שלוש שנים אחרי הקרב הקשה בחוף זיקים בו נרצחו 19 אזרחים, ישבנו לשיחה עם רס"ן א, מפקד בהכשרת חובלים בחיל הים, שהיה שם בבוקר שמחת תורה - אחרי שהוא סיים את תפקידו רק שבועיים לפני כן.
כששאלנו אותו היכן ה-7 באוקטובר תפס אותו, רס"ן א' סיפר כי "הייתי בבית אחרי טיסה מחו"ל והוקפצתי עם לא מעט מחבריי עקב היותי מהמפקדים המנוסים יותר. הוקפצנו לחוף זיקים".
אל אותו בוקר נשוב עוד מעט, אבל אני רוצה להסתכל קדימה.
"ראשית, בהסתכלות אחורה הצבא כולו נכשל בבוקר הזה - וגם אנחנו. בצורה נחרצת" רס"ן א' התעקש. "אבל אם אני מסתכל בתהליך קדימה של שלוש שנות מלחמה, אני חושב שהצלחנו להשיג דברים משמעותיים בתקופה הזו. אני מתכוון בהיבט של רצועת עזה בכל התקופה הזו. אני מסתכל על הדור שמגיע היום עם הרבה רצון ועוז להיות מפקדים, וזה כיף ומרשים לראות את זה על אף האבידות הקשות במהלך הלחימה. אני מאמין בעם ורואה את הדור הצעיר שבא לתרום ולתת מעצמו. וזה לא מובן אחרי תקופה כל כך קשה בחברה הישראלית".
אתה כל הזמן היית במערך הדבורה. היום, כשמסתכלים על הצוללות, מה היתרון והערכים שאתה רואה בשירות בוקר על הספינה הזו?
"אני חושב שזה השירות המשמעותי והטוב ביותר בתור לוחם. זה כלי שיט קטן של קצת יותר מ-27 מטר. חיים בו בערך 10-12 איש שלא משנה אם קמו עקום בבוקר, הם צריכים לחיות אחד עם השני צמוד וצפוף למשך 72 השעות הבאות. זה מקום מדהים שמדבר הרבה על משפחתיות, רעות, ערכים ולחיות אחד לצד השני, לעשות דברים אחד בשביל השני בלי לקבל תמורה. אני שם רגע בצד את כל העוצמה שיש בו ככלי שיט והפעלת אש, על אף שהוא מהקטנים ביותר בחיל הים, הוא מהמדהימים ביותר בעיניי".
נחזור רגע לפעילות שלכם בבוקר השבעה באוקטובר. מה אתה חווה לראשונה בזיקים?
"אני אקח כמה צעדים אחורה. קמתי באותו בוקר לשיחת טלפון קצת אחרי השעה שש וחצי, מפקד הסיירת שלי לשעבר התקשר אליי ואמר לי 'תגיע, עכשיו מלחמה'. הוא אמר לי לשאול שאלות ולהגיע לאשדוד. תוך כדי בדרך אני שומע דיווחים, טנדרים בשדרות, סרטון שיש לי בראש עד היום של כלי שיט שמפליג ודבורה יורה לכיוונו. אמרתי לחבר'ה שלי במחזור באותו יום שזה כנראה תרגיל. לאט לאט אני מתחיל להבין שכל מה שתרגלנו, תרחשנו, הוא קורה בבוקר הזה וכנראה כפול פי כמה ממה שאני חושב".
"עד אותו רגע הייתי חשוף רק לצד של חיל הים, אבל עם ההגעה לפלוגה, הבנתי שיש הרבה יותר מזה. אומנם היה בלגן והיו הרבה ספינות בחוץ, אבל זה המקום הטבעי שלהם. אני זוכר את ה-72 שעות הראשונות כמאוד אינטנסיביות, בלי שעות שינה, מהצד שאני זוכר לא הרגשתי שיש בלגן אטומי בקשר אלא שהכול מתנהל, מקבלים משימות ומבצעים אותם. שאנחנו בתקשורת טובה בתוכנו, ואני לא מדבר על שאר החילות, הרגשתי שאצלנו יש סינרגיה. עם החזרה לחוף הבנו שקרה משהו הרבה יותר גדול ממה שחשבנו. היינו בטוחים שאנחנו האירוע העיקרי של אותו יום, אבל הקרב בזיקים היה רק אחד מני רבים באותו יום".
"יצאתי עם תחושת אשמה מאוד גדולה ללבוש מדים בתקופה הזו, והרבה מאוד כעס על מה שקרה. הרבה מאוד מתח ודאגה מצד אחד, ומצד שני רוח חזקה של הלוחמים. משהו מטורף נכנס בהם. הם היו נכונים לכל משימה, היה בהם קור רוח שאני שאבתי ממנו אנרגיה ולבסוף הגעתי אחרי הפיקוד על הדבורה, יצאתי להיות מפקד נוסף על כלי השיט, והסתכלתי לא בפרספקטיבה של מפקד כלי שיט אלא כעזור וראיתי אנשים עם רוח קרב מדהימה".
איך אתה רואה את הגיוסים לחיל הים בתקופה הזו?
"אני יודע שיש חוסר של לוחמים בצבא, וזה מאוד מורגש. כמכשיר בתוך קורס חובלים, אנחנו התחלנו עם פחות אנשים אבל עדיין עושים הכי טוב כדי להוציא את המירב. אני יכול להתחבר לסוגיה הזאת, אבל אני לא מרגיש אותה על בשרי כרגע. מהחוויות שאני שומע בפלוגה כרגע צריך אנשים".
ומה האתגר הנוכחי שלכם?
"הכשרת המפקדים הבאים. זו הכשרה בסיסית ביותר, וזה אומר שהם צריכים לקבל את כל הערכים הראשונים לפני שהם מגיעים לפלגות השטח. אני חושב שהאתגר המשמעותי ביותר זה להטמיע לאותם לוחמים ומפקדים את הערכים והמסרים הנכונים. אנחנו שלוש שנים אחרי בוקר הקרב והמלחמה בעינה עדיין מתקדמת. קשה מאוד להעביר את המסר למי שלא נכח באותה תקופה, ואני חושב שזה חשוב שהם יתחנכו על פיו. לעבוד על כל הנורמות שנחוץ ממפקד בחיל הים".
כשהצבעתי לליכוד האמנתי בביטחון, אבל היום בזיקים אני רואה רק את גבורת הלוחמים שלנו מול ממשלה שמפקירה ומשתמטת!