זה מעליב, זה מקומם, זה מרגיז, וזה גם לא מגיע לנו; פתאום קם אדם בבוקר ומוצא שעננה רובצת מעליו, שהוא נאלץ להתגונן, להגיב, להתפתל בהסברים. וכל-כך למה? כי רבנים, שמישהו מעניק להם שם כללי – רבני הציונות הדתית, ובא אחר ומוסיף שהם "בכירי הרבנים בציונות הדתית" – חתמו על מסמך, שבאמת אין לי מושג אם הוא מייצג משהו, או מישהו בציבור הגדול והעצום הזה. מישהו איבד בלמים במדרון החלקלק הזה וגורר אותנו יחד עמו. עכשיו, שבוע לפני יום האישה הבינ"ל, נמצאת לכאורה הציונות הדתית כולה מחזקת את ידיו של נשיא המדינה לשעבר, אדם אשר הורשע באונס ובהטרדות חמורות של נשים. "וייכלמו כל רודפי שקר" כתבה קבוצה קטנה של רבנים למשה קצב, ואני, ציונית-דתית, וגם אישה, המייצגת את הארגון הגדול ביותר בציונות הדתית, צריכה לומר על-כך אמן?!

מי שמתנער משלטון החוק ומערכת המשפט הממלכתית, איננו מייצג את הציונות הדתית – אותה ציונות שהיחס למדינה ולגופיה הריבוניים הוא חלק מיהדותה. מי שמתייחס בכזאת סלחנות לאונס של אישה ולהטרדות מיניות, איננו מייצג את תורת ישראל. מי שבוחר לתמוך באדם שניצל את גופן ורמס את כבודן של נשים, איננו מבטא את רוח ההלכה היהודית. ועוד לא הזכרנו עניני מוסר ואיסורי ייחוד ו"לא תחמוד" וחובת הנאמנות לאישה נשואה, וגם לא הרחבנו בפירוט מגוון סוגי הלאווין שבהלכה, שעליהם לא היו עוררין והם אינם קשורים להיבט המשפטי הצר, אשר נמצא מי שרוצה לחלוק עליו. יש פה בעיה חינוכית, ערכית ודתית, ממדרגה ראשונה. מה בדיוק יסבירו הרבנים לתלמידיהם; שהתורה מחפה על פשעים נאלחים? שהיא מעודדת גילוי עריות ובגידה באישה?

אין להתהדר בקלונו של אדם. בוודאי שאין לשמוח לאידו ומותר להתפלל לשלומו ולבריאותו. מותר וגם רצוי לעודד את רוחו הנכאה ולאחל לו שיצליח להוכיח את חפותו בערכאה גבוהה יותר, ואולם במדינה דמוקרטית ועל-פי רוח הציונות הדתית אין שום מקום להדוף, בהינף יד וכלאחר יד, את קביעת בית המשפט ולבטל את מידת הדין – בודאי מבלי להיות מעורה בעדויות ובראיות – תוך שימוש באדרתה של תורה, אותה תורה בה נאמר במפורש: "שופטים ושוטרים תיתן לך". בכך נעקר את סמכותה של הרשות השופטת ונשמיט את הקרקע עליה עומדת ומתבססת מדינת חוק ודמוקרטיה.

הטיעון המוזר שלא הייתה כוונה להביא את הדברים לידי פרסום, הוא מעליב לא פחות. הוא לא יותר מאשר תירוץ קלוש ותלוש מן המציאות. הרבנים הנכבדים טעו טעות קשה ואין לי אפילו השערה כיצד ומדוע נגררו לדבר. גם הם יודעים היטב, וכך בודאי חינכו את תלמידיהם, שהמרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים. מוטב שיחזרו בהם, ולאלתר.