ישראל ביתנו נמצאת בתקופה מעניינת במיוחד: אחרי תקופה שבה נראתה כמפלגה יציבה סביב שבעה–שמונה מנדטים, היא מתחזקת בסקרים ומתבססת סביב אזור עשרת המנדטים. אשת התקשורת והאסטרטגיה, מורן שמואלוף, מסבירה את העלייה בסקרים.
יו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן, מנסה להרחיב את המפלגה הרבה מעבר לבסיס המסורתי שלה, עם שורה של מצטרפים חדשים מהליכוד, מהציונות הדתית, מהעבודה לשעבר, ממערכת הביטחון ומהחברה האזרחית.
בין המצטרפים אפשר למצוא את ח"כ לשעבר דן אילוז, שעבר מהליכוד לישראל ביתנו, את אל"ם במיל' טליה לנקרי, את לילי בן עמי, שרון שרעבי ושמות נוספים.
הרשימה המתארכת מייצרת לליברמן מצד אחד תחושה של מפלגה מתרחבת ואטרקטיבית, אבל מצד שני גם בעיה לא קטנה: עם מספר מנדטים מוגבל, לא ברור מי מכל המצטרפים אכן יקבל מקום ריאלי ברשימה. ליברמן עצמו הבהיר היום כי לא הבטיח לאיש מקום ריאלי וכי הפעם לא יתערב בהרכב הרשימה.
המהלך הקמפייני ברור: ליברמן מבקש להציג את ישראל ביתנו לא עוד כמפלגת מגזר של יוצאי ברית המועצות, אלא כמפלגה רחבה יותר – חילונית, לאומית, ביטחונית ואנטי-חרדית, שיכולה למשוך גם מצביעי ימין ומרכז שמחפשים אלטרנטיבה לנתניהו. המעבר של דן אילוז מהליכוד הוא סמל משמעותי במיוחד לניסיון הזה.
אבל דווקא ההתחזקות מחדדת את השאלה הגדולה של ליברמן: מה הוא עושה עם הכוח הזה?
ליברמן מציג את עצמו כמועמד לראשות הממשלה, אבל ישראל ביתנו לבדה לא יכולה להרכיב ממשלה. ואם הוא שולל ממשלה עם נתניהו והחרדים, הוא זקוק לשותפים נוספים. כאן נכנסת לתמונה מפלגת הדמוקרטים של יאיר גולן – והדברים שאמרה יוליה מלינובסקי, שלפיהם הדמוקרטים הם שותף אפשרי, חושפים את הדילמה.
מצד אחד, ליברמן רוצה למשוך אליו מצביעי ימין ומרכז. מצד שני, כדי להפוך ממפלגה חזקה למפלגה שמרכיבה ממשלה, הוא צריך להשאיר פתוחה גם את האפשרות לשיתוף פעולה עם מפלגות שממוקמות שמאלה ממנו.
וזו אולי השאלה הגדולה של ישראל ביתנו בבחירות האלה: האם ליברמן בדרך להיות ראש הממשלה – או שהוא בדרך להיות האיש שיכריע מי יהיה ראש הממשלה?
כי אם ישראל ביתנו תמשיך לטפס, היא עשויה להפוך ממפלגה שמנסה לשרוד במפה הפוליטית ל"מפלגת הכרעה" – כזו שאף אחד מהגושים לא יוכל להתעלם ממנה.
15 שנים של הבטחות על ימין חזק נגמרו באובדן ההרתעה ובחוסר יכולת לקבל החלטות ביטחוניות!