בסצנה אחת: ההתנשאות החרדית על הציונות הדתית

כשנשאל הרב ד"ר יוסף בורג ז"ל מה חשוב יותר "דתי" או "לאומי"? ענה: המקף המחבר ביניהם. זו אולי בתמצית ההבדל הגדול בין הציבור החרדי לבין הציבור הדתי לאומי. ניתן לדבר רבות על ההתבדלות החרדית, אך נראה בעיניי שנכון יותר לדבר על ההתנשאות החרדית.

אבינעם והבלש הסרוג (מתוך שאבבניקים)

" אתה יודע?" אומר הבלש לבחור הישיבה, " ב25 השנים האחרונות פספסתי את המניין הקבוע שלי בחמש בבוקר רק פעמיים, פעם אחת שהתחתנתי ופעם שנייה שחטפתי כדור, אני לומד דף יומי כל יום סיימתי את הש"ס 3 פעמים ובכל זאת אני נחשב סוג ב' ".

הבלש המסכן שהורד בהשפלה כמה דקות לפני מהתיבה בבית הכנסת באצטלה שהוא אינו בחור ישיבה חרדי ( על אף שהתחנן ללא הועיל כי למד בישיבת מעלות) לא מבין איך ומדוע מסתכלים עליו כך החרדים.

איך על אף שלמד בישיבה, שירת את המדינה כחייל בצבא ( ומנגד: 'אנחנו חיילים של התוירה' אליבא דאבינעם השאבבניק), קם לותיקין ואף לומד דף יומי, הוא עדיין נחשב סוג ב' בעייני החרדים – הוא עדיין לא מתקרב ל'ישיבה בוחר' אפילו שהאחרון אינו פוקד את בית המדרש ומכלה את זמנו בפינת הקפה הישיבתית. הוא לא מבין מדוע הוא שמקיים מצוות כמו כל יהודי מאמין בקושי נספר למניין.

ניסיון ההתבדלות של הציבור החרדי מהציבור הדתי לאומי, היא ירייה ברגל של עצמה, המחשבה כי הכל מגיע לה (ולא רק בגלל הסכמים קואליציוניים וכספי מדינה) מתפרשת לעתים בחוסר נימוס וזלזול, חוסר הכרת הטוב, התנשאות שלא בצדק כאילו עולם התורה והחסד נמצא רק אצלם ובעיקר המחשבה כי הם ממשיכי מסורת ישראל ואין בלתם – דומה בעייני ליצירת כת אשר אף גדול דור בעבר לא היה נותן לזה יד.

ברור כי בציבור החרדי עולם החסד גדול ועולם התורה שוקק חיים ויש עוד מעלות רבות ודווקא בגלל זה הגיע הזמן שלהם לצאת החוצה ולהפיץ מעיינותם, הצורך בבידול מגדיל את הקרע ומעצים את תחושת "אני ואפסי עוד" ואולי אפילו "אין עוד מלבדי".

אז נכון, זו רק סדרת קומדיה טלוויזיונית, אבל אם הציבור החרדי לא ישכיל להתחבר לקהלים אחרים או לפחות לדעת כי לא כל האמת אצלו ולהעריך גם ציבורים אחרים ובמיוחד את הציבור הדתי לאומי המצליח לשלב בין העולמות, הוא ינצח בנקודות אבל יפסיד בנוק אווט.

הסדרה ״שבאבניקים״ משודרת בכל יום שני ב- HOT