ספורט ודתיים כבר לא מילה גסה: ליגת הישיבות התיכוניות יוצאת לדרך

ספורט ודתיים כבר לא מילה גסה: ליגת הישיבות התיכוניות יוצאת לדרך

טל ואראלי רוצים לשנות את מפת הספורט במגזר הדתי ומאמינים בשילוב של עבודת ה' עם משחק על המגרש. רגע לפני פתיחת ליגת הישיבות התיכוניות בכדורסל, ראיון מיוחד על אידאולוגיה, השקעה והרבה אהבה לספורט.

23.10.16 10:13  כ"א בתשרי תשעז
כבר לא חלום: ליגת הישיבות התיכוניות יוצאת לדרך
  שילוב ייחודי של ערכי הספורט והמגזר הדתי. ליגת הישיבות יוצאת לדרך. טל כהן (ימין) ואראלי פלאח

המגזר הדתי והספורט, מה עוד אפשר להוסיף? הסתכלות קטנה על ההיסטוריה של הספורט מציגה בפנינו את האמת העגומה: אין כמעט ספורטאים גדולים דתיים. לא בכדורגל, לא בכדורסל, ובעצם בכל ענף ספורט אפשרי. יהודים דווקא יש, על כך אין חולק. גם ישראלים לוקחים חלק מהטופ העולמי, אבל הציבור הדתי לא מקבל נציגות נאמנה.

נכון, יש פה ושם ניצוצות של פרץ כישרון בלתי רגיל. אבל המגזר הדתי, שליש מתושבי ישראל, כמעט לא מיוצגים בענפי הספורט השונים בישראל. אפילו אפשר לומר בכוונה תחילה. למה זה ככה? האם בכלל אפשר לשנות את המצב הנוכחי?

אנחנו יודעים לומר על חשיבות הספורט בחיינו, הן לגבי המצב הבריאותי, תעסוקת הילדים והנוער, השאיפה למצוינות והצלחה, מנהיגות, חברות ועוד שלל תכונות ומידות שאפשר בקלות לנכס לאופי החינוכי של הציבור הדתי. אבל כאשר אנחנו מגיעים לרגע האמת, אנחנו נעלמים.

והאמת? אפשר להגיד שבצדק. המסגרות החילוניות, המשחקים בשבת, הצניעות, כל אלו ועוד מדירות את ההורים מלשלוח את ילדיהם לכל ענפי הספורט. תארו לכם כמה כישרונות פוטנציאליים בוזבזו ונעלמו. האם לעד נשאר רק אוהדים מרחוק בספסלים האחוריים?

התשובה מתחילה דווקא אצל שני חבר'ה מהמרכז. כדאי שתתחילו להכיר את השמות שלהם מקרוב: טל כהן ואראלי פלאח, 30, מפתח תקווה. הם החליטו לצאת נגד כל הסטיגמות ולהאמין בהפיכת התשוקה לעשייה, וכך קם לו החזון בשם "אפיק" לקידום הספורט במגזר הדתי. השלב הראשון בדרך להגשמת החלום: הקמת ליגת כדורסל לישיבות תיכוניות.

יצאנו לבדוק בראיון ראשון ומיוחד למה בכלל להסתבך עם המגזר הדתי, הרבנים וכל הביטול תורה הזה. על הדרך הגענו לכמה תובנות על החיים, הספורט ואיך לא, הזוגיות שמתניעה ומעודדת מאחורי הקלעים.

"אם זה של דתיים זה לא מקצועי"

טל כהן ואראלי פלאח, מוכנים לרגע האמת. בעוד כמה ימים יתקיים אירוע הפתיחה של הליגה לישיבות תיכוניות ובו ייחשפו הבתים, המשחקים והליגה תצא לדרך. כן, ליגה אמתית, לא טורניר חד פעמי. בעונה הראשונה ייקחו חלק  16 ישיבות מהמרכז, משחקים מסודרים של בית וחוץ, והיענות חסרת תקדים, הם מגשימים חלום לא קטן. אפילו מנכ"ל איגוד הכדורסל, יעקב בן שושן, התלהב.

