הכתרתו של הר' שלום כהן לנשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס מלמדת יותר מכל על תהליך האשתכנזות שעברה התנועה הספרדית.

בתקשורת החרדית ומחוצה לה התייחסו כמובן למעמד הנלעג או המרומם (תלוי את מי שואלים) בו מכתירים הפוליטיקאים את הרבנים, וקובעים מי יהיה נשיא מועצת חכמי התורה ומי יישאר בחוץ (הראשון לציון, הרב שלמה עמאר). מחוץ לחברה החרדית עקבו בדאגה אחרי אישיותו המלבבת של האיש שכנראה לא יכול להשלים שיעור תורני בלי גידופים וקללות על הסרוגים ורבניהם.

אלא שעניין אחד מרכזי ביותר כמעט ולא נדון בכלי התקשורת, והוא אולי החשוב ביותר בבחירת מנהיג תורני. התפקיד אותו מילא עד היום ר' כהן הוא ראש ישיבת פורת יוסף אותו קיבל בירושה מאביו. במהלך חייו הוא לא שימש דקה אחת כדיין בבית דין רבני או כרב לא של עיר אלא אפילו של שכונה.

במשך אלפי השנים האחרונות גדולי התורה הספרדיים היו כולם רבני ערים או דיינים בדרך כלל שניהם במקביל. רק אצל האשכנזים ניתן היה לראות תופעות של ראשי ישיבה שאינם מוסמכים לרבנות או לדיינות, מה שהתחיל באירופה של שלוש מאות השנים האחרונות והגיע גם לארץ. בהקשר זה יש לציין כי 'החפץ חיים', 'החזון אי"ש' והרב שלמה זלמן אויערבך הנחשבים כפוסקים אשכנזיים, לא שימשו מימיהם ברבנות או בדיינות. וגם בשנים האחרונות, הרב שטיינמן איננו רב אלא ראש ישיבה והוא ממלא את מקומם של הרב אלישיב (דיין) והרב אליעזר שך (ראש ישיבה).

אצל החסידים התופעה אפילו בולטת יותר, כשההנהגה נתונה בידיו של האדמו"ר שזכה להיוולד לאדמו"ר הקודם, ואילו את הפסיקות ההלכתיות מותירים בחסידיות השונות למו"צים (מורי צדק) ולרבנים, שמקומם בכותל המזרח, אך אינם בהנהגה. ההבדלים בין הנהגתו של ראש ישיבה העוסק בתורה תיאורטית לבין הנהגתם של דיין ורב מקומי הנפגשים עם הציבור ומכירים את מצוקותיהם יכולים להצביע על ההבדל בין שיטת ההנהגה הספרדית הפתוחה והמקלה, לבין ההנהגה האשכנזית המחמירה והמסתגרת.

מחזירים את עטרת ליטא ליושנה

אחד הקריטריונים לגדלותו של חכם הוא יכולתו לעסוק בסוגיות הכבדות ביותר בהלכה והן ממזרים והתרת עגונות. הרב עובדיה יוסף (רב העיר תל אביב ודיין) עשה זאת במלחמת יום הכיפורים, הרב אליהו בקשי דורון (רב העיר חיפה ודיין) והרב שלמה עמאר (רב העיר תל אביב ודיין) עשו זאת בזמן תפקידם כרבנים הראשיים לישראל וכנשיאי בית הדין הגדול. סימנים לנפילה התורנית בהנהגה הספרדית, ראינו בהרצתו של הרב יצחק יוסף לתפקיד הראשון לציון, למרות שאינו מחזיק בכושר לדיינות, ושימש כראש ישיבה בלבד.

בש"ס, התנועה שחרתה על דגלה את "החזרת עטרה ליושנה" לאור גדולי ישראל הספרדים, העדיפו ללכת על המודל של דגל התורה ומינו למנהיג ראש ישיבה שבחייו לא פסק הלכה, אפילו לא "בביעתא בכותחא" שלא לדבר על ספר תורני שכתב. הדבר אינו מפתיע, רגשי הנחיתות של הספרדים החרדיים כלפי הליטאיים מושרשים כבר עשרות שנים. אחרי הלבוש (חליפה ומגבעת שחורים), מבקשים בש"ס לאמץ גם המודל של 'דגל התורה' ולשים בראשם את תואם הרב שך – אותה אישיות שבעצם הקימה את ש"ס.

מינוי של הר' שלום כהן לנשיא מועצת החכמים הוא השיא בתהליך האשתכנזות שעברה ש"ס מתנועה ספרדית למפלגה אשכנזית ליטאית למהדרין מן המהדרין.