ביקורת סרטים: גלגל ענק• וודי אלן חוזר במיטבו

וודי אלן חוזר אלינו עם הקולנוע במיטבו: סיפור פשוט וטוב, דמויות מרגשות, צבעים צילום ומשחק מרשים ובעיקר, קולנוע שמודע לכך שהוא סך הכל קולנוע ובכל זאת מצליח לגעת לנו עמוק עמוק בלב

07.12.17 09:32  י"ט בכסלו תשעח
ביקורת סרטים: גלגל ענק• וודי אלן חוזר במיטבו
  (צילום באדיבות:Gravier_Productions)

יש מי שמגיעים לקולנוע כדי לשכוח מכל המציאות שבחוץ ולזכות ברגע או שניים של חיים אחרים. חיים שהם לא שלהם. חיים שאפשר להתבונן בהם ולרגע לא לזכור את כל הקיים בחוץ.

וודי אלן, הבימאי האגדי שביים גם את הסרט הזה, אינו חס על שכאלה. הוא מזכיר להם שוב ושוב, חברים, כל מה שאתם רואים כאן זה קולנוע. סך הכל קולנוע. הוא לא נותן להם לשקוע באשליה המדומה של צפייה בחיים אחרים ודמיוניים. מצד שני, המודעות הזו של וודי אלן, האופן בו השחקנים אצלו מביטים פתאום למצלמה- מעשה שלא ייעשה בעולם הקולנוע- ומדברים עם הצופים נותן לנו כצופים להתרגש באמת. להתרגש על אף ואולי בגלל הריאליות הזו. ההבנה שזה סך הכל קולנוע, נכון. אבל אז מה. זה נוגע בסיפורי החיים של כולנו. ובסוף זה אומר לנו משהו אמתי- עלינו.

גלגל ענק

ציון כללי
לסרט

מדד
הצניעות

למה תכה
רעך

מי ומי
ההולכים

גלגל ענק הציל את וודי אלן מסרטיו הקודמים שהיו, איך לומר, מוצלחים פחות. בלי לוותר על השפה הקולנועית שלו, שכאמור כוללת דיבור ישיר עם הצופה דרך דמות מספרת כל שהיא, הוא מצליח גם לספר סיפור נוגע. מרגש. אנושי ופשוט.



קוני איילנד בארצות הברית של שנות החמישים היא שכיית חמדה שזמנה אוזל. בתוך העולם האוזל הזה הסרט מתמקד בארבעה דמויות: ג'יני (קייט ווינסלט במשחק שהוא לא פחות ממעורר השראה) שממלצרת במסעדת צדפות ונשואה להמפטי (ג'ים בלושי), דייג חובבן שמפעיל קרוסלה בגן השעשועים. קרוליינה (ג'ונו טמפל), בתו של המפטי שפתאום נוחתת שוב לחייו וכמובן מיקי (ג'סטין טימברלייק שהוא גם זמר כמובן וגם שחקן לא רע, מסתבר), המציל בחוף שמפיל בקסמיו את נשות המקום ומתפקד גם כדמות שמספרת את הסרט.

לא רק זמר, ג'סטין טימברלייק מפעיל את קסמיו גם כשחקן (צילום באדיבות:Gravier_Productions)

ג'יני, שהיא בעיניי גיבורת הסרט, חשה שחייה הם הצגה אחת גדולה, חיים שבהם היא משחקת תפקיד שהוא אינו באמת חייה. בעברה, ג'יני הייתה באמת שחקנית, אך טעות טראגית ניווטה את חייה לכיוון אחר ממה שחשבה וכעת היא חשה תקועה בתוך עולם שאינו העולם שלה באמת. משהו בה, כמו בכולנו ברגעים מסוימים, כמה אל הגאולה. גאולה מהחיים כמו שהם עכשיו. גאולה שתוציא אותה מהתפקיד האינסופי אותו היא משחקת ותיתן לה להיות מי שהיא באמת.

וכולם בגלגל ענק, מלדרומה עדינה שיש בה משפחתיות ואהבה ובגידה וחלומות ואכזבות, מחפשים גאולה. ג'יני מחפשת חילוץ מחייה היבשים והנוכחיים, קרוליינה מחפשת גאולה מבעלה הקודם ואנשי המאפייה המחפשים אותה, בנה של ג'יני הקטן מחפש גאולה בשריפות אותן הוא מייצר בתאווה פירומנית קשה ומיקי שמתפקד כמציל אך בעצם מחכה לשלב הבא של חייו. כל הממתינים לגאולה חיים להם בינתיים ובתוך הבינתיים הזה הם מחפשים את הדרך להיחלץ.  נדמה כי המפטי, בעלה של ג'יני שהוא בעצם בעלה השני לאחר שהרסה את נישואיה הקודמים בדיוק כי חיפשה או נקלעה לגאולה לא לה, הוא היחיד שאינו מחפש איך לצאת מחייו הנוכחיים. אבל הוא דייג בשעות הפנאי, גם הוא מניח חכה במים ומחכה שמשהו טוב ייתפס.

מחכה שמשהו טוב ייתפס (צילום באדיבות:Gravier_Productions)

המיקום של סיפור הסרט בתוך פארק שעשועים גווע, נותן לבימאי ולצלם אפשרות להכניס לסרט צבעים וצורות צילום שהיו יכולות להיות לא ריאליסטיות לולא היו בתוך פארק שעשועים והצבעים משחקים בסרט הזה תפקיד משמעותי. התחושה של ג'יני שהיא בעצם חיה בתוך סרט, בתוך מציאות שאינה באמת החיים שלה, מתחבר לחיים בתוך עולם של שעשוע ופונה גם אל הצופה, אלינו. אל היושבים בקולנוע המייחלים לשכוח, במודע או שלא, את חיינו שבחוץ. לג'יני יש מונולוגים מדהימים בסרט ששווה מאד להקשיב להם. ממש בסוף הסרט, אחרי שהטרגדיה מגיעה לשיאה, המפטי שואל את ג'יני אם היא חושבת על משהו שאמר וג'יני עונה לו שכל מה שהיא חושבת עליו זה שהבן שלהם, תכף יחזור מהקולנוע והוא בטח יהיה רעב לארוחת ערב. הבן של ג'יני זה אנחנו, המפנטזים על חיים אחרים, החיים בתוך החיים שלנו והרעבים לארוחת ערב, במקרה הטוב.

 

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

2 תגובות
הצג את כל התגובות