הם לא מגיעים מעולם הספורט, וגם לא מתחום החינוך. אראלי בכלל מהנדס תוכנה וטל עובד במרכז השלטון המקומי. ובכל זאת, עם משרה מלאה, משפחה, הם הלכו על כל הקופה: השקעה של זמן וכסף במשך 3 שנים כדי להתניע את הגשמת החלום להקמת הליגה לישיבות תיכוניות.

זה מה שעניין אותי כבר בהתחלה: למה? למה בכלל להקים ליגה?

אראלי: "קודם כל זו האהבה למשחק והדאגה לספורט בכלל. הדבר השני קשור למגזר והחשיבות לשילוב בין הספורט לערכים התורניים והדתיים". טל מוסיף שמעבר לכך יש חסך מסוים שהיווה מנוע לכל העסק הזה: "מה שלא יכולנו לקבל כשהיינו ילדים, נוער, הקרקע והפלטפורמה לאפשר גם למגזר הדתי להשתלב בספורט. אנחנו מאפשרים לדור אחרינו לחוות מה שאנחנו לא כבר נחווה. אנחנו כבר זקנים, בעלי בתים" מעיר טל בחיוך.

השינוי שבו הוא מאמינים הוביל אותם להיכנס להרפתקה העסקית הזו. ואכן, זוהי הרפתקה. אפשר היה להתנדב ולעודד ספורט דרך הפייסבוק או דרך הדרכה, למה בכל זאת להשקיע כל כך הרבה אנרגיה ותקציבים?

טל: "שישבנו ובחנו את כל האפשרויות, לא ישר קפצנו לבריכה. ישבנו עם אנשי מקצוע ועם בעלי ניסיון בשילוב המגזר הדתי ועולם הספורט  , וניסינו למצוא את הפתרון הנכון אחרי המון בדיקות ומחשבות, עד שהגענו להקמת 'אפיק'. החלטנו לעשות שינוי ואנחנו מאמינים בזה – להתחיל משהו חדש ולא להסתמך על פלטפורמות ואיגודים קיימים כי לשנות מבפנים זה מאד קשה. לשנות מבחוץ ולהתחיל משהו חדש – זה מה שצריך. הדרך לשם לא הייתה פשוטה, והיו קשיים גם במגזר. היינו צריכים למצוא את הדרך הנכונה לבוא לראשי ישיבות ולמנהיגי הציבור הדתי כדי לחבר אותם לכל המהלך".

והאמת? זה נשמע מאד קשה לגרום לראשי המגזר לתפוס יוזמה ולהעריך את הרצון לשלב את הספורט בגישה חינוכית. אראלי: "זה מה שמשותף לשנינו: שנינו אוהבים לעשות, להעלות רעיונות, לחלום, ולהוציא לפועל.  אנחנו חושבים בגדול, ומאמינים שאם נרצה ונעבוד קשה – נצליח".

טל ואראלי הם חברי ילדות מבת ים, כבר מגיל 10. אותו שבט בבני עקיבא, אותה ישיבה תיכונית, ובגיל 30 הם מוצאים את עצמם גם גרים קרוב אחד לשני. חשוב להם שהליגה שהם מקימים תהיה איכותית: "מאמן אחד אמר לי", אומר אראלי, "שלאחד מהתלמידים נודע על הליגה הוא אמר: אם זה של דתיים זה לא יהיה מקצועי. זו התפיסה, וזה לא בהכרח נכון". אז איך בכל זאת יוצאים לדרך?

הגשמת חלום של שילוב עבודת ה' עם הספורט. אראלי פלאח

הגשמת חלום של שילוב עבודת ה' עם הספורט. אראלי פלאח

למה לאמן? בוא נקים ליגה

לפני 3-4 שנים, פנה אראלי לטל אחרי התפילה: "מתי מתחילים לאמן ביחד"? שניהם עשו בעברם קורס מדריכי כדורסל. היה להם ברור שהספורט עוד ילווה אותם לכל החיים. טל, בספק הומור ספק ברצינות, ענה: "למה לאמן? בוא נקים ליגה". זו הייתה הזריקה הראשונה ("מאז אני חושב פעמיים לפני שאני מספר בדיחה לאראלי", מעיר טל בהומור).

