המחאה נגד הארכת חוק טל היא בעיני המשך ישיר למחאת הקיץ האחרון.
זה לא בגלל האוהל, המופיע כמוטיב חוזר במחאות. בקיץ הוא שימש להמחיש את המחסור בדיור בר השגה ובימים אלה את האוהל הצה"לי, העומד מול אוהלה של תורה. לטעמי, החוטים המקשרים בין המחאות, הרבה יותר חזקים.
מחאת הקיץ היתה מחאתו של המעמד הבינוני. הוא התקומם כנגד הקשיים הכלכליים של אנשים שעובדים קשה ומרויחים יפה, אבל בכל זאת לא מצליחים לרכוש את כל מה שהם רוצים. כבר אמר מי שאמר אז, שזו מחאה מאוד אנוכית.
המוחים נגד חוק טל החליטו לקרוא למאהל המחאה שלהם 'מאהל הפראיירים'. בקמפיין המתוקשר שלהם, הם מציגים את כל מי שמשרת בצבא כ'פראייר', כל עוד יש ציבור שלם שאינו מתגייס. אם תרצו, בפרפראזה למשפט הידוע, אפשר לומר בשמם ש'פראיירים גם מתים וגם לא מתחלפים'.
מחאה אגואיסטית
מתנגדי חוק טל ואיתם מובילי מחאת הקיץ, מציגים תפיסת עולם ונקודת מוצא מאוד בעייתית ומאוד אגואיסטית. אין כאן מחשבה על תועלת הכלל, אלא רק ניצול הכוח שלו, לצורך השגת המטרות של הפרט. ההמונים שיצאו בקיץ לרחובות לא הציגו סולידריות ודאגה אחד לשני, אלא את הרצון המשותף של כל אחד מהם לדאוג ולשפר את התנאים של עצמו.
מאות אלפי האנשים האלה, לא קמו כדי לתקן את מצבם של השכבות החלשות, מחוסרי הדיור והעבודה. אלה, ברובם, נשארו מוטלים לצד הדרך וגם המאמצים שעשו כדי לטפס על עגלת המחאה הדוהרת, לא צלחו.
מארגני המחאה נגד הארכת חוק טל, חלקם בגיל התיכון, מודיעים לנו בניגון ילדותי, שזה לא פייר שלא כולם מתגייסים: "למה אני כן והוא לא?". קו המחשבה הזה, מעיד על עומק השבר שבו אנחנו נמצאים. מחאה אמיתית, היתה צריכה להגיע ממקום של חרדה לאחדותו של עם ישראל.
מתוך חוסר יכולת וחוסר רצון להשלים עם ציבור גדול, שלא מוכן לקחת חלק במעשה שמבטא בצורה העמוקה ביותר את הערבות ההדדית הקיימת בעם. מי שלא מתגייס לצה"ל הוא ה'פראייר', שמוותר על הזכות להיות קשור, עד כדי מסירות נפש, לעם שלו.
ככה החרדים לא יתגייסו
אם יש משהו שצריך להדיר שינה מקברניטי המדינה, זה ודאי לא עניין אי הגיוס לצה"ל שמקשה על השתלבותם של החרדים בשוק העבודה, אלא ההחלטה של מנהיגי המגזר החרדי, למנוע כמעט בכל מחיר מצאן מרעיתם, להיות חלק אמיתי מהדבר הכי משמעותי שעם ישראל עושה ב-2000 שנה האחרונות.
אם יש סיבה שחומות של ניכור מבדילות בין הציבור החרדי לציבור הכללי במדינת ישראל ושבקלות רבה מדי הן צומחות, מתעבות ומתכהות, היא ודאי אי ההשתתפות של החרדים בנטל הביטחוני. זה הדבר שצריך להדאיג כל יהודי במדינת ישראל ושבשבילו שווה לצאת למחאות.
חשוב גם לזכור שרק מתוך תפיסה כזו, יהיה אפשר לחולל שינוי אמיתי בעניין. אף חרדי לא יתגייס בגלל מישהו שמתעקש לא להיות פראייר.
תגובות
מעשית האגואיסטים הולכים לצבא ודתיים המהממים משתמטים
קשור משקולות לרגליים הכותב הנכבד, אתה כנראה מרחף לך בין העננים וחולם על עולם מזוכך ואוטופי שלא היה וכנראה גם לא יהיה. אתה דורש מהמפגינים לוותר על צרכיהם הפרטיים, ולהתמקד ב''חרדות לאחדותו האמיתית של עם ישראל'' וב''זכות להיות קשור עד מסירות נפש לעם שלך''. אני לא חושב שניתן לדרוש מילוד איש ואישה לוותר כך על עצמו (גם אם נניח שעצם השאיפה הזו נכונה). אתה יכול אולי בשיעורי מוסר לאנפף בצער שלא התרוממנו למדרגה העילאית הזאת, אבל להציג את זה כביקורת זה נראה לי מוגזם. בודדים מאד מאד בארץ חושבים בעיקר על האחרים, ורוב מוחלט בהחלט דואג בעיקר לעצמו ולמקורביו. ולגופה של דרישתך, אני ממש לא חושב שהמטרה העליונה של כל פרט היא להיות קשור לכלל ולחרוד לקיומו. זוהי תמצית מזוקקת של פשיזם צרוף, ואני לא רואה לה שום טעם. אתה מוזמן להסביר מה חשוב כל כך בתחושת הקשר לשאר העדרים שמאכלסים את הארץ. במקום שאנסה לנחש את טענותיך, ואנסה לשלול אותן, אמתין תחילה למיקוד שלך ואז אביע את דעתי.
ברצינות כל חיי לא קראתי כזו דיעה ילדותית, כאילו ירדת מהעננים רק עכשיו, תגיד לי נראה לך הגיוני שחרדים לא ישרתו בצבא? מה הקשר בין זה לדמגוגיה בגרוש שלך? אם אני רוצה שגם חרדים ישרתו זו דרישה ילדותית? מה זו הטיפשות הזו? אם אני רוצה שלא 70 אחוז + מהכסף שלי ילך על מיסים שאין לי שמת של מושג לאן הם ולכים, מה שבטוח שלא אליי, זה ילדותי? התורה מצווה לתת לעני 70 אחוז מהכסף? אפילו תורה אתה לא יודע אתה סתם דמגוג קטן שאין לו מושג מהחיים שלו, אני פשוט מתבייש לומר שקראתי את הכתבה הזו, קראתי הרבה מאמרי שטות מתיימרים אבל עברת את כל הרמות, פשוט כל מה שאמרת, כל מילה, שטות כ"כ מכעיס אותי שיש אנשים עם דיעות כמו שלך, שלוקחים את התורה ומעוותים אותה ועושים את עצמם צדיקים בלי להבין כלום מהחיים שלהם, זה פשוט מרתיח.