בתיק 4000 נתניהו לא אשם, הוא הקרבן

תקציר: לפי החשד, נתניהו נתן הטבות לחברות מסוימות, תמורת סיקור אוהד למשפחתו באתר שבבעלות אותה חברה.

מה עומד מאחורי הכותרת הסתמית הזאת? מה זה סיקור אוהד? האם מישהו חושב שהעסקה כללה כתיבת שירי הלל לשרה בתקשורת? ברור שלא. סיקור אוהד זה ביטוי מכובס שפירושו הפשוט הוא שלא ילכלכו על שרה בתקשורת.

כלומר: נתניהו שילם דמי פרוטקשן לכנופיית בריונים כדי שלא ילכלכו על אשתו בתקשורת.

נתניהו נכנע ושילם

כמובן שזה לא נאמר בצורה כה בוטה. אלוביץ לא בא לנתניהו לדרוש דמי פרוטקשן. אלוביץ יודע לעבוד. הוא פשוט הראה לנתניהו שאם הוא רוצה הוא יכול ללכלך על אשתו בתקשורת. אח"כ הוא מן הסתם בא אל נתניהו כמו כל גנגסטר מצוי, ואמר לו: "אני כידוע חבר מאד מאד מאד טוב שלך. ואני נורא לא אוהב את כל הלכלוכים האלה שמלכלכים על אשתך בתקשורת. בוא נחשוב טוב ביחד מה אפשר לעשות בעניין. אנחנו הרי חברים ואוהבים זה את זה, לא?"

אז נתניהו נכנע לכנופיית הבריונים ושילם את דמי הכופר. דמי הפרוטקשן לא ניתנו בכסף אלא בהעדפה למינויים, ולשם כך ניצל נתניהו את מעמדו. וזה אכן לא תקין. אכן מעציב שבראש המדינה עומד אדם שנכנע בצורה כזאת לקבוצת בריונים. ונכון שזה לא תקין, ונכון שזה לא חוקי. אבל לא נתניהו הוא הסיפור כאן.

תיק 4000 הוא תיק סחיטה

הסיפור הוא קבוצת הבריונים שרודה באנשי השלטון ע"י פגיעה בקרובי משפחתם. (ולזכותו של נתניהו יאמר שהוא מכר רק מינויים ולא את ארץ ישראל). כבר מזמן נאמר שהתקשורת שולטת במדינה ע"י קביעת סדר היום התקשורתי. אבל על זה יכולים אנשי התקשורת לומר: מה לעשות, מישהו הרי צריך לקבוע את סדר היום התקשורתי, למישהו הזה יש אידאולוגיה, כי אין אנשים בלי אידאולוגיה, וטוב שכך. אז היום אני הקובע.

אבל פרשה 4000 היא עליית מדרגה. כאן כבר לא מדובר רק על קביעת סדר היום התקשורתי. כאן כבר מדובר על סחיטה. לא נעשה כאן נסיון לשחד את ראש הממשלה. להפך, ראש הממשלה הוא זה שאולץ לשחד את הבריון שאיים עליו. הבריון שמנצל את הכח התקשורתי שבידו כדי לסחוט את הממשלה בדרך מלוכלכת. וזה הסיפור האמיתי בפרשה הזאת.