http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2011/02/F110209ON09.jpgלפי הפרסומים, שופט בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים מוריס בן עטר התאבד בתלייה, בגלל שלא הצליח לעמוד בעומס העבודה בו היה שרוי. שופטי ישראל טובעים במספר התיקים בהם הם נאלצים לטפל.

האשם בעומס הנוראי הזה הוא אהרון ברק. מי שהכריז כי "הכל שפיט" גרם לכך, שכל סוגיה ציבורית נידונה בבית המשפט.

אם בעבר היו לישראל שלוש רשויות, מחוקקת, מבצעת ושופטת. הרי שהיום יש רק רשות אחת שמוסמכת לקבל החלטות – בית המשפט העליון. בית המשפט מדיח וממנה רמטכ"לים, מחליט לצה"ל היכן הוא יתקוף, וקובע לכנסת ולממשלה אילו חוקים היא יכולה לחוקק.

ומעבר לכך, התנהלותו של ברק והשלטת האג'נדה האקטיביסטית שלו, גרמו לכך ששופטים זוטרים פחדו לקחת אחריות ולפסוק בצורה חותכת. שופטים רבים נאלצו או רצו לכתוב פסקים שמשתמעים לשתי פנים, כך ששני הצדדים יוכלו לערער לערכאה יותר גבוהה, כדי ששם ידונו "אלו שמבינים באמת" ויכריעו בסוגיה.

אלא שבית המשפט העליון, שמקבל את הערעורים, עסוק בלנהל את ענייני המדינה, באמצעות בג"צים שמגישים כל מיני ח"כים וארגונים בעיקר משמאל. כאשר בית המשפט העליון מהווה צוואר בקבוק, כל המערכת השיפוטית הכפופה לו, תקועה אף היא.

משפטים רבים נמשכים שנים על גבי שנים, עד כדי שאנשים מתחילים לחשוב פעמיים אם בכלל כדאי לגשת לבית המשפט ולתבוע את המגיע להם.

בנה או הרס את מערכת המשפט בישראל? אהרון ברק (פלאש90)

http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2011/02/F110209ON09.jpg

הפתרון האולטימטיבי לבית המשפט, הוא בתי הדין הרבניים, בעיקר בתי הדין לענייני ממונות, המיישבים סכסוכים בצורה מהירה ויעילה. אלא שלבית המשפט העליון היה חשוב לרוקן את סמכותם של בתי הדין הרבניים מכל תוכן ואפילו אסר עליהם לעסוק בבוררות. כל זאת כדי שהשולט היחיד במערכת המשפט יהיה המערכת המשפטית בדמותו ובצלמו של אהרון ברק.

אין צורך בעוד שופטים

כדי לשחרר את הלחץ העצום מבתי המשפט, העלו מספר פעמים את הדרישה למנות שופטים חדשים. אלא שכאן שוב הגיעה האג'נדה של ברק וטרפדה את המינויים.

הועדה למינוי שופטים, מורכבת משופטים, ח"כים ומשרים. לשם מינוי שופט דרושה הסכמה של שלושת הרשויות (מחוקקת, מבצעת, שופטת). השופטים, שדאגו תמיד שבבית המשפט העליון תשלוט רק הקליקה שלהם, עשו מספר תרגילים כדי למנוע כניסתם של דתיים, ימנים, מזרחיים לבתי המשפט.

ישיבות רבות של הועדה לבחירת שופטים הסתיימו בלא החלטה, משום שהמועמד של השופטים לא התקבל ולכן פסלו גם את שאר המועמדים. במצב שנוצר, נפל העומס הרב על מספר קטן של שופטים, שגם הם נאלצים לכתוב פסקי דין אמורפיים ופתלתלים.

במקום למנות עוד שופטים, רדו בשופטים הקיימים באמצעות רישום כמות הפסקים שמוציא כל שופט, בלי שים לב למורכבות המשפט מולו הוא עומד. הסטטיסטיקה הפכה לכלי היחיד בו ניתן לבחון את איכותו של השופט. ואחד מהם לא עמד בלחץ.

הפתרון למצוקת בתי המשפט לא יבוא באמצעות תקנים או ייעול. הוא יבוא בראש ובראשונה מתוך החלטה שלא הכל שפיט. בית המשפט לא צריך ואפילו אסור לו להתערב בכל סוגיה. מרגע שהמערכת המשפטית תבין את מקומה, הרי שגם הציבור יבין ויקלוט את המסר.

החזרת בתי הדין הרבניים למעמדם הראוי, והרחבת סמכויותיהם תועיל גם היא להוריד את הלחץ מבתי המשפט, בפרט בענייני בוררות וסכסוכי שכנים. אבל בשביל זה צריך בית המשפט לוותר על כבודו, מה שלא יקרה בתקופה הקרובה.

אהרון ברק לא כרך את החבל סביב צווארו של בן עטר, אבל באופן רחב יותר, המהלכים שביצע בשלושים השנים האחרונות במערכת המשפטית של מדינת ישראל הם אלו שגרמו להתאבדות של מוריס בן עטר.