אילה בן גביר התייצבה לתמונת נשות הקואליציה כשהיא נושאת אקדח ועוררה סערה. בין שלל התגובות, לכדו את עיני אלה שהתמקדו בנשיותה. תהו בגיחוך מה יקרה לה אם תנסה לרוץ אחרי מחבל, ככה, עם הרחם המתפקע מלידות, עם הטורבאן הגבוה שיש לה על הראש, כמה רחוק היא תגיע, זאתי.
תגובה נוספת קוננה על "חבורת הבובו" שעם אקדח בחצאית, עשרה ילדים ומאה נכדים, מקימות את הרפובליקה היהודית החדשה, בה כל אישה תדע את מקומה.
זו סתירה פנימית! כתבתי למי ששלח לי. הן בעצמן נשים. הן הנשים מקימות רפובליקה שתשים את עצמן במקומן???
את לא הבנת, ענה לי בן שיחי. המבקרים אינם חושבים שאלה נשים. אלה, הדתיות, עם הבובו התפוח על הראש, הרחם למודת הלידות, אלה אינן נשים. בטח שלא נשים לוחמות. כל השוואה בין איילה בן גביר ללוחמות צה"ל או לוחמות מקום המדינה חוטאת לנקודה. אלה ואלה – לא אותו דבר. זלא"ד. כל ילד נוסף שילדו, כל טפח נוסף שתכסינה, כל כיסוי ראש צבעוני שתקשורנה ע"פ צו האופנה הדוסי – יפחית עוד טפח מנשיותן. אלה אינן נשים.
יש נשים, ויש שאינן נשים
את לא נולדת אישה, את נעשית אישה, קבעה סימון דה בובאר בספרה המין השני, ופתחה בכך דיון בין יותר משבעים שנה על "מהי אישה". הביולוגיה אינה המדד יותר. כל אדם יקבע מיהו. כל אחת תקבע מיהי. אלא אם כן היא דתיה. דוסית. אז מופקעת ממנה נשיותה באלימות. היא אינה יולדת, היא משריצה. היא אינה מקבלת באהבה את הקימורים שלה, אלה הם סימני אשמה של לידות והזנחה. סימנים שמזמינים חיקוי מעליב בארץ נהדרת שלעולם לא יהיה מנת חלקן של פוליטיקאיות משמאל, בטח ובטח שלא נשות פוליטיקאים. זוהי אינה אישה.
הדיון פתוח ומזמין. כל אחת מוזמנת לעצב את נשיותה כרצונה. אין תשובה לשאלה מהי אישה, כי לא צריך להיות. אבל מתחת לפני השטח יש ויש. יש נשים, ויש שאינן נשים. את לא נולדת אישה, את נעשית אישה בקבלך את הערכים הנכונים. של אוטונומיה וחירות, של ליברליזם ופתיחות. את שמרנית ומצייתת לספר שלא עודכן מאז ימי הביניים? לא תזכי לחסות תחת הנשיות הקדושה וליהנות מהגנתה.
אלה אינן נשים. הן אינן זכאיות להגנה. לא מפני לעג ולא מפני פגיעה פיזית.
פקחים ישלחו לוודא שהן יושבות היכן שהן רוצות באוטובוס. כל עוד הן לא רוצות לשבת מאחורה.
אוטובוסים למניעת הטרדה מינית יושקו עבורן. אלא אם כן הן גרות ביהודה ושומרון, ואז תלונות על הטרדה לא יזכו לתהודה וכל נסיעה בכביש היא סכנת חיים. לזו יקרא מתנחלת, לא אישה.
כדתיה ושמרנית, כעסתי פעמים על ארגוני נשים שמשתמשות בשמי. ארגוני הנשים, בה"א הידיעה, דוברות הנשים כולן. מי שמכן לדבר בשמי? כעת הבנתי. מי קרא לך בשם זה, הן ענו בחזרה. אנו מייצגות הנשים. כל שנותר לך להחליט הוא האם את אישה.
==
ד"ר לילך בן צבי היא פוסט דוקטורנטית במכון שלום הרטמן וחוקרת אורחת במכון עזריאלי ללימודי ישראל באוניברסיטת קונקורדיה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