למה באמת להקים ליגה? מה ההבדל, נניח, מהטורניר בגבעת וושינגטון לישיבות תיכוניות? זה בעצם כל ההבדל בין הליגה לבין הטורניר, הם עונים, זהו טורניר שמפעילים הסטודנטים כחלק מהמסגרת הלימודית שלהם, ואין בו את הרצינות והכספים שצריכים להיות בו. בטח שלא באשמתם.

טל: "כשמישהו רוצה להפוך רגע של כייף למשהו מתמשך שגם יניב פרי, ולא יהיה רק כייף רגעי – צריכים לקחת צעד קדימה. טורניר וושינגטון הוא נחמד ומהנה, וישיבות באות ונרתמות, אבל זה משהו שבא והולך תוך 48 שעות. בגדול, זו תחרות ולא ליגה. לוקחים משהו לאורך זמן ומסגרת קבועה, להפיק לקחים, לשדרג – זה מה שאנחנו רוצים: משהו שמתפתח, עם משחקים ואימונים כל שבוע, שמביא עניין – זה רק אם מקימים ליגה. כדי לשנות סדרי עולם בתחום הספורט במגזר הדתי צריך משהו ארוך ומתמשך, ולא טורניר חד פעמי".

בדרך להקמת הליגה הם עברו מסע ארוך ומפרך. השלב הראשוני היה לבדוק שיש ביקוש ועניין לכך. כשראו שעבור הישיבות התיכוניות ישנו רק – ובעיקר – טורניר וושינגטון, הם החליטו להרים את הכפפה. וחתיכת כפפה. לעבור ישיבה, ישיבה, מנהלים וראשי ישיבות, לבנות פרזנטציה, תכנית, כל זאת כדי לעורר את המודעות והחשיבות בפני ראש הישיבה, כי באמת יש בזה כאב ראש לא קטן. למה שראש ישיבה יכנס להרפתקה הזו, לליגה? להקים נבחרת, הסעות, ביגוד, משחקי בית וחוץ…

המסע היה ארוך ומפרך, אבל עם סיפוק לכל אורכו – "נדהמנו מההיענות של הראשי ישיבות". וגם כספים לא מועטים בכלל הוצאו למען החלום: כל הנסיעות עבור הפגישות, זמן עבודה ודלק, חוברות ותמונות, גרפיקה ופרסום ועוד אינספור דברים קטנים וגדולים שצריך כדי לצלוח כל משוכה.

טל: "לפני שהכול התחיל דיברנו בארבע עיניים והחלטנו שאנחנו לא מתפשרים על מקצועיות. נכון, זה נשמע מפוצץ, אבל החלטנו שגם אם נינזק על ידי כך אנחנו לא נעגל פינות ונחליק רק כדי שנצא לדרך. אנחנו מאמינים שזה מה שייקח אותנו רחוק. הכול חייב להיות 100% מקצועי, ייצוגי, רציני ומושקע".

דוגמא טובה לכך היא הבחירה שלהם לקחת שופטים מקצועניים מהאיגוד בכל משחקי הליגה. הם לא היו מחויבים לכך, ובכל זאת כדי להגיע לרמה הגבוהה ביותר הם החליטו ללכת על זה.

אראלי: "אנחנו מאמינים ולא מתפשרים בשני דברים: המקצועיות של הליגה וכל המסגרות, והשילוב של עולם התורה, עבודת ה' והמידות עם הספורט. למשל, הספורט מביא אותך למצבי קיצון ומבחן האישיות שלך, איך תתנהג שאתה מנצח או מפסיד? כלפי היריב שלך? איך תתנהג במצבי לחץ וכעס? זה מה שאפיק חרטה על דגלה, ועל גבי כך הקמנו את החברה. זה הצורך. הליגה היא מיוחדת כי היא משלבת ימי עיון ושיעורי רבנים, ואנשי ספורט שמעבירים הרצאות על מידות ותכונות ואיך משלבים. כמו גם התנדבות בקהילה – כל זה הוא חלק מהתקנון. חלק מהלו"ז של הליגה הוא פעילות שמעבר לספורט".

