הכרזת העצמאות של לימוד התורה הציוני

הכרזת העצמאות התורנית של הציונות הדתית החלה עם החלפת הר"מים החרדים בישיבת נתיב מאיר ושאר הישיבות התיכוניות בר"מים חובשי כיפות סרוגות. קשה להפריז בחשיבות השינוי התודעתי שנוצר כאשר בני הישיבות הציוניות נחשפו ללימוד גמרא בהיגוי ישראלי שהולך יד ביד עם שירות צבאי והשקפת עולם ציונית.

אך הכרזת עצמאות זו טרם הגיעה לידי מימושה המלא. את מדף ספרי העיון בישיבות ההסדר גודשים ספרי 'אחרונים', שרבים מהם נכתבו רק בעשרות השנים האחרונות, וכמעט אין ביניהם ספרים שנוצרו בבתי מדרש ציוניים.

בעולם הספרות ההלכתית קל למצוא תוצרים איכותיים של בני הציונות הדתית: 'פניני הלכה' של הרב אליעזר מלמד, 'הלכה ממקורה' של הרב יוסף-צבי רימון, 'מקראי קדש' של הרב משה הררי ועוד ספרים רבים אחרים. גם כתבי עת הלכתיים איכותיים כגון 'תחומין', 'אסיא' ו-'צהר' יוצאים לאור זה עשרות בשנים. אין צורך כלל להזכיר את העובדה שתחומי התנ"ך והמחשבה נשלטים כמעט ללא עוררין על ידי תלמידי החכמים של הציונות הדתית לגווניה, שהקימו לתחייה תחומים תורניים שנזנחו בעולם התורה הישיבתי הקלאסי.

אך תחום העיון נותר מיותם במשך שנים רבות, בעיקר בקרב ישיבות ההסדר. תלמיד ישיבה שלמד את הסוגיה עם הגמרא והראשונים, וחשקה נפשו לעיין ולפלפל בניתוחי האחרונים, היה לומד סימן ב'קהילות יעקב' של הרב קנייבסקי, מעיין בדברי ה'ברכת אברהם' או מציץ בספרי ה'הערות' של הרב יוסף שלום אלישיב. כך נוצרה תחושה של תלות גמורה בכתבי הלמדנים הליטאיים, שהלכה והתגברה עם יבול הספרים העצום שמניב העולם החרדי בכל שנה.

תמונת-מצב זו הולכת ומשתנה במהלך העשור האחרון. אט-אט קמים לנו תלמידי חכמים המשקיעים את אונם ביצירה תורנית-עיונית מקורית. כדוגמה בלבד אפשר להצביע על ספריהם של הרב יצחק שילת ממעלה אדומים, הרב דני וולף מישיבת הר עציון ועוד רבים שעוסקים בנושאים העיוניים העמוקים והמורכבים ביותר באופן שאינו נופל ממקביליהם הליטאיים.

יתרונות של החידושים הסרוגים

לפני כשלוש שנים החל מהלך חשוב המבקש לחזק את השינוי וההתקדמות בתחום. בשילוב כוחות של נציגים ממגוון רחב של ישיבות הקמנו, חבריי ואני, את כתב העת 'אסיף'. שנתון איגוד ישיבות ההסדר, המאגד בתוכו את מיטב המאמרים מפרי עטם של לומדי התורה בציבור הדתי: בעיון, בהלכה, בתנ"ך ובמחשבה.

כתב העת מצליח לאחד, באופן ייחודי וחסר-תקדים, את מגוון הקולות התורניים של הציונות הדתית, על כל גווניה. עם צאתו לאור של הגליון השלישי, בימים אלו, אנו יכולים לומר בפה מלא כי רמת הלימוד והכתיבה של בתי המדרש שלנו גבוהה ומרשימה בכל קנה מידה. לא זו בלבד שאין היא נופלת מן הכתיבה המסורתית, אלא שיש בה יתרונות העשויים להוביל את לימוד התורה לפסגות חדשות, וזאת לפחות בשני מובנים:

ראשית, הכתיבה הציונית נמצאת בשיח מסוים לא רק עם הכתיבה התורנית הקלאסית, אלא גם עם עולם האקדמיה. אין זאת שמאמר תורני-ציוני יכלול בהכרח התייחסות למחקר תלמודי, אך נורמות הכתיבה הנדרשות ממנו שאובות במובנים מסוימים מן הסטנדרטים האקדמיים. הן באופן ההצגה המסודר והבהיר, והן בדרישה מן המחבר לקרוא ולסכם את דברי הכותבים שקדמו לו, דרישה שלא קיימת כלל בספרות התורנית הקלאסית שבה עשרות ספרים חוזרים על אותם 'חידושים' במקביל.

