שיר, פרשה וחנוכה: 'בימים ההם ובזמן הזה'

בימים ההם בזמן הזה

סיפורי אמונה- סיפורי ניסיון,
ידוע כי אין בהם כל היגיון.
כך במעשה לוי ושמעון,
עלה החשש כי יורד ישראל שאולה ביגון.
יבאישו שם ישראל בקרב גויים
ונמצאנו עומדים בפני סכנת חיים.

וקולה קול אישה.
מובלת להגמון צועדת חלושה.
יחלל הזרע, יטמא משפחה,
ולא תהא עוד אישה רק לאִישָהּ.
מוכנה להישרף באש להבה.
"הכך יעשה לאחותינו?" תהדהד הקריאה.
אישה יהודייה הדליקה דליקה
ואש המרד בזכותה הוצתה.

אין כל היגיון!
הן שוב קולה קול שיגעון.

מעטים מול רבים,
חלשים אל מול גיבורים.
רואים דיוקן אביהם אברהם,
מנחה חניכיו מול מעצמות עולם.
אשפתם ריקה, נטולת חצים.
שמים הם בקלע מספר אבנים.

נאלם הקול השפוי, הממתן, המרגיע.
כי עת צרה היא ליעקב -וממנה ייוושע.
ברוח המכבים ולקול השיגעון,
יצא סבא למערכה ללא כל שיריון.
מקל פשוט החליף אבנים,
אין מגן, אין תחמושת וודאי בלי רובים.
בדמים ,אמונה והרבה נחישות.
הוכרעה המערכה במלחמת העצמאות.
אז ניתנו שוב זדים ביד צדיקים.
ויש שיאמרו שוב "על הניסים".

בניתוח ארצי הקרבות אבודים!
קרב אברהם, האחים וודאי המכבים.
אך מול קול ההיגיון ניצב "היגיון יהודי".
שעובד קצת אחרת ,יותר אמוני.
מתעלם מניתוח הסיכויים הצפויים,
ושם מבטחו בבורא עולמים.

בתוספת גדלות רוח , אמונה וחזון –
מסתבר שלא תמיד יש להקשיב לקול ההגיון.

=======

רונית שני היא מנתחת התנהגות מוסמכת ABA