אחרי דרך ארוכה שכללה עליות ומורדות, יש סיפוק או חשש לעתיד? האמת, הם בכלל מתרגשים לקראת הפתיחה. הייתה המון עבודה והשקעה – ישיבות ליליות אחרי העבודה, והנשים תמכו ועודדו אפילו בזמן שהם לא ידעו לאן זה יגיע. גם היום הם עוד לא יודעים לאן זה יגיע, אבל הם יודעים שהם יעסקו בעתיד בכל תחום ספורט באשר הוא כי המטרה שלהם היא לקדם את הספורט על כלל ענפיו במגזר הדתי. המיזם הראשון הוא אמנם ליגת הישיבות התיכוניות בכדורסל, אבל הם לא הולכים לעצור שם. החזון ימשיך לקידום שאר ענפי הספורט, וכבר פרויקטים נוספים נמצאים על הפרק.

טל כהן. הגיע הזמן שספורט ודתיים לא תהיה מילה גסה.

טל כהן. הגיע הזמן שספורט ודתיים לא תהיה מילה גסה.

ומה עם כל הביטול תורה הזה?

אי אפשר להתחמק מכל הנושא של ספורט בכלל והשילוב שלו עם החיים הדתיים. היו מקרים בעבר שספורטאים נאלצו לוותר על תחרויות עקב משחקים בשבת. זכור מתחום הסייף המקרה הידוע (יובל פרייליך, אלוף העולם לשעבר שנאבק על זכותו לא להתחרות בשבת). מיד עולה בשיחה שמה של נעמה שפיר שלבסוף לאחר מאבקים ארוכים –  התירו לה לשחק עם חולצה מתחת לגופייה. בכלל, המשחקים ברובם מתנהלים בשבת, אז האם מי שבאמת מאמין בספורט פשוט צריך "לוותר" קצת על הדת?

טל: יש דוגמאות רבות לכך, יש מאמנים שהם שומרי שבת, וכמו אלי סהר שנחשב היום לאחד מפרשני הספורט הכי טובים בארץ, והוא מצליח להחזיק הרבה מאד שנים. ולכאורה צריך להרים גבה: איך? הרי הספורט מתנהל בשבת אז איך הוא מצליח? אז קודם כל כי הוא נלחם על זה, וזה הלחם החמאה שלו. ובנאדם שזה בלב שלו, בתוכו, והוא מבין שזה הייעוד שלו אז אנחנו מאמינים שאפשר למצוא את הפתרון. לא תמיד זה קל, לפעמים אתה תחטוף כאפות, לפעמים אתה תצטרך לעשות וויתורים. אבל אם תלך עם האמת שלך, גם במובן הדתי וגם במובן הספורטיבי, אפשר למצוא פתרון".

הדיון גולש לגמישות ההלכה, ועל הפער בין "ההלכה היבשה" למה שקורה בפועל. חשוב לשניהם להדגיש באופן ברור: הם תמיד פועלים תחת המטרייה ההלכתית ובשביל זה קמה אפיק: הם יצרו מסגרת שתענה על כל הבעיות שעולות בשילוב בין ספורט והלכה "כדי שלטווח ארוך, המסגרות הכלליות היום, בארץ, יבינו שיש פה מגזר שלם, שהוא 30% מהאוכלוסייה, שההפסד הוא לא רק שלו אלא גם של המגזר הכללי. יכול להיות שיש פה כוכבים בטניס, או בסייף ובאתלטיקה ובאלף ואחד מקומות שאנחנו מפספסים אותם" (טל).

אבל רגע, אני מקשה, אבל המגזר עצמו שלנו לא בדיוק מעודד את ההשתלבות בספורט!

אראלי: "למה המגזר לא מעודד? בתור הורה אתה לא תרגיש בנוח לשלוח את הילד שלך למחנה כדורסל שכל ההנהלה שם הם אנשים שאין להם קשר לתורה ומצוות. איך תסביר למאמן והמנהל את הצרכים של הילד שלך, אם הוא לא מכיר? ואם זה המצב היום אז איך אפשר לעודד הורים לשלוח ילדים לחוגים? גם במצב הפוך: אם הייתה אגודה שכולם בה דתיים, המאמנים והמנהלים דתיים, לא מתאמנים בשבת וכל מה שמסביב. חילוני היה רץ לשלוח את הבן שלו לשם? כנראה שלא. ואני מבין אותו, כי זה לא מתאים למה שהוא מחנך. אז המטרה שלנו שילדים ונוער יתחנכו בספורט כמו שאנחנו רוצים, ואחרי זה אפשר להשתלב בספורט הכללי ובאוכלוסיה כולה. אנחנו לא הולכים לבדל את עצמנו".