מובן אחר הוא השילוב של מגוון דיסציפלינות בכתיבה העיונית. בספרות העיונית הציונית נמצא פעמים רבות ניתוח עומק של הפרשיות הרלבנטיות בתנ"ך, תוך שימוש בכלים שנרכשו ופותחו בתחום לימוד התנ"ך בדור האחרון. כמו כן נמצא לעיתים מזומנות דיונים בהשתמעויות הרעיוניות של הכיוונים העיוניים השונים, כאשר במאמרים מסוימים דיונים אלו יהוו תבלין בלבד, ובאחרים הם יהוו חלק מהותי מן העיסוק הלמדני.

העיון קודם לדרשנות

מטרתו של מאמר איננה רק להסב את תשומת הלב להתעצמותו הגוברת של עולם התורה והלמדנות הציוני המודרני, אלא גם להדגיש את החשיבות העצומה של ההשקעה והטיפוח של עולם זה. לימוד העיון הוא השורש והבסיס שעל גביו נבנות לאחר מכן הקומות של פסיקת ההלכה, ההכוונה הרוחנית וההנהגה הציבורית. המסורת מספרת שרבי מאיר שמחה מדווינסק חיבר את פירושו לתורה, "משך חכמה", עוד בטרם כתב את ה"אור שמח", ספר חידושיו על הרמב"ם. למרות זאת, חשוב היה לו לפרסם קודם דווקא את חידושיו הלמדניים, מתוך תפיסה שלפיה רב צריך קודם כל להיות למדן, ורק לאחר מכן להיות פוסק או דרשן. גם הרמב"ם כתב פירוש על המשנה ועל סוגיות חמורות בגמרא, קודם ששלח ידו בספרי הלכה ומחשבה.

מדוע זה כך? העיון הלמדני הוא הליבה שממנה יונקים כל שאר הענפים. שם נוצרים ומתלבנים מושגי היסוד המהווים את אבני הבניין לכל פסיקה הלכתית. שם נוצר "מעשה אדריכלות נפלאה, שבסיסה מונח על הארץ, בחיים היומיומיים, וראשה מגיע השמימה, לשיאה של הפשטה מחשבתית ושל התדבקות טרנסצנדנטאלית בשכלו האין-סופי של נותן התורה", כלשונו של הרב סולובייצ'יק. מי שדובר את שפת העיון, מסוגל להבין לעומק את תכני התורה שבעל פה, ולהיות חלק מתהליך המסירה והיצירה של תכנים אלו.

אם הציונות הדתית חפצת חיים היא, והיא מבקשת לתפוס מקום משמעותי בעולם היהודי, לא די בחיזוק כוחה הפוליטי או התקשורתי, ואפילו לא די בספרות תורנית פופולרית. עליה לבנות עולם עמוק של לימוד תורה, שבלב לבו עומד לימוד הגמרא בעיון.

==

ביום חמישי הקרוב (ב' אדר א', בשעה 19:30) יתקיים בהיכל שלמה כנס לכבוד השקת הכרך השלישי של כתב העת אסיף, שמוקדש לזכרו של חבר המערכת, הרב איתם הנקין הי"ד. בכנס ידברו וידונו טובי היוצרים התורניים של הציונות הדתית, ויעסקו בנושא הכתיבה התורנית המתחדשת. הציבור הרחב מוזמן לקחת חלק באירוע, וכן לעיין בגיליון החדש של כתב העת המופיע באתר 'אסיף', יחד עם כ-7,000 מאמרים נוספים מבתי המדרש הציוניים: http://asif.co.il/?page_id=32120