בהר הבית נמצאה הקונכייה להפקת פתיל תכלת

קונכייה אחת קטנה של החילזון הימי ארגמוֹן קהה קוצים נמצאה בידי ילדים בעת סינון שפכי עפר שפונו מהר הבית – והיא כבר מציתה מחדש את הוויכוח על זיהוי חילזון התכלת המקראי

בהר הבית נמצאה הקונכייה להפקת פתיל תכלת
  ארגמון קהה קוצים. אילוסטרציה (צילום: Dezidor, ויקימדיה)

קונכייה אחת קטנה של החילזון הימי ארגמוֹן קהה קוצים נמצאה בידי ילדים בעת סינון שפכי עפר שפונו מהר הבית – והיא כבר מציתה מחדש את הוויכוח על זיהוי חילזון התכלת המקראי.

כידוע, ארגמון קהה קוצים הוא המועמד הראשי לתפקיד מקור הצבע תכלת מזה למעלה מ-150 שנה. רבנים וחוקרים רבים מאוד סבורים שהוא החילזון ש"דמו" שימש לצביעה, בעיקר בעקבות מציאתם של הררי קונכיות פצועות של החילזון במצבעות באזורי החוף הצפוני של ארץ ישראל (וחופי הים התיכון בכלל); ממצאים המצביעים על ייצור צבע מהארגמון בידי הפיניקים והכנענים נמצאו לאורך חופי ארץ ישראל ולבנון, בין השאר בתל מור, תל אבו הואם, עכו, צור ואפולוניה. בחלק מהמקומות הקונכיות נחתכו באזור בלוטת הצבע ובחלק הם רוסקו. כמו כן נמצאו באזור בתי צביעה רבים.

החוקרים גם הצליחו לשחזר תהליך צביעה שנתן תוצר עמיד וטוב-מראה, תהליך שצבעו מעטר כיום את ציציותיהם של רבים וטובים. את הזיהוי חתמה התאמתם החלקית של מאפייני החילזון למאפיינים המתוארים בדברי חז"ל הבאים: "תנו רבנן: חלזון זהו גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים" (מנחות, מד ע"א). לאחרונה אף התפרסם מאמר של הרב שמואל טל באסיף (ד'), שנתון איגוד ישיבות ההסדר, ובו סקירה רחבה של הראיות לזיהוי הארגמון קהה הקוצים כחילזון התכלת.

דעת השוללים

גם הרב הראשי לישראל הרב ד"ר יצחק אייזק הרצוג זצ"ל, החוקר החשוב של התכלת (וסבו של ראש המחנה הציוני יצחק בוז'י הרצוג) זיהה את החילזון כארגמון על בסיס כל הנזכר, אך דחה את הזיהוי מטעמים של חוסר התאמה מורפולוגית למתואר בספרות חז"ל: "הבה נתבונן אם ארגמון קהה-קוצים, אותו מין החלזון של ים שמסתבר כ"כ, הוא החלזון המבוקש. לאכזבתנו הנה אותו מין אינו מכוון לסימן 'גופו דומה לים' כלל וכלל… ולא עוד אלא שאיננו מתאים לסימן 'עולה אחד לשבעים שנה' (אף לאחר שהנחנו שהוא לאו דווקא)" (ההד, אלול תרצ"ד, עמ' 81).

אכן, יש לדחות את הדחייה: ראשית, צבע הקונכיה של הארגמון מופיעה לעתים בצבע סגול כהה, נוטה לכחול עמוק; שנית, הביטוי "אחד לשבעים שנה" אינו כמשמעו הפשוט ואינו מתאר מציאות כרונולוגית, אלא הוא ביטוי לציון נדירות של דבר, ושקול לביטוי המודרני " פעם בחיים" – לפי דברי דוד: "ימי שנותינו, בהם שבעים שנה" (תהלים צ, י).

מציאת הקונכייה אינה ראייה

אבל האמת חייבת להיאמר: על אף שברור לי ולרבים אחרים שחילזון זה, שקונכייתו נמצאה בהר הבית, הוא הוא מקור הצבע ששימש לצביעת פתילי הציצית וצביעת שאר כלי שרת דתיים שהיו בשימוש טקסי, מציאת הקונכייה בהר הבית אינה מעלה ואינה מורידה דבר בוויכוח על זיהוי חילזון זה כמקור התכלת לצביעה דתית; הימצאותה שם לא מעידה על כך שנעשה בה שימוש לצרכי צביעה.

אפשר בהחלט שהיא הגיעה לשם בשלב מאוחר יותר; גם אם מתקופה רלוונטית, כלומר, כזו שבה עוד צבעו ציציות בתכלת, אין סיבה לקבוע שהיא הגיעה לשם למטרות צביעה טקסית ולא למטרות צביעה אסתטית של בגדי עשירים, כדוגמית מוצר של בעל מצבעה לצרכים אסתטיים או אפילו כקמיע של אישה מכובדת.

כתיבת תגובה

הוספת תגובה - סרוגים
הדפסה

שם

נושא

תוכן

14 תגובות
הצג את כל התגובות