
האנגלית חשובה לבוחר הישראל הרואה עצמו, מצד אחד, שותף למיתוס השבטיות והמיוחדות הישראלית, מצד שני, זה חשוב לו כנהנתן ניאו ליברלי, איש העולם, הטס ללונדון ולניו-יורק ושוחה בתוך סביבה דוברת אנגלית כמו דג במים. הישראלי הזה רוצה במנהיג שהאנגלית שלו היא הוכחה לבסיס כוחו, מעין הון סימבולי הכרחי שאין לוותר עליו בעולם של היום.
האנגלית המבהיקה חשובה במיוחד לבוחריו של נתניהו. מדוע? משום שהיא אינה נתפסת כמובנת מאליה. אין זו "האנגלית הישראלית" המקובלת בכלל הציבור. האנגלית שבפי נתניהו היא בעיני מצביעיו נחלתם של אנשים מורמים מעם. עבור מצביעי גוש השינוי האנגלית מובנת מאליה, היא כלי עבודה, אמצעי תקשורת בינלאומי מקובל. בעיני מצביעי הליכוד, האנגלית מסמנת זוהר ועוצמה - שני ערכים מרכזיים המזוהים עם אישיותו יוצאת הדופן של נתניהו.
בוחרי הליכוד נוהים אחר "דובר אנגלית מלידה", כאילו הם עדיין דבקים בפנטזיה שאימץ לו לעצמו ביבי באמריקה כשהיה צעיר. הוא קרא לעצמו: "בנג'מין ניתאי". בנג'מין ניתאי הוא לא ממש שם ישראלי, לא ממש כמונו, אלא גרסת הפנטזיה המשופרת שלנו. גם כשחזר להיות ביבי נתניהו הוא נשאר במידה מסיימת אותו זר, מקסים ורב כוח, שלעולם לא יהיה כמונו ודווקא בשל כך גם נבחר בו.
האם לאיזנקוט יש תשובה לכך? סרטוני ההכפשה של קמפיין הליכוד גורסים כמובן: לא ולא. אז מיהו איזנקוט? איזנקוט הוא ישראלי כמונו. נכון, הוא היה רמטכ"ל, הוא "החזיק סכין בין השיניים", ולכן יש לו כוח, אך כוח עירום לבדו אינו מספיק. דרושה כוחניות אחרת, כוחניות זרה וזוהרת, המזוהה עם שליטה וירטואוזית באנגלית, ועל זה איזנקוט יכול רק לחלום. מה שאיזנקוט מייצג הוא "רק" אנגלית ישראלית ממוצעת, וזה כמובן לא מספיק.
קמפיין ההכפשה מנסה להבליט נקודה זו במיוחד. בסרטון תעמולה שפירסם הליכוד ניצב נתניהו זוהר במלוא גדולתו מול" הסטנדינג אוביישן" של חברי בית הנבחרים, המגיבים בהתלהבות לנאומו המלוטש באנגלית. איזנקוט, מנגד, נצפה בסרטון דובר אנגלית עילגת ומגמגם משהו חסר פשר מול מבטו הקפוא של נתניהו. חותם את הסרטון המוצלח הזה שופט הקו הבכיר דונלד טראמפ, שממהר להגיב לרטוריקה הכושלת של איזנקוט: "מדובר במבטא מציין ומעניין, הוא נשמע אומר, אך הוא מוסיף: "הבעיה היא שאינני יכול להבין אף מילה ממה שהאיש אומר".
איזנקוט צריך לשנות נושא
מה יכול איזנקוט המסכן לעשות מול פסיקתו של הנציב העליון? לא הרבה. מה הוא יעשה, למשל, אם ייקרא לפתע לנאום לפני בית הנבחרים האמריקאי. איזו פדיחה לבחור בו. לתיאור מנמיך זה מצטרפת סדרה של התבטאויות על רמתו האינטלקטואלית הירודה של איזנקוט בהשוואה נתניהו.
וכך נשמע השופר יעקוב ברדוגו מסביר: "איזנקוט אינו איש ספר והגות כמו נתניהו...... איזנקוט לא קורא ספרים, לא בעל השכלה...... הוא לא מבין כלום בספרות צבאית. אולי הוא קרא הארי פוטר". דברי ברדוגו מבקשים כמובן להוסיף עוד קיסם למדורת ההבלים ולרדת שוב על כישוריו האינטלקטואליים הצנועים של איזנקוט.
מה יעשה האיש מול "הבהלה לאנגלית" והמתקפה האינטלקטואלית, שמשדר קמפיין הליכוד? קודם כל, יש להודות כי יש כאן בעיה אמיתית, משם שסקרים מוקדמים שערך הליכוד הראו כי הציבור הכללי יודע להעריך את הכישורים הרטוריים של מנהיגיו.
בהינתן שכך, נראה שהאופציה הניצבת בפני איזנקוט היא להסיט את הדיון מסוגיות של צורה ורטוריקה לשאולות של מהות ותוכן ולטעון, כי גם האנגלית המלוטשת ביותר לא יכולה לכסות על פשעי נתניהו, לחפות על תכונותיו המוסריות המפוקפקות של האיש שמסרב לקבל על עצמו אחריות לאירועי ה-7 באוקטובר ומתנגד עד היום מסיבות אישיות להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית.
איזנקוט גם יכול להבליט את העובדה כי נתניהו תוקע אותנו כבר 3 שנים ב-7 חזיתות במלחמה שקיצה לא נראה באופק, עם צפה משמח להסלמה בחגים וסיכויים לא מבוטלים לסיבוב נוסף עם אירן.
אסטרטגיה אחרת היא להדגיש את העובדה כי את הדברים הכי מרושעים בעולם ניתן לעשות עם באנגלית מלוטשת, למשל, לשסות איש באחיו, לטפח את השנאה למחצית מן העם ("השמאלנים"), לעודד תיאוריות של קונספירציה ולדבוק במיתוס מדומה של עוצמה ישראלית בלתי מנוצחת שקרסה כביכול רק בגלל בגידתם של אנשים נקלים (נועם תיבון? יאיר גולן? שקמה ברסלר?): הלוא אלה, לטענת שרה נתניהו, נצפו "לבושים" ומדוגמים היטב, השכם בבוקר ה-7 לאוקטובר, מוכנים לקרב, עוד לפני שראש הממשלה עודכן במצב הקשה.
במילים אחרות, האנגלית חשובה, אך חשובה ממנה המדיניות הנוראית שהביאה לכישלון הקולוסאלי שלנו, הפכה את ישראל למבודדת בעולם כולו ואת כולנו למצורעים בכל מקום שכף רגלו של ישראלי העזה לדרוך - וזה כולל גם את ארצות הברית. על זה כדאי לנהל את הוויכוח. אפשר וצריך לנהל אותו בעברית.
==
ספרו של ד"ר דוד גורביץ': המהפכה לא תשודר בטלוויזיה, על הדימויים התרבותיים של הטראמפיזם, יצא לאחרונה בהוצאת "יצירה עברית"( 2026).

שפה מצויצת אינה תחליף לאחריות תקציבית לביטחון! האזרחים העובדים סופגים את מחיר הפגיעה במוכנות הצבא