ביקורת סרטים: כל הכסף שבעולם• מצליח לגעת בנקודה הכי רגישה

קשה לדבר על 'כל הכסף שבעולם', בלי לדבר על קווין ספייסי שהיה אמור לשחק בסרט והודח מתפקידו הראשי ברגע האחרון, בגלל הפרשיות הבעייתיות שנקשרו בו. אז הנה הנחתי את זה כאן בפתיחה כדי שאוכל לדבר על מה שבאמת חשוב- על הסרט עצמו

28.12.17 13:33  י' בטבת תשעח
כל הכסף שבעולם• מצליח לגעת בנקודה הכי רגישה
  (צילום: יח"צ)

ביקורת סרטים– כל הכסף שבעולם 

נכדו של האיש הכי עשיר בעולם נחטף וחוטפיו דורשים כופר מרשים בתמורה, האיש הכי עשיר בעולם אינו מוכן לשלם אפילו דולר אחד. שני משפטים שמספרים את סיפורו של הסרט הזה שמבוסס על אירועים אמתיים.

עליהם יש להוסיף משפט שלישי שהופך את הסרט לרגשי ודרמטי יותר ממה שיכל להיות, משהו בסגנון של: אמו של הילד, כלתו של האיש העשיר בעולם, יוצאת למאבק למען השבת בנה, מאבק בסבא העשיר המתנכר לה ומאבק בחוטפים. 'אני נלחמת באימפריה', היא אומרת בשלב מסוים בסרט-לא פחות.

כל הכסף שבעולם

ציון כללי
לסרט

מדד
הצניעות

למה תכה
רעך

מי ומי
ההולכים

כל מיני קלישאות מסתובבות בינינו על אנשים עשירים. בוודאי על אנשים עשירים מאד ובוודאי על אנשים שהונם נמדד במיליארדים. 'כסף זה לא הכול בחיים', אנחנו אוהבים לומר, 'כסף אינו קונה אהבה', 'הדבר הכי חשוב זה האושר' ועוד כהנה וכהנה משפטים שבהם אנשים שאינם עשירים מנחמים את עצמם ומרגיעים, מעט, את הקנאה. אבל האמת היא שעושר זה דבר נהדר ובכסף, בעולם הזה שלנו כמו שהוא ככה מאז שנברא, אפשר לקנות כמעט הכול. והחולשה, או הצער, או חוסר הסיפוק, אינם קשורים בהון שצבר האדם אלא באדם שצבר את ההון. אבל לפעמים גם קלישאות ריקות מוכיחות שיש בהן מעט אמת.



ג' פול גטי (בגילומו של כריסטופר פלאמר) החזיק לאורך שנים ארוכות בתואר האיש הכי עשיר בעולם, היה לו באמת את כל מה שרצה ובעיקר היה לו הרבה הרבה, כוח. אך חסרה בו נדיבות. כלומר, הוא היה קמצן גדול והקמצנות הזו התנקמה בו בסופו של דבר והותירה אותו בודד ומפוחד.

יש אלמנט דרמטי שלכאורה יכול לבדו להחזיק סרט שלם בעובדת חטיפתו של הנכד, בטח ובטח בעובדה שסביו המיליארדר מסרב לשלם עבורו. אך שני האלמנטים האלה לבדם לא היו מרתקים אותי למסך שעתיים ומעלה כמו שריתקה אותי למסך המלחמה השקטה, הנואשת והכואבת אותה מנהלת גייל, אמו של הנער הנחטף.

משחק מרשים שמעצים את הדרמה (צילום:יח"צ)

כלתו של פול גטי. מישל וויליאמס (המוכרת לרבים מ'מנצ'סטר ליד הים' 'שאטר איילנד' 'בלו ולנטייין' ועוד) מצליחה באמצעות המשחק המרשים שלה שכולל בעיקר הבעות פנים להעמיק את הדרמה של הסרט ובעיקר לחדד את הסיפור האנושי הכואב שבו.

סיפורה של אם החרדה לבנה ונלחמת עבורו בטחנות רוח, כמעט לבדה. יותר מזה, דמותה של גייל מעצימה את העובדה שהקונפליקט המרכזי בסרט אינו של פול גטי ואינו בשאלה אם לשלם את הכופר או לא. הקונפליקט המשמעותי הוא של גייל עצמה שנאלצת, פעמיים, להכריע בין כסף למשפחה ובין טובת בנה, שחרורו, האם יחיה, אפילו במחיר של יחיה בלעדיה.

נלחמת מול אימפריה (צילום:יח"צ)

גטי וגייל הן דמויות חזקות הניצבות זו מול זו ומביטות זו בזו מעמדות שונות לגמרי. גטי העשיר סומך בעיקר על עצמו ועל כספו ומקיף את עצמו בחפצים ובפרטי אמנות משום שחפצים ותמונות לעולם לא מאכזבים, כי הם לא משתנים- הם מה שהם וזהו.

לגייל, כלתו, יש ילדים והיא אוספת אותם אליה ומשלמת מחיר כבד בשביל הזכות לגדל אותם לבדה. היא מוכנה לשלם את מחיר ההשתנות והאכזבה, אותם מנחילים בני אנוש זה לזה באופן כמעט בלתי נמנע. היא נסערת וכואבת את חטיפתו של בנה ומתאכזבת מהקרירות, לכאורה, אותה מפגין גטי.

בסופו של דבר גייל לומדת לשחק את משחקו הקריר, מתוחכם ומעט מרושע של גטי וגטי לומד, מעט מאוחר מדי, שחפציו הרבים לא יצליחו לתת לו נחמה ברגעי בדידות ופחד. ואם זה נשמע לכם מעט קיטש, אתם לא טועים. אך מלבד הקיטש העדין והתחושה מעיקה שיש כאן מעט מריחת זמן שאיננה מוצדקת, יש בסרט הזה מתח שנשמר מההתחלה ועד סוף ויש בו דמויות שמצליחות לגעת. ובסופו של דבר, הוא מספר לנו סיפור טוב ואנחנו אוהבים סיפורים טובים.

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

אין תגובות
הצג את כל התגובות