תגובה לרבני צפת: שנאת זרים? לא בתורה שלי

האמת היא, שאם ההלכה אוסרת להשכיר דירות לערבים, הם באמת צודקים. לשמחתי, זו לא כל ההלכה ובוודאי לא היהדות שלי. כל מי שמבקר בשבתות אלו בבתי הכנסת ומלווה את צעדיהם הראשונים של אבותינו בארץ יודע זאת. אברהם הוא 'גֵר תושב' והידיעה כי הארץ הובטחה לו לא הופכת אותו לשונא זרים, אדרבה – הוא מתנהג באצילות אפילו לגרועים שבהם.

לאחר ניצחון מזהיר שזיכה אותו למעשה בכל ארץ ישראל, אברהם מאזין לגזירה האלוקית: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם". כל זאת כדי שעם ישראל יחווה גרות ויעלה ארצה עם הלקח התורני של שעבוד מצריים: "לֹא תְתַעֵב (אפילו) מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ". (דברים כג' ח'). כל כך פשוט וכל כך מנוגד לטבע האנושי. לא נקמה נתבעת כאן, לא חרם והפליה. התורה מחנכת אותנו למלחמה באינטואיציות הרגשיות שלנו ולהפכם לתגובה מוסרית.

לא רק איסור תועבת הזר יש כאן. גר תושב זכאי להגנה מכוחה של ההלכה ואין צורך לחזור ולהזכיר שהרב קוק והרב הרצוג זצ"ל פסקו שערביי הארץ הם במעמד של גרים תושבים. לא רק שלא אסור להשכיר לגר תושב, אדרבה – מצווה להשכיר לו! עד כדי כך מגיעה מסכת גרים:

" אין מושיבין אותו בספר, ולא בנוה רע, אלא בנוה יפה, באמצע ארץ ישראל, במקום שאומנותו יוצאה, שנאמר עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו לא תוננו." (מסכתות קטנות מסכת גרים פרק ג הלכה ד)

דווקא הטוען לבעלות על הארץ צריך לפתוח את לבו ואת ביתו. אין זה מנהג אדוני הארץ להפלות זרים על רקע גזעני. לגר זכות קיום בכבוד. על שמירת כבודו של הגר מצווים אדוני הארץ – יוצאי מצריים. הגזענים אומרים שבמאבק על הארץ ינצח מי שיסלק את הזרים. אני איני יודע מי ינצח. אני אומר: מי צריך ניצחון שמותנה בעיוורון מוסרי כל כך חריף? מי צריך עוד סדום או מצרים על אדמת ארץ ישראל? מי צריך את שנאת הזרים הזו?

כללו של דבר – מניעת דיור על רקע גזעי, כמו גם הקמת מאגרי מידע על טהרת היהודים, חסימת דרכם של עובדים זרים לרשימות "דרושים" או פיטוריהם של עובדים וותיקים 'כדי לתת עבודה ליהודי' היא הפניית עורף לזיכרון יציאת מצריים. ועדיין לא דברנו על הפניית העורף לזיכרונות כואבים אחרים של נישול ואפליית יהודים.

מצוות לא ליהנות נתנו

בל נשלה את עצמנו. היחס המוסרי שעלינו לפתח כלפי תושבי הארץ הזרים אינו תועלתי, לפחות לא לטווח קצר. במאבק המתנהל על הארץ לא נזכה להכרת טוב לאומית מאת שכנינו גם אם ננהג בהם בהגינות. הבעיות החברתיות והלאומיות הכרוכות בדו-קיום הן אמיתיות וסבוכות.

המרקם העדין של יחסים בין יהודים לערבים בגליל מסובך וכדי להתמודד איתו יש צורך בפתרונות סוציאליים וחינוכים, משני הצדדים. אולם, מצוות לא ליהנות נתנו. הצווי לאהוב את הגר ולהגן על זכויותיו ככל מצוותיה של תורת ישראל נועד לחנך אותנו. אנחנו נושאי החזון והאמונה. אנחנו היהודים בעלי האופטימיות ההיסטורית.

זו התרומה של תורת ישראל לשיח הציבורי – היכולת להשתחרר מן המצוקות העכשוויות ומהדחפים האנושיים הקטנוניים של כוח ושנאה ולבחון את הדברים בקנה מידה אלוקי של הנצח. זו צריכה להיות התרומה של התורה למלחמת האמונות והדעות על דמותה המוסרית של מדינת ישראל. חשבון הנפש של יוצאי מצריים – ראוי שיחזיר אותנו למרכז הזירה הממלכתית ברוח חדשה כנושאי דגליה המוסריים של מסורת אבותינו. כבימים ההם בזמן הזה.

==

שרגא בר און הנו עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים ויו"ר תנועת נאמני תורה ועבודה לשעבר.