. עד שהצבא לא ישתנה באמת, יוותר על ערכי השוויון המגדרי, אין מה לצפות מהחרדים להתגייס, וממילא צודק השר פורוש שחבל על הקרע שהשמאל יוצר בין המגזרים, קרע שעלול להיות בכייה לדורות.

3. ריקוד הדגלים בירושלים הוא מן האירועים המרוממים ביותר ביום זה. אבל צריך, בזהירות ובעדינות, לחשוב על דרך מסוימת ליצור יותר הפרדה. אינספור נערים ונערות, ממיטב הישיבות והאולפנות, נאלצים להתחכך בצפיפות במהלך המצעד. כל הריקוד מכוון לכותל, אל מקום המקדש. בבית המקדש התיקון הגדול שעשו, הוא הפרדה בין הגברים לנשים. אפילו כשעומדים אחד ליד השני.

אם אנו רוצים באמת לקחת את הגאולה קדימה, באמת להגיע ללב של ירושלים, קדושת המחנה היא תנאי בסיסי והכרחי. המציאות שבנות מדרשה רוקדות ומקפצות ליד בחורי ישיבה, היא מאורע שצריך לתת עליו את הדעת. במתינות, בסבלנות, בצורה שלא תרחיק את הציבור הרחב שאנו רוצים שיגיע לאירוע הזה, אבל מן הראוי שמארגני המצעד יתנו את הדעת גם על ההיבט הזה. אני מהמר שיש לא מעט נוער דתי לאומי שמתבייש לדבר על זה, אבל כן ישמח לשמוח בצורה התואמת יותר את ערכיו.