רס"ר אור ברנדס נפל בקרב במרכז רצועת עזה בתחילת השבוע, והיום (שישי) ההורים מיקי ושמחה, שבהתחלה קולם קצת נסדק מהכאב, מתרוממים ומספרים לסרוגים בשטף על הבן האהוב. "באו כל כך הרבה אנשים לשבעה, שמענו כל השבוע קצת משבחו של ילדנו המתוק שהלך לטובת עם ישראל".
אור למד בישיבת שלהבת בעיר שהם, היה מדריך בבני עקיבא ולמד בישיבת מעלה גלבוע, הוא התגייס לשריון ושירת שלוש וחצי שנים, אחרי השחרור הוא התנדב בעכו שנה שלמה בגרעין משותף של דתיים וחילונים שמטרתו היתה כמו שציין אביו "לקרב בין כולם לכולם כולל כולם, כולנו ביחד"
"הגננת שלו, המרצים באוניברסיטה, לוחמות שהכירו אותו בשירות הסדיר, כולם הגיעו לנחם"
אור פנה משם לטיול הגדול ואז החל את לימודיו כסטודנט שנה ראשונה בחוג לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון, במקביל הוא עבד בקבוצת גיא – דיור מוגן לאנשים עם מוגבליות בבאר שבע וגם התנדב בעמותת יתד של אנשים עם תסמונת דאום.
"גם הגננת שלו הגיעה לנחם, הגיעו מורים, מנהלים, רבנים מהישיבה, חברים מהצבא והשירות, מרצים באוניברסיטה, בנות שזכרו אותו ואת החיוך המתוק שלו מקורס מטק"ים" כך ציין מיקי. "החיילים שהגיעו לשבעה לא בכו אלא ישבו וצחקו כי אור שימח אותם, הגיעו נשים של.. אימהות של.. שהגיעו בשליחות הבן או הבעל".
(צילום: באדיבות המשפחה)
בסלון של העגלון- אור משדר אור בקשר
ההורים מספרים על פרוייקט מדהים שיזם אור במהלך המלחמה "בסלון של העגלון" – אור היה עולה לקשר הכללי של חילות החי"ר והשריון והיה עושה בדיחות וראיונות בקשר "הוא שימח את כולם. סיפר לנו חייל שהיה צריך לישון בין שלוש לחמש בבוקר אבל הוא נשאר ער כדי לשמוע אותו".
האם שמחה מוסיפה על מטרת המיזם "באיזשהו שלב במלחמה הייתה הצטברות גדולה של עייפות, לא היה זמן למנוחה והיה צורך להעלות את המורל וגם לנסות להכיר בין הצוותים ובנוסף היה צורך לשמור על ערנות החיילים שלא ירדמו. אור נכנס לפעולה והחל בסדרת ראיונות של חיילים: הוא שאל מי רוצה לדבר איתי? איפה היית בשבעה באוקטובר? מי מחכה לך בבית? מה אתה יכול לספר על עצמך?
אור התראיין לעיתון "במחנה", כשבוע לפני שנפל וסיפר על המיזם וכך הוא מתאר "אני עולה בקשר ומראיין אנשים, הסדירניקים בפלוגה עפים על זה, הנדסה או גולנצ'קים, זה נותן להם מקום לשיתוף. ראיינתי מ"מ שנולדה לו בת והוא יצא ליומיים וחזר אלינו ללחימה, כל הפלוגה הקשיבה לראיון הזה. אני עושה משחקים ודברים יותר שטותיים"
הוריו מחדדים "אנשים נפתחו בפניו וסיפרו על עצמם, היה לו את התבונה לשאול שאלות עומק עם חיוך והומור. כשהיו חוזרים לשטחי הכינוס מהטנקים היו מחפשים את העגלון ומבקשים "תראיין אותי". היו לילות שאור בעצמו היה מאד עייף אבל הוא ידע שמקשיבים לו וזה חשוב אז הוא המשיך לשדר כל הלילה".
(צילום: באדיבות המשפחה)
"אור היה איש שמח מאד ואיש של ספר מאד גדול", כך מציין מיקי, "בחפצים שלו בטנק היו ספרים, הרב של היחידה אמר שהוא לא ראה אף פעם שמכניסים ספרים לטנק. גם לאנשים שעבדו איתו הוא היה קונה ספר שמתאים לכל אחד עם הקדשה אישית לכל אחד".
"די עם אנחנו והם יש אנחנו ואנחנו עם דעות שונות וזה בסדר"
אור רצה לפזר אור, בחוג לפסיכולוגיה הוא הקליט 8 פרקים לפודקאסט שכתב בעצמו בשם "פסיכולוגיה בגרוש", בו הוא נותן מבוא לפסיכולוגיה ומוסיף חומרים שחקר ולמד. בחוג לפסילוספיה מרצה שלו כתב מאמר לעיתון "הארץ" על סמך עבודה של אור. "צריך לזכור שהוא סטודנט בשנה א', בשני החוגים הוא השאיר חותם אהבו והעריכו אותו".
מיקי רוצה להעביר מסר לעם בעקבות נפילת בנו להרבות בקבלה אחד של השני "בעם ישראל לפני פרוץ המלחמה היו אומרים אנחנו והם, אני מבקש שהקרבן לא יהיה לשווא, מותר שיהיו דעות שונות, אנחנו לא אותו דבר וזה בסדר צריך להגן על הדעות השונות. אבל צריך להיות בתודעה של אנחנו ואנחנו. אם למודיעין היו דעות שונות אולי כל הצער הזה לא היה קורה, אנחנו אחים אנחנו אחד".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
