אנחנו לא במלכוד, אנחנו בבעיה/ ביקורת ספרים

ספרו של מיכה גודמן 'מלכוד 67' זוכה לחשיפה תקשורתית גדולה בשבועות האחרונים. גודמן טוען שמאז מלחמת ששת הימים אנחנו במלכוד. אנחנו לא במלכוד, אנחנו בבעיה

אנחנו לא במלכוד, אנחנו בבעיה/ ביקורת ספרים
  עטיפת הספר מלכוד 67

אנחנו לא במלכוד, אנחנו בבעיה

ספרו של ד"ר מיכה גודמן 'מלכוד 67' זוכה לחשיפה תקשורתית גדולה בשבועות האחרונים. הרשו להתייחס אליו כי יש כאן נקודת מוצא לה שותפים רבים הטוענת שהבעיה העיקרית שלנו היא שאלת הפתרון המדיני שבנינו לבין ערביי יש"ע.

גודמן טוען שמאז מלחמת ששת הימים אנחנו במלכוד. מלכוד הקורע אותנו מבפנים. אמנם הוא מודה ש"המחלוקת נובעת מזרמים רעיוניים תת קרקעיים שפרצו לשיח הישראלי לאחר מלחמת ששת הימים, התנגשו בעצמה זה בזה וקרעו לגזרים את החברה הישראלית" לאורך הספר הוא סוקר את התפתחות התנועות האידאולוגיות השונות, ימין, שמאל וציונות דתית (סקירה שאינני חושב שהיא מדויקת אבל אין כאן המקום לדון בכך) ולמרות זאת הוא מסכם ואומר שאם נבין שיש כאן מלכוד ולא רק בעיה אזי נבין שאנחנו חייבים להתפשר משום "שבעיות יש לפתור ולבעיה הזו אין פתרון. למלכוד לעומת זאת אין פתרון. ממלכוד יש להחלץ – ומאוד יכול להיות שגם ממלכוד 67 ניתן להחלץ" (עמ'132).

לכן מציע גודמן שני פתרונות מעשיים. או הסדר חלקי או הפרדות חלקית-חד צדדית. פתרונות שאין בהם כל חידוש שהרי יש פוליטיקאים שונים המציעים הצעות דומות, החידוש על פי גודמן הוא בכך שנבין שלבעיה אין פתרון מוחלט כי אנו ב'מלכוד' ולכן חייבים למצוא פתרון של פשרה כזו או אחרת.

אולם אני רוצה לבדוק את נקודת המוצא של הספר ואת הגדרת הבעיה.

האם אנחנו במלכוד מאז 67?

האם המחלוקת בשאלת עתידם של חלקי ארץ ישראל ששוחררו במלחמת ששת הימים היא זו ש"קורעת את ישראל"? האם בכלל אפשר לומר שמדינת ישראל 'קרועה' במיוחד?

א. המחלוקות בהן נמצאת החברה הישראלית אינן חדשות, הן נמשכות כבר למעלה ממאה שנים, מאז שקמה התנועה הציונית ואולי אף לפני כן. היחס בין שמרנות לליברליות, בין יהדות להשכלה, בין דתיים לחילוניים ובין תרבות מערבית בין תפיסת 'עם סגולה' לבין 'ככל העמים בית ישראל' ועוד ועוד.

נכון שהמחלוקת בשאלה כיצד לפתור את הסכסוך בין מדינת ישראל לערבים החיים בתוכנו ומסביבנו מעצימה את הוויכוח, זוכה לכותרות רבות, אבל זה לא הבסיס. די אם נתבונן בימים אלו ונראה במה עוסקת הציבוריות הישראלית: חוק הלאום, הקוד האתי לאקדמיה, שמירת השבת במרחב הציבורי, שאלות של שחיתות ציבורית, היחס ללהט"ב ועוד. שאלות שלא יפתרו גם אם נצא מה'מלכוד' – כי הם שאלות רוחניות ותרבותיות כבדות משקל. למען האמת, שאלות שהחברה האנושית עוסקת בהם מאז בריאתה, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בתנ"ך ובדברי חז"ל במקומות רבים.

יש מחלוקות – אין קרע

ב.האם אנחנו במלכוד? אם נבדוק את התפתחות החברה בישראל בכל מדד אפשרי, כמות תושבים, מצב כלכלי, חוסן צבאי, התפתחות השכלתית, התפתחות תרבותית, התפתחות רוחנית נגלה שבמחמשים השנים האחרונות יש התפתחות עצומה. עם ישראל הולך וגדל, הפריחה בתחומי המדע והכלכלה עצומה, הפריחה בתחומי הדעת, הפריחה בעולם התורה, התפתחות האקדמיה, מעמדה האיתן שלך ישראל בעולם, בכל התחומים, לא רק שאין נסיגה, אלא יש, ברוך ה' התפתחות עצומה. לזה לא קוראים מלכוד. לזה קוראים פריחה. הניצחון במלחמת ששת הימים' שחרור ירושלים ומרחבי יהודה ושומרון והגולן, והביטחון בכוחנו בעקבות מלחמה זו הם אלו שנתנו את הדחיפה העצומה להתפתחות שאנו עדים לה במהלך חמישים השנה הללו.

ג. האם החברה הישראלית קרועה ושסועה? אכן, יש הרבה מחלוקות, יש הרבה ויכוחים, יש הרבה לכלוך ורפש בשיח הכללי, אבל לדעתי אין קרע. החברה הישראלית מתפקדת כחברה אחת עם זהויות שונות. כולם מסתדרים יחד בצבא, כולם עובדים יחד במקומות העבודה, רובם גרים יחד בערים ובישובים השונים. זאת ועוד, אם נסתכל מערבה לאירופה או לאמריקה. האם שם המחלוקות שונות מהותית? הרי גם שם נקרעת החברה בין שמרנים לליברלים, בין שמאל לימין ובין מעמדות כלכליים. אני מציע לכל מי שחושב שאנחנו ב'מלכוד 67' דווקא, לראות מה כותבים פרשנים על החברה האמריקאית או החברה האירופאית, וזאת מבלי להזכיר את על מה שקורה במדינות ערב….

אנחנו בבעיה, לא במלכוד…אבל בעיה אחרת

הבעיה המרכזית שלנו היא חוסר היכולת שלנו לנהל שיח מכבד, שיח של הקשבה, שיח של רצון למצוא מכנה משותף.

בעיה זו איננה קורעת את החברה בין ימין לשמאל בלבד, היא קורעת את החברות בתוכן. בתוך החברה החרדית ישנה מלחמת עולם נוראית. בתוך החברה הציונית דתית אין הקשבה בין זרמים שונים וכל אחד מנסה למשוך את העגלה לכיוון שלא. בתוך התנועות הפוליטיות הכלליות ישנם יריבויות קשות. נכון, גם פעם זה היה, אבל עכשיו בגלל הרשתות החברתיות כל דבר צף מיד על פני השטח, הכל חייב להיות מיידי, הכל חייב להיות קיצוני, כי אחרת אף אחד לא ישמע אותך, אף אחד לא ידע שאתה קיים.

זאת ועוד, השינויים הדמוגרפיים יוצרים אף הם מתח בקבוצות מסוימות המרגישות מאוימות ובצדק…כי כאשר אין הקשבה ורצון למצוא מכנה משותף, כולם מרגישים מאוימים.

אם נדע להקשיב זה לזה ונאמין שאפשר למצוא את המאחד בכל מחלוקת, מתוך הבנה ושותפות נוכל להתקדם ולהתפתח. כי את הבעיה הזו אפשר לפתור, כי היא תלויה בחינוך, כי היא תלויה רק בנו.

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

תגובה 1
הצג את כל התגובות