חיים שלי
ביקורת סרטים: חיים שלי
תקופת החגים האמריקאית מביאה עמה בלוקבאסטרים, סרטי שמאלץ וקומדיות רומנטיות דרג ג'. אנחנו נתמקד באחרון.
מכיוון שאנחנו חיים בישראל, ולמרות שאנחנו מוקפים ושוחים בתתי הקטגוריות של החגים הנוצרים-אמריקאים, אין לנו את החיבור הרגשי לחג המולד, ליל כל הקדושים, חג ההודיה וכו'.
אפשר עוד לבלוע את חג ההודיה, כי משפחה והכל. אפשר את ליל כל הקדושים, כי זה כמו פורים, אבל כל הסרטים שהמעטפת העיקרית בה היא חג המולד, מפספס בישראל בענק.
זו לא התרבות שלנו, אנחנו לא גדלים על זה, לא מקשטים עץ ולא משאירים עוגייה בצלחת. אז נשארנו עם אהבה, משפחה והשינוי שהפרוטגוניסט צריך לעבור. נכון שהחיבור הרגשי מתעמעם במעט, אבל כבר חווינו סרטי חג מולד מעולים.
בכל מקרה, אנחנו מתמקדים בקייט (אמיליה קלאק – דניריז טארגריין, "משחקי הכס"), בת לעולים מיגוסלביה שמנסה לממש את עצמה כדור Y קלאסית, שהכל מגיע לה, ורוצה לפרוץ לעולם כזמרת.
בינתיים עובדת בחנות לקישוטי חג מולד, ממורמרת וכועסת על אימא שלה, משפחתה בכלל והעולם. היא פוגשת בזר מסתורי בשם טום (הנרי גולדינג, "עשיר בהפתעה"), שמלמד אותה על הטוב והיופי בעולם, על עצמה ועל אהבה.
באנגלית, הסרט נקרא "Last Christmas" מתוך השיר של ג'ורג' מייקל, וכך גם כל הסרט מלווה בשיריו המעולים. הסרט הוא כמעט סרט הולמרקי, הכל על מי מנוחות, הכל קורה לפי הספר, הכל צפוי והרשות נתונה.
אמה תומפסון, שמשחקת את האימא, הופכת את הסרט לנסבל, וכל סצנה איתה כמעט מושלמת.
סרט שהייתי ממליץ עליו לראות בבית אם אין לכם שום דבר אחר לעשות וסיימתם לעשות בינג' לכל הסדרות שאתם יכולים.
#סולם_רייכרט
הטוב: אמה תומפסון. תמיד. וגם שירי ג'ורג' מייקל. הרע: הולמרק המכוער: הכל צפוי.
על הסרט חיים שלי על הסרט חיים שלי בתור בת גיל העמידה ,אוהבת סרטים ורואה הרבה מהם כמעט 24/7 בתקופת הקורונה במיוחד, דבר ראשון : שמעורר כובד ראש והתיחסות נילבבת כלפי הניראה לעין הוא הפנים חסרות הבוטוקס המתיחות השערוריתיות והצלקות שלא הצליחו להעלימן, הדבר מעורר כבר מלכתחילה תחושת אינטימיו ת וקירבה לשחקנים הנל, דבר :שיני אמיליה השחקנית הראשית ניפלאה מכשפת טבעית וכובשת, ביגללה שווה הסרט לצפייה, הסיפור , התסריט וכל והשאר לא חשוב, קחו את הסרט כחטיף נהדר או כגלידה מתקה ואורירית, חוויה קצרה אומנם אך מתוקה.