די לעסוק במאבק מול "הגאים" הם לא הבעיה
אל מול התפיסה הליברלית המערבית הגורסת שלכל אחד יש את הזכות להגדיר לעצמו מיהו בן או בת זוגו ומהי משפחתו אומרת התורה 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו' - זהו המודל האלוקי שעל פיו נברא העולם כולו ויחד עמו גם האנושות ובו אנו מחויבים לדבוק.
פסק הרמב"ם: "שש עריות אסורות על בני נח,האם ואשת האם ואשת האב ואחותו מאמו וזכור ובהמה .שנאמר 'על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו ואת אמו כמשמעה. ודבק באשתו ולא באשת חברו . באשתו ולא בזכור. והיו לבשר אחד להוציא בהמה, חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד.." (הלכות מלכים,פ"ט הלכה ה).
דברים אלו של הרמב"ם המבוססים על דברי הגמרא ( סנהדרין,נח) מתייחסים לאיסורי העריות לכלל האנושות בצורה זהה. הן מה שמכונה היום יחסים בתוך המשפחה, הן יחסים עם מי שאינו נשוי לו, הן יחסים מי שהוא מאותו מין והן יחסים עם בעלי חיים.
הבסיס הערכי עליו מבוסס האיסור הוא סיפור בריאתו של האדם "זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם". האדם נברא כיצור זכרי ונקבי ומאז שהופרד קיימת משיכה טבעית בין איש לאישה לשם הקמת התא המשפחתי והחזרה לשלמותו של האדם ולשם יצירת המשכיות לאנושות.
מבחינה התפיסה הרוחנית הזו אין הבדל בין האיסורים השונים ודומה שגם כיום הוויכוח העקרוני בין החברה הליברלית המערבית לבין היהדות הוא לא בשאלת היחס ליחסיים חד מיניים כשלעצמם אלא ביחס הרחב יותר למהותם של מערכות היחסים המיניים ומהותה של ההגדרה מהי משפחה.
אל מול התפיסה הליברלית המערבית הגורסת שלכל אחד יש את הזכות להגדיר לעצמו מיהו בן או בת זוגו ומהי משפחתו אומרת התורה 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו' – זהו המודל האלוקי שעל פיו נברא העולם כולו ויחד עמו גם האנושות ובו אנו מחויבים לדבוק. זוהי צורת החיים הטבעית וממילא המוסרית של האדם מאז ומעולם ולאורה אנו הולכים.
כך גם ראוי להסתכל על המאבק הקיים היום בעניין ההגדרה הראויה לזוג ולמשפחה בחברה ובחוק. התומכים בהכרה בזוגות חד מיניים מאמינים בתפיסה הליברלית הגורסת שאין לנו זכות להגביל את האדם מבחינה אישית כל זמן שאין הוא מפריע לחברה ואילו אנו הנאמנים לערכי הנצח של התורה הרואים במדינת ישראל את הכלי שדרכו נוכל להשפיע את תפיסתה של התורה בעולם מתנגדים לכך בכל תוקף, כשם שאנו מתנגדים לנישואין של אח ואחות או אב ובתו, או למערכת יחסים בין איש ואישה שאין בהם מחויבות ונאמנות הדדית.
אכן, התפיסה הליברלית המצדיקה חופש מיני מאיימת על היהדות, מאחר והיא נותנת דרור ליצריו של האדם ועלינו להתמודד עם הרוח הזו מתוך חיזוק הקשר לעקרונות היהדות בעבותות אהבה כלפי כל אחינו הנמשכים אחר יצרם ומוצאים לכך הצדקה מוסרית.
נדמה לי שכפי שהתורה וחכמי ישראל לאורך הדורות לא הפרידו בין הדברים כך גם אנו. אל לנו לעסוק במאבק אל מול 'הגאים' כי הבעיות האחרות של נאמנות וטהרת המשפחה רחבות הרבה יותר.
חיזוק קדושת חיי המשפחה מתוך הראיה התורנית וחיזוק ערכי המשפחה והזוגיות על פי תפיסתה של התורה באופן חיובי יעזרו הרבה יותר מאשר התנגדות ליחסי החד מיניים, כי הם חלק מתופעת רחבה יותר ו"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך".
כמובן שאין להתעלם מאנשים עם משיכה מינית שונה ושאלת ההתייחסות אליהם מתוך יחס של כבוד לקשיים ולצורת ההתמודדות האישית שלהם. אולם נושא זה דורש עיון בנפרד.
ממילא ברור שיש להתנגד בכל תוקף לכל גילוי אלימות פיזית או מילולית בהקשר לתופעות אלו.
(הרב אלי קפלן הוא ראש הגרעין התורני במעלה אדומים)
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו