אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

קצרים לסופ"ש: מחשבות על חדשות השבוע

כל השבוע אנחנו קוראים את החדשות, ולקראת שבת מוסיף לנו אור יזרעאלי תובנות משלו על האירועים המרכזיים. והשבוע: על מחאות בכנסת, דרכונים ספרדיים והמלצות לפייסבוק

קצרים לסופ"ש: מחשבות על חדשות השבוע
  מזכיר את מזנון הכנסת. שולץ (פלאש90)

מה היה שם באמת

חברי הבית היהודי יצאו מהמליאה כי שולץ הזכיר להם את מזנון הכנסת והם היו רעבים, כל פירוש אחר הוא סתם תירוץ. (כשירות לציבור שולץ זו החברה שמפעילה את מזנון הכנסת)

ומעט ברצינות

ימין ושמאל משמשים זה לזה בתמונת מראה. אדם ורטה וישראל שירן, אריאל זילבר וזאב שטרנהל. וכך גם פה. רק לפני כמה שבועות התארח ראש ממשלת קנדה שהרעיף מחמאות על ישראל ואחמד טיבי קרא לעברו קריאות ביניים על הסבל הפלסטיני והנה הגיע מר שולץ ונאם במליאה והפעם הבית היהודי יצאו בזעם מהמליאה. אנחנו צריכים להחליט האם יש מקום לקריאות ביניים ומחאות כשמתארחים אצלנו אורחים רשמיים של הכנסת או לא.

מצד שני

כל מי שבא למדינת ישראל כבדרך קבע מטיף לנו מוסר. משום שאנחנו נתפסים בתודעת העמים כסמל הרשע העולמי. פוטין עושה מה שבא לו, כך גם הסינים. באפריקה יש צרות אמיתיות- שם בני אדם באמת סובלים מאלימות, חרפת רעב, אונס ובערות, אבל המערב יצר שם את הבעיה ועדיין מלא באינטרסים כלכליים עד הצוואר, אז למה לא להפנות את הזרקור לישראל? אני לא אומר שחייהם של הפלסטינים ביהודה ושומרון הם נופת צופים, אבל הקונפליקט המזרח תיכוני הוא מורכב. הוא נע מבעיות של זהות, תרבות ודת. ובתוך זה הטחת אשמות הדדיות של מי התחיל ומי אלים יותר. בעיות שאותם לא נפתור על ידי מסמך, לא של קרי ולא של אף אחד אחר, כנראה.

גירוש ספרד

אני חושב שכל הסיפור עם הדרכון הספרדי, זה הכל מיזם תככני של האליטה האשכנזית לגרש את יהודי ספרד ראש הטופס. ובכלל אנו באנו ארצה כדי להשיג דרכון אירופאי, ואתם?

נעים בגב

"נתניהו ביטל את העסקה המתגבשת עם ארדואן, לקירוב היחסים בין ישראל לטורקיה- בשל חשש מתגובות הימין". כך נשמעו טענות השבוע בכלי תקשורת שונים. ואכן למה לא? הימין הוא זה שזכה בבחירות בישראל, הגיע הזמן שיתחשבו בו. ונתניהו עד כמה שאני יודע עדיין מגדיר את עצמו כך או אחרת, בראש מחנה הימין. ליברמן לעומת זאת גילה כמה כיף להיות מושיעם של ישראל. מבוגר אחראי, והקול השפוי. כן, ליברמן, האיש האיום- שכולם נרתעו ממנו, כי הוא בולשביק, פשיסט, פיל בחנות פורצלן וג'ירפה בסניף של זברה, פתאום הפך להיות חביב הקהל. כשהבון טון התקשורתי עדיין מצוי בנטייה שמאלה, וכששנים תוקפים אותך ומציירים אותך כאיש האיום, זה פתאום נעים בגב לקבל כאלו מחמאות. אפשר כמעט להגיד שזה על גבול השוחד הפוליטי. מירי רגב, כדאי לך לנסות. ולמרות שחג סוכות רחוק, עולה פתאום זיכרון ריח אתרוגים באוויר.

אתם עוקבים עד כאן? כי אני ממליץ אחרי מי לעקוב

עשור לפייסבוק וכמיטב המסורת שיצרו אתרים שונים בארץ, ועוד קודם אני מניח שבעולם, הרשו לי גם לשטוח לפניכם את המלצותיי:

Moshe Ratt או הרב משה רט, מתפלמס פילוסופית עם העולם המערבי ועם מערכת המוסר שלו. מעלה אנקדוטות ומחשבות מעניינות בסטטוסים שלו. ומציג שילוב בלתי אפשרי של מדע בדיוני, פנטזיה, אימה ויהדות. ותמיד תגלו אצלו הפתעות, למשל סיפור אימה קצרצר בכל יום.

Rachel Malek Buda  רחלי מלק בודה: סגנית העורכת של מגזין מוצ"ש. נותנת בראש בסטטוסים שמשכיבים אתכם על הרצפה מצחוק. ציניות מרירה, הוויות מעולם האישה, הילדים ושאר ירקות. חסרון אחד, תדירות הסטטוסים שלה ירדו. ואנחנו יוצאים כאן בפנייה נרגשת, להחזיר עטרה ליושנה.

 Haim Zisowitz חיים זיסוביץ': איש התקשורת הוותיק שמשמש כיום הדובר של אוניברסיטת בר אילן. האיש שהתנחל בתקשורת עוד לפני עידן עמית סגל וחבריו. זיסוביץ' מעלה ביקורת תקשורת מבריקה ושנונה. מנתח אמרות וציטטות מפרשנים, כוכבי טלביזיה וסתם הגיגים על סדר היום. לחיים יש גם דף חיים זיסוביץ כדאי להיכנס.

לכאורה לפי הפשט

גם אלף רב סתויים כנראה לא ימחקו את מעלליו של הרב מצגר ונוסיף לכאורה, לכאורה, לכאורה ויצאנו ידי חובה.

המשבר בהדסה

יתכן והוא מעיד על ליקוים חמורים ועמוקים יותר במערכת הבריאות בישראל. המצב בהדסה בלתי נסבל ושילוב של רפואה וכשלים כלכליים שאולי נבעו מחמדנות, רדיפת בצע וגזירת קופונים, תמיד מעוררים חלחלה ואימה. אחרי הכל אנחנו שמים מבטחנו ביד הרופאים. איפה הסופר טנקר? שישטוף את הדסה במים צוננים.

מבוא לתקשורת- שנה א' מכללת רק-תבוא-נהפוך-אותך-ליעקב-אילון-קושמרו-סגל

בדרך כלל אני מעלה מאמרים שקולים יחסית. לא נחרצים וחד משמעיים. גם הפעם העליתי תהיות לגבי פעילות המחאה מול ישיבת אור עציון, רק שהפעם תיבלתי את זה במעט דמגוגיה. וכדרכה של תקשורת הדמגוגיה הפכה לכותרת ולמסר העיקרי. אין לי תלונות, זה נכון מבחינה תקשורתית. הדמגוגיה והפרובוקציה כוחם ליצור כותרות ובאז. מאמרים אחרים שהיו בנויים יותר ומנומקים יותר נדחקו לשוליים ולא זכו להתייחסות. אני שמח שהמאמר תפס ויצר דיונים במקומות שונים ואני אפילו חושב שהקבוצה שמפגינה שם חייבת לי על יח"צ חינם. ואכן דיון על התנהלותו של הרב דרוקמן בפרשה וכן על גבולות המחאה ולמי מותר מה. זה טוב וראוי.

כן זה קצת מבאס שרק ככה נוצר באזז. אבל אותי זה די שיעשע לראות את הדיונים כולל ההשמצות. זה ממש עושה חשק להיות נתן זהבי, חנוך דאום, שפטל, איתמר בן גביר או הרב הלברטל- ולעסוק בלעצבן את הציבור. אז תחשבו קצת איזה פוסטים אתם משתפים ואיזה לא ולמי אתם מגיבים. כי הסולם עומד ככה: פוסט מצחיק הוא מעט לפני פוסט שגורם לך למרוט עצבים מכעס, שזוכה תמיד במקום הראשון. ובהצלחה לכביש אחד שמנסים להרים עיתונות אחרת. מעניין אם האנושות מוכנה לכך.

וללא קשר אקטואלי

זה מתחיל שאתה מוסיף עוד חבילה, או עוד קרש להעמיס. כי אתה אומר לעצמך יאללה בא נגמור עם זה בנגלה אחת. וידיך עמוסות לעייפה במצרכים למשל, מהקניה בסופר שאתה רוצה להעביר, או קרשים מהסוכה אפרופו סוכות. ועם הזרת אתה לוקח עוד שקית אשכוליות מהאוטו אל הבית. ובשני הצעדים הראשונים זה קלי קלות. אתה אפילו חושב לעצמך שיכולת לתלות על האוזן את הבונזו לכלב. בצעד השלישי הביטחון קצת יורד והאצבע משדרת שהיא צריכה קצת יותר דם. בצעד הרביעי אתה שוקל אם להשאיר חלק מהנגלה בדרך ואולי תחזור אחר כך. ובחמישי גם נוצר לך נמק באצבע אם חשש שתצטרך כריתה וגם כל המצרכים מתפזרים על הכביש והנגלה הנוכחית נהפכת לארבע.

שאלת השבוע

באמת היה חסר לכם שלא נגעתי בשוויון בנטל?

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו