במשך למעלה משבעה עשורים היה אלברט כהן  אחד השחקנים והמדבבים המזוהים והאהובים בישראל. קולו החם, עמוק, תיאטרלי ומדויק ליווה דורות של ילדים והורים, והפך לפסקול ילדות ישראלי. כהן ידע לעשות משהו נדיר: להפוך קול לדמות עם נשמה, הומור ולב. לזכרו, הנה עשר הדמויות שהפכו אותו לקול של כולנו.

1. סקאר – הנבל שכולם אהבו לשנוא

תפקידו האיקוני של כהן מ"מלך האריות" (1994) הפך למופת של דיבוב עברי. הקול הצרוד והמתוחכם, עם הנימה המלכותית והציניות המדויקת, יצר סקאר שהוא גם איום וגם כריזמה טהורה. קולו היה כל כך מדויק, עד שלא ניתן לדמיין מישהו אחר מגלם אותו, בפיתוי, תבונה ורוע אלגנטי שכזה.

סקאר וסימבה. (צילום מסך מתוך הסרט מלך האריות)

2. אלבוס דמבלדור – קולו של החוכמה

בסדרת "הארי פוטר" (2004-2011) גילם כהן את דמבלדור, קוסם-אב רוחני, והפיח בו שלווה, עוצמה וחום. הקול הרך שלו נתן לדמות תחושת ביטחון – שילוב מושלם בין סמכות לאבהיות. רבים רואים בדיבוב הזה את אחת הגרסאות היפות שנעשו אי פעם בשפה העברית.

אלבוס דמבלדור.

3. כעס – כשהומור מתפוצץ על המסך

בסרט "הקול בראש" של דיסני-פיקסאר (2015, 2024) הדמות של "כעס" הייתה חגיגה של אנרגיה ודיוק. כהן הפך את הנוירוטיות הקומית לאמנות, עם צעקות נזעמות ומלאות לב. "אני רגוע!!" הפך לבדיחה קבועה אצל מעריצי הסרט, ילדים ומבוגרים כאחד.

כעס. (באדיבות פיקסאר)

4. מומו טלפז – הסבא של הרחוב הכי שמח

ב"רחוב סומסום" של שנות ה-80, כהן היה מומו טלפז – השכן המצחיק, החם והאנושי של כולנו. זה היה לפני עידן הסרטים הגדולים, אבל שם הוא הניח את היסודות: קול חם, שובב ומלא קסם, שהצליח להפוך כל משפט לצחוק מתגלגל.

5. מאסטר שיפו – המורה השקט

ב"קונג פו פנדה" נתן כהן חיים למאסטר שיפו, המורה הקפדן והחכם של פו. זה היה תפקיד מלא איפוק, משמעת ורכות פנימית. בקולו הצליח לשדר שלווה מזרחית לצד נימה אנושית ומחייכת – תמהיל יפהפה שהחכים לייצר בכישרונו הרב.

מאסטר שיפו. (מתוך הסרט קונג פו פנדה)

6. מר סמי – העוזר הנאמן עם הלב הגדול

בדמותו של מר סמי מ"פיטר פן", נתן כהן חיים לעוזרו השמנמן והנבוך של קפטן הוק – אדם טוב לב, מגושם, ותמים כמעט עד גיחוך. קולו של כהן היה חם, רך ומלא חמלה, כזה שהפך את הדמות ממשרת קומית פשוטה לדמות אנושית ומלאת חן. מאחורי כל "כן אדוני הקפטן!" שלו הסתתר לב טוב, והביצוע של כהן הזכיר שדווקא הדמויות הקטנות, הפשוטות והטובות – הן אלה שנשארות בזיכרון.

7. יענקל'ה – הקול של הסבא הטוב

ב"סמי הכבאי" ליווה כהן את הדמות של יענקל'ה כמעט שני עשורים. הדמות הזאת – קבועה, פשוטה וחמה, הפכה לחלק בלתי נפרד מהילדות של דור שלם. קולו של כהן העניק ליענקל'ה לב, הומור ותמימות אמיתית של "סבא מהשכונה".

יענק'לה. (מתוך סמי הכבאי)

8. סלינקי – הנאמנות בקול אחד

ב"צעצוע של סיפור 4" דיבב כהן את סלינקי הכלב, החבר הטוב של וודי ובאז. בקולו העניק לדמות עומק רגשי ונאמנות טהורה – שילוב של חוכמה, ענווה וחום. גם בתפקיד קצר יחסית, הצליח לגרום לקהל לחייך ולהתרגש.

סלינקי. (מתוך צעצוע של סיפור)

9. המלך הארולד – מלכות עם קריצה

ב"שרק 2" ו"שרק 3" גילם כהן את המלך הארולד – מלך מבולבל אך חביב. הדיבוב היה מלא הומור בריטי-ישראלי טיפוסי, קול שידע להיות רשמי ומגוחך באותה נשימה. הוא הוכיח שגם מלך יכול להצחיק בלי מאמץ.

10. ספלינטר – החוכמה של הלוחם

ב"צבי הנינג'ה" (2007) היה כהן ספלינטר – המורה הרוחני של הצבים. זה היה אחד התפקידים שהכי ביטאו את אופיו: קול שקט, חכם, מלא סבלנות ורגישות. גם כשאמר מעט, כל מילה שלו נשמעה כמו עצה לחיים.

ספלינטר. (צבי הנינגה)

האיש שהפך קולות לזיכרונות

אלברט כהן לא היה רק מדבב – הוא היה אמן של ביטוי, של רגש ושל סיפור. בכל תפקיד נשמעה אהבתו לאמנות ולילדים, בין אם גילם נבל חלקלק, קוסם זקן או סבא נינוח. קולו חיבר בין דורות, בין מסך לכורסה, בין צחוק לגעגוע. יהי זכרו של אלברט כהן ברוך – האיש שהפך קול לאמנות, ואמנות לזיכרון חזק ומרגש.