טל: "אם לבן שלך יש כישרון בכדורסל, ונניח הוא רוצה לשחק באחת מהאגודות המקומיות – אתה כהורה, רוצה לראות מה קורה באימון. אז אני אצייר לך שני מקרים: מקרה ראשון אתה מגיע ורואה למעלה מ20 שחקנים וכולם בלי כיפה. מה התסריט שעולה לך בראש? או שהילד שלך  יוריד את הכיפה, או שמחר הוא ייפלט מהקבוצה כי הוא לא יוכל להתמודד עם זה כי כולם חילונים ויוצאים ביחד ולא נעים לו להיות שונה, וכנראה שגם יהיו אימונים בשבת שהוא לא יכול לקחת חלק בהם. אבל מה אם יהיה תסריט אחר? שתביא אותו, פתאום תראה 7 שחקנים עם כיפה. מה תגיד? רגע, זה קיים והנה הם מחזיקים מעמד וכנראה גם מתחשבים בהם באימונים ובנסיעות וכולי. זאת אומרת: צריך ליצור פה מציאות. הכי קשה לעשות את הקפיצה למים וזה מה שאנחנו עשינו".

תרבות הספורט בישראל מאד מקושרת לשבת, גם כי זה יום חופש להורים ולילדים אז הרבה יותר קל להתאמן וללכת למשחקים. אז איך בכל זאת מביאים לשינוי משהו שהוא כל כך עמוק בהיסטוריה של הספורט בישראל?

טל: "אני מרשה לעצמי לומר, בלי בושה ולא להתחבא, נניח למשל בכדורגל: רוב הליגות באירופה משוחקות ביום ראשון ולא בשבת. מה קרה? למה שגם אנחנו לא נשחק ביום ראשון? ברור שזה היום החופשי שלהם, וגם אצלנו בארץ יום ראשון כחופשי הוא משהו שהולך ותופס ואני מאמין שגם יגיע בסוף, לא תהיה ברירה. אם אנחנו רוצים להיות כמו באירופה אז בכל דבר, ברור ששומרים על ייחודיות והצביון היהודי, אבל אם רוצים להשתלב ולהתקדם כמו באירופה אז הגיע הזמן שגם יום ראשון יהיה יום חופש, וכשזה יקרה – הספורט חייב להיות ביום ראשון כדי לאפשר לציבור שלם, 30% מהאוכלוסייה, לקחת בו חלק".

אז כמו שבישיבות תיכוניות מתחילות לפרוח מגמות של מוזיקה, אמנות ותקשורת, והמגזר מעודד לכך, משום מה ספורט נשאר הכי מאחורה. לכן הם בחרו להתחיל דווקא בישיבות לחיזוק הספורט. כאשר המטרה שלהם היא "שינוי האווירה". הספורט קצת נשכח, וכאשר מגיע ילד והוא מתלבט אם לעסוק בספורט, בגלל שזה לא כזה "מושך" אז הוא ירד מזה או שיורידו אותו מזה. תארו לכם שיתרחש שינוי ויחזרו מגמות ספורט כמו שהיו פעם, או שיתנו השעות שצריכות להיות על פי משרד החינוך.

אלי סהר. דוגמא להצלחה לדתי בעולם הספורט. צילום: קול ברמה

אלי סהר. דוגמא להצלחה לדתי בעולם הספורט. צילום: קול ברמה

אז בכל זאת המגזר הדתי משתלב עם הספורט לפי ההשקפות שלכם?

אראלי: "משום מה, ברוב המקרים, הספורט מיוחס לרמה אנושית נמוכה. ואנחנו מאמינים שחלק מזה לא חייב להיות ככה. ההתנהגות של האוהדים לא חייבת להיות ירודה, וההתנהגות של הספורטאים לא צריכה להיות בזויה. הציבור הישראלי על כל גווניו, הן החילוני והן הדתי, הוא לא כזה, ואין שום סיבה שהספורט ייראה ככה. ומאידך, אנחנו לא צריכים להפוך את הספורט לאלילות אצלנו. כמו שאתה אוהב ללכת לתאטרון, ולקולנוע, ולהצגה – כל הדברים האלה הציבור הדתי כן הולך, לפחות בשנים האחרונות, היה שינוי גדול. וגם ספורט. אין סיבה שהספורט יישאר מאחורה. בנוסף, יש משמעות תורנית-אמונית לכך שאתה עושה משהו – תעשה אותו בצורה הכי טובה שאתה יכול. בצורה הכי אמתית, הכי טהורה, בצורה הכי נקייה. לא חייבים להיות הימנונים ברמה נמוכה או שיהיו קללות. אם אתה ספורטאי או אוהד ספורט – תעשה את זה בצורה הכי טובה שאתה יכול".

טל: בעולם רואים שיש תרבות ספורט שכייף להיות חלק ממנה, ואני חושב שאפשר להביא אותה לארץ. היא קיימת פה, אולי הדברים השליליים בולטים יותר כי תמיד מעדיפים לסקר את ה"לא טוב", אבל יש משפחות שבאות עם צידניות ויושבות ביציע, נהנים ושרים שירים כייפים, ממש כמו הצגה – ואין שום סיבה שזה לא יהיה חלק מ"הפאן" של הציבור הדתי".

ליגת הישיבות התיכוניות – מעבר לספורט

טל ואראלי יצרו תקנון ליגה ייחודי עבור ליגת הישיבות התיכוניות. שחלק ממנו עוסק בהתנהגות הספורטאים, התלמידים, שלוקחים בו חלק. מרכיב משמעותי בתקנון הוא נושא "המשמעת", והקפדה על שפה נקייה, שלא יהיו קללות, נגד אלימות פיזית ומילולית, ותהיה על כך וועדת משמעת (מורכבת מנציגים מהמנהלת וליווי מקצועי) ותהיה על כך הקפדה מרבית. עוד פן ייחודי שיהיה בליגה: בכל משחק יהיה משקיף מטעם המנהלת שחלק מהתפקיד שלו הוא לוודא שאין קללות או אלימות כדי שהליגה תהיה נקייה.

אראלי: "חשוב לנו שתהיה את הסינרגיה הזו בין עולם המידות וההתנהגות ובין הספורט. זה יכול וצריך להשתלב בצורה הכי טובה שאפשר. לדוגמא: יום עיון שאנחנו עושים לקראת סוף העונה במרכז ספורט לנכים, כל הנבחרות ביחד ומתנדבות ביחד. על המגרש אנחנו משחקים כי זה ספורט תחרותי, אבל יש דברים שהם מעבר. זה בעצם מראה שאנחנו יכולים לעשות דברים גדולים ביחד ככוח".

פן נוסף בייחודיות של הליגה, כמייצגת את הישיבות התיכוניות, הוא ההחלטה שהשחקנים ישחקו עם כיפה. זה הסימן ההיכר ויש בכך חשיבות בהקפדה הדתית בליגה. לעומת זאת, המקצועניות הביאה אותם לאיזון – שהתקבל גם עם ראשי הישיבות – שלא תהיה חובה לשחק עם ציצית כי יש בכך פגיעה ביכולת השחקן.

אחת השאיפות המרכזיות של 'אפיק' בכל הליגה בישיבות התיכוניות, היא ליצור עולם של תכנים ערכיים דרך הספורט. בפגישות עם ראשי הישיבות הובא כדוגמא הנעשה בקולג'ים בארצות הברית שסיום בגרויות בציונים עוברים הוא מרכיב משמעותי בהמשך התקדמות התלמיד בעולם הספורט:

טל: "אם יש לך תלמיד שהוא כוכב נבחרת, ובלימודים לא משקיע. ראש הישיבה יכול לנצל את זה כמו בקולג' שכל הכיתה מתכנסים סביב אותו תלמיד ועושים הכול שהוא יעבור את המבחן כי אחרת הוא לא יוכל לייצג אותם, והם צריכים אותו בנבחרת שלהם. אנחנו בעד. אם הישיבה תדע למנף את זה, היא תוכל להרוויח וגם התלמיד. גם ברמה הלימודית וגם ברמה ההישגית הספורטיבית. אפשר להשתמש בזה, זה נהדר. תצמיד לתלמיד כזה חונך".

