ביקורת סרטים: להתראות כריסטופר רובין • הזדמנות לשוב אל הילדות

הבמאי סימון קרטיס, פותח לנו חלון אל הרחם בו נולד פו הדוב. הרבה כאב וקור יש ברחם הזה, אך גם הרבה חמלה ויופי וחיפוש נואש אחר נחמה

12.12.17 10:39  כ"ד בכסלו תשעח
להתראות כריסטופר רובין • פו הדוב כפי שלא הכרתם
  (צילום: יחצ)

ספרי ילדים ואני מתכוון לספרי ילדים טובים, שובים אותנו. הם יכולים, בתמימות שלהם ובנאיביות הצבעונית שלהם לנחם אותנו. מבוגרים אפורים ועייפים או סתם מבוגרים, כי משהו בהם מרענן בנו אפילו לרגע, את הילד הקטן שהיינו. ואת הילד שהיינו רוצים להיות, אי שם בפנים.

אין אדם בעולם המערבי ואולי גם בזה המזרחי, שלא מכיר את פו הדוב- דמות הדובי הצהובה, שמנמנה ותמימה אותה יצר סופר ומחזאי אנגלי, א. א. מילן. פו הדוב, כבר בזמנו של מילן, הפך להצלחה מסחררת. ביחד עם שאר הדמויות, החזרזיר, איו החמור וכמובן הילד כריסטופר רובין, הוא הצליח לגעת בליבם של רבים, קטנים וגדולים. והצליח להפוך לאחת מדמויות הילדים המוכרות ביותר.

להתראות כריסטופר רובין

ציון כללי
לסרט

מדד
הצניעות

למה תכה
רעך

מי ומי
ההולכים

אני מודה שבכלל לא ידעתי שבאמת היה ילד כזה בעולם, שקראו לו כריסטופר רובין ושהיה לו דובי קטן וחמוד בשם פו. ושכריסטופר רובין הזה הוא בעצם בנו של א. מילן. או בשמו המלא, אלן מילן שאת ההשראה ליצירת פו הדוב קיבל מבנו ומצעצועיו. א. מילן (שאותו מגלם בסרט דונל גליסון) לחם במלחמת העולם הראשונה ויצא ממנה הלום קרב ומתוסכל. לאחר המלחמה הוא התקשה לשוב לחיים רגילים ולכתוב כפי שכתב לפניה. מראות המלחמה זעזעו אותו והוא הביע את הזעזוע בכתיבה, אך היא לא עוררה עניין.



אנגליה של אחרי המלחמה הגדולה, כפי שקראו לה אז או המלחמה שתסיים את המלחמות כפי שקיוו, הייתה אנגלייה של שכול ועצב. אנשים חיפשו נחמה, גם מילן חיפש נחמה. שהות מועטה שלו עם בנו מביאה אותו לחשוב על יצירה לילדים וביחד עם חברו המאייר הוא יוצר את סידרת פו הדוב. ופו הדוב אכן מביא נחמה גדולה לעולם המערבי השבור ולמילן. אך הוא הופך את כריסטופור רובין, בנו של מילן לדמות מפורסמת.

סיפור של העולם בין שתי המלחמות (צילום: יחצ)

בעל כורחו מילן ורעייתו, דפני (אותה משחקת מרגו רובי) נסחפים לתוך הפרסום הזה וכמובן לכסף הכלול בו ולא מצליחים לראות את כריסטופר כילד שזוכה בתהילה אך מאבד את הוריו. מאבד את התחושה שיש באמת מישהו אחד בעולם שדואג לו תמיד. היחידה שבאמת רואה את כריסטופר כילד קטן שזקוק לאהבה וחום, זו אוליב.

המטפלת הנאמנה שמלווה אותו מאז היה תינוק. היא מנסה ללא הצלחה, להחזיר את אלן ודפני לעמדת ההורים הפשוטה. מערכת היחסים בין כריסטופר להוריו מורכבת. באנגלייה של תחילת המאה גילויי חיבה בין הורים לבנם אינם דבר מקובל. הדמות היחידה שמחבקת את כריסטופר באמת, זו אוליב. אך הוריו של כריסטופר דואגים לו וצופים בו בחרדה כשהוא לובש את המדים ויוצא, בדיוק כמו אלן אי אז, למלחמה גדולה שתוצאותיה קשות וכואבות. מלחמת העולם השנייה.

להתבונן בפו הדוב התמים בעיניים מפוקחות יותר (צילום: יחצ)

הסרט מדבר בשני קולות, הסיפור של העולם בין שתי המלחמות. התסכול של אב שחזר פצוע נפש ממלחמה ורואה את בנו יוצא שוב אליה. כמו איזה מין מעגל סגור שאין לו סוף. והסיפור של יחסי אב ובן כשהאב לכאורה משתמש בעולם הילדות של הבן כדי ליצור יצירה שנוגעת בכל כך הרבה אנשים, אך קוברת את הבן שלו תחת דמות סלבס שאיננה היא.

כריסטופר מאבד את האלמוניות שלו ואת השקט שלו ובעיקר, מאבד את האינטימיות עם הוריו. שני הקולות הללו הם קצת חולשתו של הסרט שמנסה לומר הרבה בזמן קצר. אך מדובר בסרט נוגע, מעניין ומתוק. הזדמנות לשוב ולהתבונן בפו הדוב התמים, אך בעיניים מפוקחות יותר. בעולם שיש בו מלחמות קשות ובעולם שבו מערכת היחסים בין אבא לבן דורשת, איך לא עבודה אמתית.

לכתבה זאת לא התפרסמו תגובות. היה הראשון להגיב!

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע