הרב אברהם גיסר: הומופוביה היא תופעה פסולה

לאחר נתקלתי בדברי ביקורת על השתתפותי, מפני שאחד המשתתפים המרכזיים האחרים נודע כבעל נטייה הומוסקסואלית. את הטענות הדפתי לא מתוך מלחמה על זכותם של הומוסקסואלים להכרה והוקרה כיחיד או כקבוצה, אלא מתוך כבוד לעולמו האישי של כל אדם ללא חיטוט ושיפוט מיותר.

הרב אברהם גיסר: הומופוביה היא תופעה פסולה
  לכבד כל אדם. מצעד הגאווה (פלאש90)

לעומת רבי עקיבא אשר קבע ואשר ראה בהוראה המחייבת "ואהבת לרעך כמוך" את הכלל הגדול שבתורה, עמד תלמידו בן עזאי ומתוך עמדה עצמאית טען שיש עמו כלל גדול יותר. והוא מה שכתוב "זה ספר תולדות אדם ביום ברוא א-להים אדם בדמותו א-להים עשה אותו".

בן עזאי ראה בהגדרת היסוד הזו את תמצית ההכרה בגדולת האדם ובכבודו, ולפיכך ראה בזה את "ספר האדם" או את מגילת הזכויות של המין האנושי. ב"ואהבת" יש כפל הגדרות סובייקטיביות. האדם מוצא את כבודו רק במסגרת החברתית בינו לבין רעיו או כל זולת אחר ואותו זולת צריך להתכנס לתוך מסגרת מגבילה ביותר: "כמוך".

ואם אין הוא "כמוך" ? ואם אינו "רעך" בכלל? וכי אין האדם זכאי לכבוד וליקר מעצם הווייתו, כאובייקט?

נראה שבן עזאי קם להגנת האדם הבודד כאובייקט ולמען עולמו האישי של כל אחד ואחת.

האם הדבר קשור גם לאישיותו של בן עזאי? בן עזאי, שדיבר בהתלהבות על חשיבות הנישואין, הואשם שהוא ע"י חבריו שהוא "נאה דורש אך אינו נאה מקיים". וכך השיב: "ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה?"

בן עזאי קיבל החלטה אישית קשה, החלטה שלא יכול היה למצוא לה גיבוי חברתי ולא כל שכן אהדה מצד חבריו, ועל כן הוא מדגיש את היות האדם ראוי לחירות ולכבוד על הכרעותיו האישיות מצד עצמו וללא תלות בחברה.

במסגרת ההכרה בסיפורו האישי של כל יחיד "ספר תולדות אדם" יש למגר את ההומופוביה.

תופעות של ביזוי ורתיעה מן היחיד או מן הקבוצה הן ביטוי לשנאת אדם ולביזוי "דמות אלוקים" כמו גם מייצגות פחדים הנשענים על בורות ועל הדחקה מעוותת של יצרים.

לכבד כל אדם

לאחרונה נטלתי חלק באירוע ציבורי מכובד. לאחר האירוע נתקלתי בדברי ביקורת על השתתפותי. ומדוע? מפני שאחד המשתתפים המרכזיים האחרים נודע כבעל נטייה הומוסקסואלית. את הטענות הדפתי לא מתוך מלחמה על זכותם של הומוסקסואלים להכרה והוקרה כיחיד או כקבוצה, אלא מתוך כבוד לעולמו האישי של כל אדם ללא חיטוט ושיפוט מיותר. את ההומופוביה צריכה להחליף האוטונומיה.

הזכות לחיים אוטונומיים ולסיפור אישי בנויה על ערך הווייתו של האדם כאובייקט ועל הכרת הנפש האנושית ונפתוליה, על ייסוריה ועל הכרעותיה.

ההבנה שחלק גדול מן ההכרעות שאנו מקבלים בחיינו הן שילוב מורכב מאד של רצון אישי ושל נסיבות, של מבנה אישיות ושל גנטיקה ופסיכולוגיה נחוצה לכולנו בכל המעגלים החברתיים ובכל מערכות היחסים שבינינו.

אין בכל זה כדי לשנות את השקפתי האישית שגם היא תוצר מורכב של כלל הגורמים האלה על דרכה של התורה והיהדות בכלל. התורה כורכת לבלי יכולת להפריד בין בריאת האדם ובין "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם". וזהו הפסוק הבא לאחר הכלל של בן עזאי.

התורה גם מתארת בציור את אידאלי את הנטייה האנושית "ודבק באשתו" כנטיית המין האנושי כולו. את הכלל הגדול "ואהבת לרעך כמוך" יישמו חז"ל בראש ובראשונה בין איש לאשתו (בבלי קידושין דף מ"א). כל זה בעיניי אמת ואמונה.

לא להומופוביה

התורה מצווה אותנו לחיות "בחוקותי": "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני ה'". כשם שאדם מצווה אף להקריב את חייו על עקרונות היסוד "ייהרג ובל יעבור" הוא מצווה לחיות את חייו על יסוד עקרונות אלה. התורה אינה נסוגה מפני קשיים אישיים או נטיות אישיות אלא בסביבת "פיקוח נפש".

אדם ירא שמים שואף לחיות את חייו על פי החוקים והמשפטים האלה ולדחות רצונות פרטיים וכל זה מפני "אני ה'" – דהיינו אתם, גופכם וחייכם שלי הם ולא שלכם. כאן עומדת התורה בקונפליקט חריף מול כל תרבות היחיד של המערב. והיא אינה מעניקה לאדם זכות מלאה על גופו, להפך. על כן החופש והאוטונומיה שביסוד השקפתי כלפי כל אדם קיימים רק במערכת שביני לבינו ובתחום המעגל החברתי.

כשם שאני איני רשאי, מעבר למעגל החברתי שבינינו, לפלוש לתחום היחסים שבין הזולת לבין קונו – כך שום אדם אינו רשאי לפלוש למערכת היחסים, האמונות והדעות שביני לבין קוני וביני לבין אהבת החוקים והמשפטיים האלוקיים המצווים עליי.

איני תומך ברעיונות הבאים לגלות בתורה פנים שאין בה. האיסור על ההומופוביה מצוי בה במסגרת הכלל "ואהבת לרעך כמוך" יחד עם שלילת הלגיטימציה הנאמרת בו ואתו: "אני ה'".

==

הרב אברהם גיסר, יו"ר המועצה לחינוך הממלכתי דתי, רב היישוב עפרה, חבר פורום "תקנה"

המאמר פורסם באתר כמוך – הומואים דתיים אורתודוקסים.

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

14 תגובות
הצג את כל התגובות