ההצלחה של הליגה יכולה להוביל לשינויים משמעותיים בספורט במגזר הדתי. האם זה חלום להגיד שסקאוטים יגיעו לישיבות התיכוניות כדי לעקוב אחרי שחקנים דתיים? הם מאמינים שזה לא חלום בכלל. זה אפשרי, והעתיד לא רחוק. כאשר נראה עוד כמה כיפות באיגודים ובקבוצות, הם יבינו שהיחס צריך להיות שונה ולקבל אותו אחרת.

טל: "אנחנו עושים פה היסטוריה אחרי המון שנים של עבודה, ואנחנו מקווים בעזרת השם שזה ילך טוב. יש פה משהו שלא קרה מאז קום המדינה, ואנחנו עושים את זה עכשיו. יצרנו פה פעם ראשונה פלטפורמה, ליגה, ואנחנו מאמינים שזה משהו שהולך להיות גדול. זה משהו ראשוני. זה גם סוג של פיילוט, ניסיון. אנחנו לא יכולים לחזות מה יהיה. אנחנו נשב בסוף השנה, נעשה שיעורי בית: מה עבד, מה צריך לשפר ונפעל לפי זה"

יבוא יום וישיבות יתרו ביניהן על שחקנים שילמדו אצלם דווקא?

אראלי: "אין כזאת מטרה שלעצמה, אבל אם זה יקרה, זה יראה לנו שהצלחנו ושזה חשוב לכל כך הרבה אנשים. אין לי מטרה כזו, אני לא מעודד, אבל זה רק יביע שהליגה מצליחה".

ואם כבר הצלחה, מה זה עבורכם להגיד: "הנה, הצלחנו"?

אראלי: "שהקמנו את הליגה, בשלבים הראשונים, כל הזמן היינו על ציר בין פנטזיה למציאות וכבר לא ידענו מה זה מה. קיבלנו הבטחות שהעיפו אותנו לשמיים, ואז קיבלנו סטירות שהורידו אותנו לקרקע. הצלחה בעינינו מתחלקת לטווח הקרוב והרחוק. בטווח הקרוב: פלטפורמות שנקים אם זה ליגות, מחנה ספורט או קייטנות למיניהן, ושאלו יהיו המקומות שההורה ירצה לשלוח את הילד שלו, הן מצד החינוך – הערכים והתכנים שהילדים יקבלו במסגרות הנ"ל, והן מצד הספורט. לטווח הארוך: להשפיע על מפת הספורט בישראל".

טל: "אם בעוד 10 שנים ילכו למשחק לעקוב אחר שחקן או שחקנית מהמגזר הדתי – כוכבים – ונדע שזה מה שנולד מהפרוייקט שלנו, זה הסיפור הכי גדול. שנצליח לעשות שינוי וספורט לדתיים לא תהיה מילה גסה".

חברת אפיק – יוזמה של אראלי פלאח וטל כהן, לקידום הספורט במגזר הדתי. הפרויקט הראשון: ליגת הישיבות התיכוניות בכדורסל, יוצאת לדרך בל' תשרי (1.11) ואתם מוזמנים לעקוב, לחוות, ולהיות חלק מהשינוי שעתיד להתחולל בעתיד הספורט בישראל ובמגזר הדתי. 

לפרטים נוספים, היכנסו לאתר אפיק – לקידום הספורט במגזר הדתי. לחץ כאן

או פשוט תפרגנו להם בפייסבוק! לחץ כאן

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
סופסוף מישהו הרים את הכפפה. אראלי אנחנו מאחוריך. למרות
משה | 23-10-2016 16:17
שעדיין ב 1 על 1 אתה רואה ממני אבק
2
בהצלחה
נועם | 26-10-2016 12:02
הלוואי שתצליחו להשלים חסכים של אלפי ילדם דתיים, שנידונו להסתפק בצפייה בלבד במשחקים.