מתי בפעם האחרונה הציונות הדתית התהדרה בגיבור דתי?

פעם אחר פעם המגזר שלנו משתבח בגיבוריו בגבורת הציונות, כמו קציני צבא, אנשי תקשורת, בעלי הון ועוד. מתי לאחרונה התהללנו בגיבור בגבורת הרעיון השני, גבורה דתית?

מתי בפעם האחרונה הציונות הדתית התהדרה בגיבור דתי?

גבורה משמעותה נחישות ואומץ לב. נכונות לעשיית מעשים שעלולים לגבות מחיר אישי.

הציבור הדתי לאומי מומחה בהצמחת גיבורים. מגיל צעיר ילדינו מתחנכים לגבורה, נערינו הולכים לאורם של גיבורים, ובנינו מככבים במגוון תפקידי גבורה שונים.

תמיד יש מה לשפר. לא, אין כוונתי כאן לקרוא לשיפור במספר הגיבורים או באיכותם, אף שבוודאי גם זה תהליך רצוי ומבורך. כוונתי להצביע על תחום מסויים בו חסר לנו טיפוח הגבורה באופן קיצוני.

שם המגזר הוא "הציונות הדתית". ביטוי השוזר בתוכו שני רעיונות. אך האם יחסינו זהה לשניהם? פעם אחר פעם המגזר שלנו משתבח בגיבוריו בגבורת הציונות, כמו קציני צבא, אנשי תקשורת, בעלי הון ועוד. מתי לאחרונה התהללנו בגיבור בגבורת הרעיון השני, גבורה דתית?

הצטערתי שבוע שעבר כשהפסדנו הזדמנות נפלאה לעשות זאת. לטעמי, חטאנו לעצמנו ולחינוך ילדינו.

נתאר לעצמנו את המקרה הבא. אמן או מרצה דתי לאומי מופיע על במה באחת האוניברסיטאות ולפתע מספר פעילי שמאל רדיקלי מתפרצים ומתחילים לנצל את הופעתו לפגיעה והעלבת חיילי צה"ל. ברור לחלוטין כי סלחנות, חוסר תגובה או שיתוף פעולה מצידו – היו גוררות ביקורת נוקבת מהמגזר שלנו. לעומת זאת, עמידה על עקרונות, חוסר שיתוף פעולה ואפילו אקט מחאתי שלו – היו גוררות פירגון וביקורת חיובית בתקשורת המגזרית שלנו.

איפה היינו שבוע שעבר כשיונתן רזאל הופיע בפני קהל נשים בצורה מכובדת ומכבדת באירוע 'צמאה' בירושלים?

כידוע, האירוע תוכנן ואורגן שקהל המאזינות תשבנה במקומותיהן, ולא נכלל בו הרקדה. כאשר לפתע פתחו מספר בנות בריקוד – דבר שמוסכם על רוב ככל הפוסקים שאסור לגבר לראות. יונתן רזאל, זמר מוכר ואהוד על ציבור גדול של מאזינים ומאזינות, כיסה את עיניו.

לא שמעתי ממנו באופן אישי מה בדיוק עבר בראשו ברגעים אלה. אף על פי כן אני מרשה לעצמי לפרש את מעשיו לטוב ולשתף את הקוראים בפרשנות זאת. אני ראיתי במעשה שלו גבורה גדולה. גבורה שראויה להערכה רבה, בפרט מהציבור שלנו.

לא הספיק ליונתן להסתכל הצידה או לעצום עיניים. הוא כנראה רצה לבטח את עצמו שלא יוכל להסתכל, גם אם לרגע זה ימשוך אותו. הצורך בביטוח הזה מובן מאוד מכמה סיבות: גם בלי המשיכה הגברית הטבעית שהתורה מודעת אליה מאוד ומרחיקה אותנו בהרחקות וסייגים מרובים ממקום הניסיון עצמו, יש לכל אדם שיושב מול קהל משעמם גירוי להסתכל על החלק הפעיל והקופצני יותר, ובמיוחד אם הם קופצים לקול שיריו דבר המעיד יותר מכל על הצלחתו בהופעה ומזמין אותו לראות זאת.

נוסף על כך, חשוב לעמוד על העקרונות ולא לתת לצופים אפשרות לטעות ולחשוב ש'חיפפת' כאן. ואוסיף עוד, יתכן מאוד שיונתן רצה להביע מחאה מסויימת מול הבנות שהחלו לרקוד. למה אינכן מכבדות את ההלכה, את מארגני האירוע ואת הזמר? למה אתן מכניסות אותו לקונפליקט רגיש ומורכב תוך כדי שההופעה ממשיכה?

בתור מחנך כיתה, אני כבר סיפרתי לתלמידיי על הגיבור החדש שלי, יונתן רזאל!

יונתן, כל הכבוד!

=======

הכותב הוא איש חינוך, תושב יד בנימין

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

8 תגובות
הצג את כל התגובות