הרב אפרתי: תחושת נקמה היא בריאה מבחינה אנושית ורצויה מבחינה תורנית
תחושת הנקמה היא בריאה מבחינה אנושית, ורצויה מבחינה תורנית, וכפי שמופיע בתורה, בנביאים ובכתובים, בש"ס ובראשונים. עם זאת את הנקמה צריך לבצע צה"ל
שאלה
לכבוד הרב ברוך אפרתי, שלום וברכה
הדם רותח מאז שנרצחו אייל נפתלי וגלעד. אני מרגיש שאני רוצה להחזיר לרוצחים, ולמשלחים שלהם. לנקום. נקמה כמו שעשו לעם ישראל, שלא ישכחו את היום שהחליטו לפגוע.
ראיתי קריאה של "ארגון בית הלל" ובני לאו שנקמה זה חילול השם, ורציתי לשמוע את קולך השפוי.
תשובה
שלום
אלה דברים דלים ורפי קומה, הנובעים מכך ששמים את התרבות המערבית וערכיה במרכז, ולא את הדרכת התוה"ק וכבודם של ישראל.
תחושת הנקמה היא בריאה מבחינה אנושית, ורצויה מבחינה תורנית, וכפי שמופיע בתורה, בנביאים ובכתובים, בש"ס ובראשונים. מפיהם אנו חיים, ולא מפי התרבות הליברלית של עמים אחרים.
גדולה נקמה, כך הגמ' בסנהדרין מדריכה אותנו. ובאחרית הימים אנו יודעים שנקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, ואכלה חרב ושבעה ורותה מדמם כי זבח לד' בארץ צפון, כי יום נקם לד' שנת שילומים לריב ציון.
הנקמה היא ברשעים העוברים על דבר ד', כפי ציווי התורה בספר שמות וכי יכה איש את עבדו או אמתו בשבט ומת תחת ידו, נקם ינקם. וק"ו באומות העולם הנלחמים בישראל, כדבר ד' למשה, נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים, וזאת על אף שכבר נסתלקו מהם, וכן נקמת ד' בעמלק שאנו מצווים בה בכל דור.
הנקמה איננה רק עשיית הצדק הנגלה לעין הקטנה שלנו, אלא היא חלק מדרכי השם בעולם, ועליה גולים ישראל מאדמתם שהרי לא יכופר לארץ לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו, וקול דמי אחינו זועקים לד' מן האדמה. דוד מלכנו מלמדנו גם על שמחת הנקם של עבדי ד', ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע.
אמנם יש איסור לנקום בחבר, וכדברי רמב"ם בהלכות שבת שאין משפטי התורה נקמה בעולם. אולם זה בישראל העושה מעשה עמך, אך לא בגויים רוצחים. יש לדעת שעל אף שתחושת הנקמה בריאה מאד, ורצויה בפני ד', המימוש שלה בפועל משתנה בכל דור ומצב, באופן הראוי לו, וכפי הדרכת ההלכה.
בדורנו, נקמת ישראל בעושי עוול היא תמיד ממלכתית (ע"י צה"ל בהוראת ההמשלה) ולא פרטית, משום שהאויב מכה בנו כאומה, ואנו מצווים לנקום כאומה ולא כפרטים.
כמו כל מצווה, גם הנקמה צריכה להיות מכוונת היטב במטרותיה, להגיע מעבודת ד' וכבודם של ישראל ולא מצדדי הנפש הנוטה לאכזריות לשמה, ולכן עליה לפגוע בציבור שהיה אחראי לפגיעה בישראל, ולא בגויים בתוככי המדינה שאינם שייכים בזה. לכן הממשלה היא המסוגלת לכך. ועוד, שאם כל פרט ינקום כפי הנראה לו, אזי איש את רעהו חיים בלעו ולא נוכל להתנהל בארצנו. לכן יש להמנע מכך באופן הפרטי. לא בשל פגימה בנקמה עצמה אלא דוקא בשל ערכה וגדולתה, והצורך שתופיע בקדושת שלימותה.
בנקמה הממשלתית יש אם כן ערך משולש- הן מצד עצם נקמת ישראל באויב, להכות בו נפשות תחת נפשות ישראל. הן מצד כיבוש א"י והרתעת האויב שלא יעז להתקרב לנערי ישראל שוב. הן בכך שהנקמה מדויקת לאויב, ואינה פוגעת במקומות מושבת של גויים שלא הרעו לישראל.
על כן, טוב ובריא לחוש רצון לנקום באויב ולצפות לכך. מצווה רבה היא לנקום באויב, ומצווה לאחוז בדרכי דוד מלכנו ולשמוח בנקמת האויב. אולם ההיכי תמצי לקיום הנקמה, היא רק בידי הממשלה, ולכן יש לקרוא לה להוביל נקמה כזו בשם כל ישראל, ולא לפעול לבד.
שאלה
נכנסתי לבית כנסת בעיירה בדרום, בשחרית מאורחת. היה שם בחור אחד שיש לידי, עם תפילין של ראש כל כך לא מהודקות בקשר, עד שהם היו על המצח ממש. איחרתי קצת, והזמן תפילה עמד לעבור, והתלבטתי אם לתקן לו את התפילין או להתפלל. די בטוח שאם הייתי מתפלל, הם היו גומרים והולכים, ולא הייתי מתקן לו והיה נשאר ככה. אז העדפתי להעיר לו ולתקן לו, ושנינו הפסדנו תפילה במניין, וגם זמן תפילה עבר. האם נהגתי נכון?
תשובה
נהגת נכון (חבש פאר לרב זצ"ל, פרק י)
שאלה
שלום לרב אפרתי, אנו שואלים בתור הורים בשליחות, האם מותר לשלוח את בננו לקייטנה חינוכית של שלוש שבועות שהמדריכים גויים, לא אדוקים, בפרוורי לוס אנג'לס? בקייטנה יש לימוד על תיקון עולם ויש גם יהודים, אבל לכל קבוצה יש מדריך משלה לבדו ואני חושש מה ילמדו שם, כל בוקר פותחים בלימוד קטעים על תיקון ומוסר אבל מה באמת אומר המדריך אין לנו אפשרות לדעת. מצד שני אולי החשש יותר מדאי, ונפסיד כסף אם לא נשלח לשם, אנחנו זוג בשליחות כמו שאמרנו, בכולל ציוני. בברכה ותודה
תשובה
ישר כח על הפעילות הציונית. אסור למסור ילדים ללמוד אצל נכרים, משלוש סיבות- משום שחשודים על שפיכות דמים, משכב זכור, ושמא ילמדו נצרות- כמבואר בגמ' ע"ז טו. כך נפסק גם בשו"ע אבה"ע סימן כב, ועיין שם בחלקת מחוקק בטעמי הדבר ע"פ רש"י והרמב"ם, ובבית שמואל שם שאף אם אינם חשודים על שפיכות דמים (כמו בימינו), חיישינן שמא ימשוך ליבו למינות. ועוד עיין ביו"ד סימן קנג ברמ"א, ובביאור הגר"א שם שגם אם אין חשד משכב זכור באותו מקום, עדיין חיישינן למינות. בימינו לא חשודים הגויים הישרים על שפכ"ד ב"ה, אך ודאי חשודים על משיכת הלב למינות (גם אם שלא במתכוון), וכפי הנראה חשודים על משכב זכור הנפוצה מאד בתרבות המערבית בשנים האחרונות כדבר לגיטימי רח"ל ובפרט בגילאים אלו שההורמונים של הנעורים גורמים לחוסר יציבות בזהות המינית. לא לשלוח לקייטנה החינוכית, לא להמר על הילד. אפשר כמובן להפגיש אותו עם גויים ישרים וטובים במהלך השליחות, ויש בזה גם ערך של אהבת הברואים המתוקנים, אך לא ללמוד זמן ארוך במסגרת כזו מהם ללא פיקוח.
שאלה
שלום כבוד הרב, יש היתר להקדיש מצוות למען החטופים, למשל הפרשת חלה או בעלי שיניח תפילין, והילדים שיתנו צדקה למען החטופים, וזה מאבד משהו מהמצווה? תודה ומקווה שיחזרו במהרה!
תשובה
הגר"א (מעשה רב) והשפת אמת (שלח לך), כותבים שניהם שיש עדיפות שלא להקדיש מצוות עבור מדריגות רוחניות או דברים אחרים חשובים. בעשיית המצווה יש להתמקד רק בדבר אחד- לעשות רצון הבורא יתעלה, שמצווה אותנו ברגע זה ממש לפעול כך וכך, ואנו מבטלים תאוותינו מפני רצונו, שהוא יסוד הרצון האמיתי של נשמתנו. זו סיבת תקנת הברכות לפני המצוות, להתמקד בכך שקדשנו במצוותיו וציוונו, ולא על מנת לקבל פרס טוב ככל שיהיה.
ואולם, אחרי שעושים את המצווה מהכוונה הזו, ורק מתוכה, אזי לאחר מכן יש מקום להתפלל לד', שבזכות המצווה שנעשתה לשמה, יסייע לכלל ישראל בהכרעת האויב ובהשבת הבנים וכו'. לא כטעם המצווה, אלא כתפילה אחריה, בזכות קיומה בעשיית רצונו. וזה עומק דברי חז"ל באבות, עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו.
שאלה
שאלתי לרב לגבי העציצים בבית "ערבי" ברובע שהריצוף בו של אבן אמיתית גדולה, אם שם זה נחשב חציצה לגבי שמיטה בעציץ שמגדל פירות קטנים עם נקב קטנטן בתוך הסלון הגדול?
תשובה
אפשר להקל מצרוף כמה צדדים- דעת הפאת השולחן שלמאן דאמר שביעית דרבנן, לא צריך להחמיר בספק של הירושלמי לגבי נטיעה בבית, ואם יש קירוי אין איסור. דעת החזו"א שגם אם מחמירים עקרונית בדין בית הנ"ל, אפשר להקל בעציץ שאינו נקוב שבבית משום שמדובר בדרבנן. ועוד, שברצפת אבן אמיתית (באריחים מודרניים יש מחלוקת) אין יניקה מהאדמה אפילו בעציץ נקוב (עיין שבט הלוי ח"ו קס"ז במה שמספר ששמע מהחזו"א).
שאלה
רציתי להבין למה אומרים שאסור להתאפק ושזה מביא מחלות ובשם הרמב"ם אומרים שעדיף להתפנות ברחוב ולא להתאפק. מה השלב הזה שאסור כי לא יכול להיות שברגע שקצת מרגישים חייבים לרוץ לשירותים, ואם זה רק בהרבה מרגישים למה מדגישים כל כך את זה הרי יש שירותים וזה לא שכיח?
תשובה
לא מדובר על רגש מועט אלא על צורך רגיל, אך לפני התפילה יש לבדוק עצמו גם במעט. בעבר כולם היו הולכים עם תפילין, ולכן היתה קצת יותר טרחה ללכת לשירותים ולהוריד את התפילין וכו' בניגוד לימינו שאין עטורים בתפילין לצערנו במשך היום. בנוסף, השירותים בעבר היו רחוקים, ובימינו הם מצויים מאד, כפי מאמר הגמ' בברכות יתפלל כל חסיד לעת מצוא זה בית הכסא.
==
שאלות לרב ברוך אפרתי ניתן להפנות דרך כתובת הדוא"ל befrati@gmail.com
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו