בהר הבית נמצאה הקונכייה להפקת פתיל תכלת

קונכייה אחת קטנה של החילזון הימי ארגמוֹן קהה קוצים נמצאה בידי ילדים בעת סינון שפכי עפר שפונו מהר הבית – והיא כבר מציתה מחדש את הוויכוח על זיהוי חילזון התכלת המקראי

בהר הבית נמצאה הקונכייה להפקת פתיל תכלת
  ארגמון קהה קוצים. אילוסטרציה (צילום: Dezidor, ויקימדיה)

קונכייה אחת קטנה של החילזון הימי ארגמוֹן קהה קוצים נמצאה בידי ילדים בעת סינון שפכי עפר שפונו מהר הבית – והיא כבר מציתה מחדש את הוויכוח על זיהוי חילזון התכלת המקראי.

כידוע, ארגמון קהה קוצים הוא המועמד הראשי לתפקיד מקור הצבע תכלת מזה למעלה מ-150 שנה. רבנים וחוקרים רבים מאוד סבורים שהוא החילזון ש"דמו" שימש לצביעה, בעיקר בעקבות מציאתם של הררי קונכיות פצועות של החילזון במצבעות באזורי החוף הצפוני של ארץ ישראל (וחופי הים התיכון בכלל); ממצאים המצביעים על ייצור צבע מהארגמון בידי הפיניקים והכנענים נמצאו לאורך חופי ארץ ישראל ולבנון, בין השאר בתל מור, תל אבו הואם, עכו, צור ואפולוניה. בחלק מהמקומות הקונכיות נחתכו באזור בלוטת הצבע ובחלק הם רוסקו. כמו כן נמצאו באזור בתי צביעה רבים.

החוקרים גם הצליחו לשחזר תהליך צביעה שנתן תוצר עמיד וטוב-מראה, תהליך שצבעו מעטר כיום את ציציותיהם של רבים וטובים. את הזיהוי חתמה התאמתם החלקית של מאפייני החילזון למאפיינים המתוארים בדברי חז"ל הבאים: "תנו רבנן: חלזון זהו גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים" (מנחות, מד ע"א). לאחרונה אף התפרסם מאמר של הרב שמואל טל באסיף (ד'), שנתון איגוד ישיבות ההסדר, ובו סקירה רחבה של הראיות לזיהוי הארגמון קהה הקוצים כחילזון התכלת.

דעת השוללים

גם הרב הראשי לישראל הרב ד"ר יצחק אייזק הרצוג זצ"ל, החוקר החשוב של התכלת (וסבו של ראש המחנה הציוני יצחק בוז'י הרצוג) זיהה את החילזון כארגמון על בסיס כל הנזכר, אך דחה את הזיהוי מטעמים של חוסר התאמה מורפולוגית למתואר בספרות חז"ל: "הבה נתבונן אם ארגמון קהה-קוצים, אותו מין החלזון של ים שמסתבר כ"כ, הוא החלזון המבוקש. לאכזבתנו הנה אותו מין אינו מכוון לסימן 'גופו דומה לים' כלל וכלל… ולא עוד אלא שאיננו מתאים לסימן 'עולה אחד לשבעים שנה' (אף לאחר שהנחנו שהוא לאו דווקא)" (ההד, אלול תרצ"ד, עמ' 81).

אכן, יש לדחות את הדחייה: ראשית, צבע הקונכיה של הארגמון מופיעה לעתים בצבע סגול כהה, נוטה לכחול עמוק; שנית, הביטוי "אחד לשבעים שנה" אינו כמשמעו הפשוט ואינו מתאר מציאות כרונולוגית, אלא הוא ביטוי לציון נדירות של דבר, ושקול לביטוי המודרני " פעם בחיים" – לפי דברי דוד: "ימי שנותינו, בהם שבעים שנה" (תהלים צ, י).

מציאת הקונכייה אינה ראייה

אבל האמת חייבת להיאמר: על אף שברור לי ולרבים אחרים שחילזון זה, שקונכייתו נמצאה בהר הבית, הוא הוא מקור הצבע ששימש לצביעת פתילי הציצית וצביעת שאר כלי שרת דתיים שהיו בשימוש טקסי, מציאת הקונכייה בהר הבית אינה מעלה ואינה מורידה דבר בוויכוח על זיהוי חילזון זה כמקור התכלת לצביעה דתית; הימצאותה שם לא מעידה על כך שנעשה בה שימוש לצרכי צביעה.

אפשר בהחלט שהיא הגיעה לשם בשלב מאוחר יותר; גם אם מתקופה רלוונטית, כלומר, כזו שבה עוד צבעו ציציות בתכלת, אין סיבה לקבוע שהיא הגיעה לשם למטרות צביעה טקסית ולא למטרות צביעה אסתטית של בגדי עשירים, כדוגמית מוצר של בעל מצבעה לצרכים אסתטיים או אפילו כקמיע של אישה מכובדת.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
14 תגובות - 7 דיונים מיין לפי
1
אינה מעלה ואינה מורידה???.
יוסף בנימין | 16-02-2017 17:02
זה שמציאת הקונכיה אינה ראיה זה נכון כי זו לא הוכחה מוחלטת, אך, הנה ברור שצבעו בגדי כהונה בתכלת ולצורך זה היה מקום למצוא את מקור התכלת בהר הבית והנה נמצא שם קונ כיה של חלזון שיתכן מאד שזה היה התכלת - אז ראיה אין אבל בהחלט יש בזה בכדי לבסס את ההשקפה על הארגמון
אפשר לטעון כך גם לגבי
מקור צמחי | 17-02-2017 11:39
אלא שלהבדיל מקונכיה, צמחים שהפיקו מהם את צבע התכלת בתק' בית שני ולפני כן (כפי שמודה המשנה בעקיפין במגילה ד' ז') לא שורדים את תלאות הזמן.
צבעו את התכלת בהר הבית?
שואל | 16-02-2017 20:46
2
כל כך הרבה אומות היו בהר הבית. לא חסרים סיבות כיצד הגיע
אליהו יוסף לוי | 16-02-2017 17:03
למשל: חייל צבאי מאומה כלשהיא. היה על חוף הים בארץ מצא חן בעיניו קונכייה והחליט לשים אותה בקידבג.
סתום
סתום | 16-02-2017 23:50
3
לא מצליח להבין את מי שלא שם
| 16-02-2017 17:38
בשביל ספק בפק של אתרוג דרבנן אנשים מוציאים מאות שקלים. אבל בספק דאורייתא כלכך ברור, הרי בכל ספק דאורייתא אנחנו מחמירים. ועוד שהראיות החזקות נוטות יותר לחיוב. לשמחתי זה מתפשט
לשמחתי אני שם מעל 22 שנים
שמוליק | 16-02-2017 22:39
לדעתי אין כלל ספק שזוהי התכלת, הראיות הן ראיות מחץ שלא ניתנות להפרכה. מאז שראיתי לראשונה ציצית עם תכלת רדזין בשנת תשמט (ואף לבשתי כזו עד להחלפתה בתכלת אמיתית) קראתי כמעט כל ספר או דיון שעסק בנושא הזה- מי שלא הולך עם זה מפסיד לדעתי חלק ממצווה חשובה מאד. שווה את ההשקעה
יש לך חוסר בסיסי בדרך שבה נפסקים הלכות
יצחק | 16-02-2017 22:26
זו הסיבה שרוב רבותינו עדיין לא הולכים עם תכלת
4
טוב שהעלו את הנושא. נמצאו מליוני קונכיות של החלזון
ר | 16-02-2017 23:05
