לעם ישראל יש תורת חיים, תורה המצפה מיהודי לדבוק ברבש"ע, תורה השואפת לאומה שהשכינה שורה בתוכה "ממלכת כהנים וגוי קדוש", תורה מלאה מצוות שבין אדם לחברו שכאשר מקיימים אותם נוצרת חברה למופת, ותורה הדואגת לעני, לגר, ליתום ולאלמנה.
לעומת תורת ישראל, דתות השקר יצרו קנאה, שנאה ותחרות. קנאות דתית החוסמת כל חשיבה הגיונית, וכל חופש וחירות. דתות החונקות את המחשבה ומנמיכות את קומת האדם.
יעידו על כך אלפי שנות קיום תורה ומצוות על ידי עם ישראל, ואלפי שנות קיום דתות השקר אצל אומות העולם. באומות העולם, הדת הובילה קנאות, רדיפות, אינקוויזיציה, שוד, רצח, שכרות ובערות. לעומת זאת בעם ישראל, הקהילה היהודית כששמרה תורה ומצוות, הצמיחה אנשי חסד, אנשי רוח, תלמידי חכמים עם מחשבה עמוקה, יהודים רבים עם עדינות נפש ומידות טובות, וחברות גמילות חסדים.
לפני כמאתיים שנה החלה לחלוף בעולם רוח הכפירה. רוח חילוניות של עזיבת התורה וה"דת". הדבר לא קרה רק בעם ישראל, להיפך, זה התחיל אצל אומות העולם. כאשר רבים הבינו, כי הקנאות של דתות השקר חוסמת את המחשבה, חונקת את ההתקדמות, וטומנת בחובה שקיעה וניוון, החל גל של עזיבת הדת אצל אומות העולם. הדבר השפיע גם על עם ישראל, ואותה תחושה חדרה פנימה את היהדות, כביכול כדי להיות משכיל ודורש צדק, ואולי כדי להשתלב במרחב התרבותי והנאור שהלך והתפתח, צריך לעזוב את שמירת התורה והמצוות.
אך "אמונה" איננה רק דעה או מסקנה מחשבתית כי יש בורא לעולם שהעניק לנו תורה. אמונה היא תכונת נפש של הנשמה האלוקית שבתוכנו, הכוספת אל מקורה, ורוצה להתחבר אל משהו גדול ממנה. משהו עליון ומטיב לכל. אל תיקונו של עולם. נשמה שרבש"ע נתן בנו, טהורה היא.
בהתאם לכך, יהודים רבים שעזבו את שמירת התורה והמצוות, היו שותפים ואף מובילים של תנועות אידיאולוגיות וחברתיות שלדעתם עסקו בתיקון עולם. אנו מוצאים יהודים בשיעור גבוה בין מובילי התנועות הסוציאליסטיות, הקומוניסטיות, הליברליות, במאבק למען קבוצות אוכלוסייה מקופחות (כגון השחורים בארה"ב), וגם בקידום העולם במדע, בספרות, בשירה, ודומיהם.
גם לתנועה הציונית היה מעין "להט דתי". חלק גדול ממקימי הישובים בארץ ישראל לפני כמאה שנה, לא שמרו תורה ומצוות ואף התריסו כנגדן, אך הלהט האידיאולוגי מילא את נשמתם. הם התחברו והשקיעו את כל כוחם, אונם ואף את חייהם למען תקומת עם ישראל בארצו, ועמדו בקשיים עצומים בשמחה פנימית של חיבור למשהו גדול, אפילו מאוד גדול.
במידה מסוימת דווקא אנשי השמאל החברתי, אשר האמינו בתיקון עולם סוציאליסטי, מלאו כוחות נפש פנימיים לרומם קרן ישראל. אותה בערה פנימית של חיבור למשהו "גדול" של שיתופיות ושוויון, הביא אותם לממש את אותה אידיאולוגיה בקרב עמם וארצם, בהקמת קיבוצים ברחבי מולדתם.
אותו "להט נשמתי" שינה צורה, והיום הפך ממסירות למען תקומת ישראל, להתמסרות למען ה"דמוקרטיה המהותית", "זכויות אדם", "הומניות" ו"עצמאות מערכת המשפט".
(לא נכנס כרגע לדיון שאך לפני עשרות שנים, הציונות עצמה נלחמה למען "עבודה עברית", "כיבוש השממה", ואף "כיבוש הארץ מידי הערבים", תוך הקמת למעלה ממאה קיבוצים ושכונות על חורבותיהם של כפרים ערבים שננטשו במלחמת העצמאות – דבר שבעיני השמאל היום נחשב ל"גזענות", שוד וגזל. על כל פנים, אתייחס לאידיאולוגיה שלהם כעת.)
וכפי שכתבתי קודם, המסירות למען אותם אידיאולוגיות מהוות את החיבור הנשמתי למשהו "גדול", וממילא יש לו מימד "דתי" – "דת" של עוזבי תורה ומצוות, שנשמתם זקוקה לתחליף ל"תורת האלוקים".
את הדברים הללו לא כתבתי אני. הם מבוטאים יפה במאמר שהתפרסם כאן ב"סרוגים". מספיק רק לקרא את כותרת מאמרו של פרופ' אבי עשור "אנא נסו להבין: ביטול עצמאות מערכת המשפט, הוא עבורנו גזירת שמד" כדי להבין באיזו קנאות דתית מדובר. ובגוף המאמר הוא מסביר מדוע עבורו הרפורמה המשפטית חמורה מחורבן גוש קטיף וצפון השומרון עבור הציונות הדתית.
בתוך הדברים שכתב מודגשות המילים, שעבורו שינוי מערכת המשפט משולה לגזירת שמד עבור יהודי דתי. משל הכריחו יהודי דתי להמיר את דתו, לאכול טריפה, לחלל שבת, או לצפות בשוויון נפש בשריפת בית הכנסת שלו.
לא נח הכותב ולא שקט, עד שהצהיר כי הרפורמה המשפטית משמעותה פגיעה ביסודות הבית, והם יהיו מוכנים אף להיהרג על הגנת הבית. ייהרג ואל יעבור. כן, יש כאן ממש דת. דת שעומדת מול תורת ישראל. דת שמנסה להחליף אותה. דת שחסידיה יוצאים למלחמת דת למען אמונתם.
והדת הזו קנאית. קנאית מאוד. היא יכולה לשרוף את המדינה כולה למען אמונתה. אין לה שום נקודות איזון, כפי שיש לתורת ישראל. היא קנאית ואיננה באמת מסוגלת להבין את אלו שנרדפו על ידי דת הליברליות והשוויון.
==
הרב מאיר גולדמינץ הוא ראש ישיבת חוות גלעד.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
