הבעיה העיקרית של "סרטי הבורקס" הישראליים, שעלילתם צפויה מקילומטרים הרבה לפני ההגעה לאולם הקולנוע. אבל הם מפצים על כך עם הרבה הומור עדתי לא מתנצל ובדיחות גזעניות מוגזמות, שלא עושות חשבון למבקרים ומכוונים מראש לקהל המקומי.
רוב הבורקסים הקולנועיים עסקו במשפחה הישראלית המטורללת והלא מתפקדת, כי מי יכול להיות נורמלי בארץ החמה והלא שפויה הזו?
כדי לשמור על השפיות עם מוצר בידורי מקומי בתוספת מזגן ופופקורן, קבלו המלצה לסרט קיצי וקליל שהכי מתאים לסוף אוגוסט אחרי חופשה משפחתית:
הקומדיה הישראלית "חינה אמריקאית", שביים שלום אסייג (וגם מככב בתפקיד חשוב), וכתבו צמד היוצרים המוכשר דני והילה רייספלד, שבשבילם זוהי התנסות ראשונה ביצירת קומדיה "בורקסית" מטורפת ומהירה אחרי סרטים רציניים שזכו לשבחים כמו "אמצע החיים" ו-”פנתר לבן".
החיים שלנו טחינה
בסרט תוכלו לזהות שחקנים מוכרים ומוכשרים לצד פרצופים שייראו לכם מוכרים ואולי לא תדעו מאיפה. בואו נעשה סדר בעלילה ובשחקנים: דודו (ישראל אטיאס משבאבניקים), שנולד וגדל בטבריה ובזמנו הפנוי עבד על תיירים שישוטו בספינת "לידו" המפורסמת בשינוי המספר שלה מאחת לארבע (הטבריינים יבינו).
דודו גדל במהירות של שני פריימים בשלוש דקות ויצא אחרי צבא לתפוס אמריקה ולגלות עולם עם חברתו מילדות מורן (עדי הימלבלוי שעושה פה תפקיד משני ולא הכי מצחיק אבל חינני).
אחרי 10 שנים דודו כבר קורא לעצמו דיוויד, והוא מאורס לג’ני (מלאני למברסקי שהשתתפה בעבר ב”אח הגדול"), ושותף עם הוריה בחברה המייצרת לק-ג’ל גם לגברים (שהוא כמובן מנסה על עצמו ומייצר הרבה בדיחות). גם ג'ני מייצרת בדיחה חוזרת כשהיא מתבלבלת באופן טבעי לאמריקאית בין "חינה" ל-"טחינה" ואוכלת את החומר המוזר שמורחים לה על כף היד..
והעלילה מסתבכת:
בתחילת הסרט דיוויד מודיע לאמו בשיחת וידאו ביום הולדתה שהוא מתחתן עם בחורה אמריקאית יהודייה אבל ליברלית ששמה חנוכייה ועץ אשוח באותו בית, והיא, שכל העסק מריח לה "לא כשר" מצליחה לעשות לו רגשי ולהזמין אותו ואת כלתו ומשפחתה לטקס חינה על ספינה בכנרת. משם הכל מתדרדר ומסתבך בצורה קיצונית ומטורפת שכל ומי שמריח עלילות סרטי בורקס כבר מהבית בדרך לקולנוע, בטח יבין שגם החתונה הצפויה (ובעיני האמא של החתן גם לא שפויה), תשתבש באופן חמור.
שחקנים שעושים שמח בעיניים
את הוריו הטבריינים של דודו/ דיוויד מגלמים שלום אסייג שממשיך לשחק את אותה דמות בשמות אחרים, ושרונה אלימלך המצחיקה הזכורה לטוב מ-”ישמח חתני", שעושה כאן תפקיד של אמא לביאה המנסה להחזיר הביתה את הבן האובד והעובד בחברת קוסמטיקה אמריקאית הכי רחוקה מטבריה. בנוסף תזהו על המסך את השחקנית והזמרת שרון חזיז, את חיים זנאתי בתפקיד דוד החתן ובעל הספינה המקוללת והמתקלקלת, את השחקן רמי קאשי, בתפקיד צחי בן הדוד של דודו שיש לו תפקיד מפתח בעלילה, ושיחק הקיץ גם ב”קופה ראשית" בתפקיד ראש משפחת פשע. כאן הוא גם מבצע פשע אבל סולחים לו, ובלי ספויילרים אז תראו לבד.
בטבריה כמו באמריקה
למרות שמדובר בקומדיה, הדמויות מזכירות לא פעם אחת לאורך הסרט במשפט מהיר את השבעה באוקטובר והמלחמה שבאה אחריו והובילה בהמשך לגל ירידה מהארץ. בלב הסרט המצחיק עם הרבה פאנצ’ים שעוררו פרצי צחוק בלתי נשלטים באולם וגם הרבה הומור פיזי ומופרע, נותן שלום אסייג מונולוג מהלב שכותרתו "אין לי ארץ אחרת" ומנסה להסביר לבן שלו מה זה טבריה וארץ ישראל, תוך כדי הנחת תפילין על הסירה כמובן.
הסרט גם קורץ לא מעט לעולם הגדול עם משפטים באנגלית שבורה של טבריינים וכתוביות בעברית ואנגלית, אבל נשאר מחובר לישראל ולמשפחה הכי לא מתפקדת שנראתה על המסך מאז "סברי מרנן".
הציון : 4 כוכבים (כמו מלון בטבריה)
בשורה התחתונה הסרט "חינה אמריקאית" אולי לא נחשב ללהיט הכי גדול של הקולנוע הישראלי בקיץ הזה, ובטח שלא עומד בשורה אחת מבחינה קולנועית עם סרטים כמו "האודיסאה" ו-”ספיידרמן יום חדש", אבל כל מי שרוצה סיר חמין עם סוכריות גומי וקסם על ים כנרת עם קצת אנגלית והרבה צחוקים, יקבל תמורה מלאה לכרטיס וירגיש כאילו השתתף בחינה אמיתית באמריקה רק בישראל.