באזור בו חזל וחכמי האומות כתבו שמופק התכלת. מצור ועד חיפה. אין שני חלזונות שמפיקים תכלת, אלא רק אחד, וחזל לא הזהירו מחלזון פסול. לכן ברור שזה החלזון, וחייבים להטיל פתיל תכלת בכל בטליתות.
לא כולנו כפפנו את עצמנו לתוספתא
צבי | 20-02-2017 22:10
1. הגם שלא מוצא חן בעיניך, ההלכה הרבנית היא רק היבט אחד של הדיון הזה, שכולל פירושים יהודיים אחרים וגם את ההיבט ההיסטורי והארכיאולוגיה.2. עוד מלפני חורבן בית שני לא כולנו בעם ישראל הכרנו בזכותם של הפרושים ויורשיהם הרבנים לפסוק הלכה עבור העם כולו, ובניסוח אחר לא כולנו בעם כפפנו את עצמנו למרותם. מכיוון שכך, לא כולנו קיבלנו את פסיקתה של התוספתא שמקור התכלת שאין בלתו הוא החלזון, שלא לדבר על כך שאתה בבעיה רצינית מפני שרוב הרבנים עצמם עדין לא מקבלים את קביעתך שאותו חלזון הוא הארגמון-קהה הקוצים ויש לכם מתחרים שמדברים בזכות מין מסויים של דיונון. כמובן שהתוספתא עצמה *לא* זיהתה אותו עם הארגמון קהה-הקוצים, אז איזו זכות יש לך לבוא בטענות אלינו, כלומר ליהודים הקראים ודומיהם?? כשתהיו סגורים בין עצמכם מיהו החלזון, לפחות אפשר יהיה לדעת שכל היהודים הרבניים מתכוונים לאותו יצור ימי.3. אותנו משמח שחלק מאבותינו היו צדוקים, איסיים ואחרים. והממצא היחיד מתקופת בית שני שיכול להיות מוגדר כפתיל תכלת (שנמצא בקרבת ח'ירבת קומראן) צבוע באיסטיס. ייתכן מאד שההעדפה לנוזל של הארגמון קהה-קוצים היתה בלעדית לפרושים.4. בכל אופן, לפי דעתנו ראוי להשתמש במקור טהור להפקת תכלת, כלומר לא כזה שהתורה הכתובה הגדירה אותו או את נבלתו כטמא ושקץ. ברור כשמש מתורת משה שבורא עולם לא כפה עלינו להשתמש במקור יקר שלא משגת ידם של יהודים רבים לרוכשו, ומנגד אין הכרח להפיק את הצבע דווקא מאיסטיס. מכיוון שאפילו הנסיון מהפקת תכלת מהארגמון קהה-הקוצים מראה שהגוון שלה אינו בהכרח אחיד, אתה רשאי אפילו לצבוע פתילים לבנים בדיו עמיד למים עי טוש כחול בהיר (ארטליין 90 למשל) או לרכוש חוטים/פתילים מכל חומר כרצונך שצבוע כימית/סינתטית.
5
התכלת המקורית היא איסטיס הצבעים
צבי | 17-02-2017 10:39
בכל הכבוד הראוי לרבנים, התכלת המקורית האמיתית היא איסטיס הצבעים, כלומר מקור צמחי, והסטודנטים הדתיים טועים בקביעה שהצבע לתכלת הופק בתקופת המקרא מהארגמון קהה-הקוצים. מנין לי? בדיקות מעבדה של כל האריגים בצבע כחול שנמצאו במצרים מהמאות שלפני יציאת מצרים מצאו שהם נצבעו באיסטיס. האיסטיס גדל בין היתר במצרים וסיני (לא רק באירופה). לבני לא היה זמן ללכת לים התיכון כדי לשלות ארגמוני קהה-קוצים במהלך נדודיהם במדבר סיני ועבר הירדן המזרחי, בייחוד בהתחשב בכך שמצוות התכלת ניתנה כשכבר היו רחוקים מאד מהחוף. מנסיון התברר שגם התכלת שמופקת מהאיסטיס לא דוהה כשזה נעשה נכון. קלא אילן שנזכר במקורות רבניים הוא ניל הצבעים שידוע יותר כצמח האינדיגו ולא האיסטיס.כמו כן, נמצאו בשנים האחרונות ממש בתמנע אריגים מהמאה ה-10 לפנהס (שלטון דוד המלך) שצבועים חלקית בתכלת שהופקה ממקור צמחי. המשנה עצמה מוכיחה שעדין נעשה שימוש מסוים באיסטיס להפקת תכלת עוד בשלהי ימי בית שני: כהן שיש בידיו מומין, לא ישא את כפיו. רבי יהודה אומר, אף מי שהיו ידיו צבועות אסטיס ופואה, לא ישא את כפיו, מפני שהעם מסתכלין בו. (מגילה ד' ז'). ואם לא די בכך, היהדות הרבנית לא פסלה מכל וכל מקורות צמחיים לתכלת לפני שהתחברה התוספתא.אמנם נכון שהמקור הנפוץ ביותר להפקת תכלת ביהדות לפני כ-2000 שנה היה ארגמון קהה-קוצים. אולם זוהי אינה תקופת המקרא.התפישה שרק חוטי צמר צבועים בכחול-סגול הרצוי יכולים להחשב לחוטי תכלת היא המצאה רבנית. תכלת יכולה להיות על חוטים מחומר כלשהו.אי אפשר לשכתב את ההיסטוריה על סמך קביעות רבניות בנושא.
הנושא הוא מה אנו חייבים להטיל הציצית. וזה נקבע בתוספתא
ר | 19-02-2017 22:08
שצריך תכלת מחלזון הארגמון קהה הקוצים. יתכן שבמדבר השתמשו באסטיס, אבל חזל הם המקור הקובע להלכה. אנו גם לא חולקים שבבית שני חלק מעם ישראל נהג לפי בית שמאי. חלק גם היו צדוקים, לצערנו. אבל ההלכה שנקבעה היא כבית הלל, וזה מה שמחייב אותנו. לכן הדיון פה הוא לא היסטורי , אלא הלכתי, ולכן יש חשיבות בהבנה שזה אכן החלזון ששימש לתכלת
6
חסר הרבה!
יהודי | 17-02-2017 14:01
לא כתוב כאן כמעט כלום ממה שנכתב ונאמר על התכלת ועל הראיות שיש שהארגמון כהה קוצים הוא החלזון האמיתי שממנו הפיקו את התכלת. מכל מקום אף מה שנכתב כאן אינו מדויק. רק לפני עשרים שנה בקירוב (בנס) התגלתה הדרך בה הצבע של החילזון נהפך מצבע ארגמן לתכלת ממש וזאת על ידי החשיפה לקרני השמש. ולכן הרב הרצוג זצ''ל החליט שאין זה החילזון כי בזמנו לא הצליחו להפוך את הצבע לצבע תכלת.
7
היתה לשכה במקדש אליה הביאו את חומר הגלם לבגי כהונה
יהודי | 19-02-2017 17:17
רמבם הלכות כלי המקדש פרק זזה הממונה על מעשה בגדי כהונה עוסק בהכנת בגדי כהנים הדיוטים ובגדי כג ובאריגתן ומתחת ידו נעשה הכל ולשכה היתה לו במקדשיש לציין שצריך היה צביעה לשמה לכן עשו במקדש גם לפרוכת שאינה מבגדי הכהונה הביאו תכלת רמבם הלכות כלי המקדש פרק זזה שעל הפרוכת ממונה על כל אורגי הפרוכות והרוקמין בהן שיהיו מוכנות להיכל ולשערים, ושתי פרוכות היו עושין בכל שנה להבדיל בין הקדש לקדש הקדשים וחוטי הפרוכת כפולין ששה ששה, וארבעה מינין היו בה שש ותכלת וארגמן ותולעת שני, וכל אחד מהן כפול ששה הרי כד חוטין, וטפח היה עביה ועל שנים ושבעים נירין היתה נארגת ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה.