" וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה …"
השבת שוב יקראו בבתי הכנסת על החטא הלאומי של חטא העגל.
ממה נבע חטא ? – אני רואה שני גורמים מרכזיים:
1.הפחד מהיעלמותו של המנהיג.. במה נאחז, איך נמשיך לבעדי מנהיגותו ?
2. חוסר סבלנות. לא יכלו לחכות לו עוד.
העם התבלבל, ונפל ממעמד נשגב של מעמד הר סיני לבור חטא העגל.
" הבעיות הן כאובות ויוקדות, הלב מיצר על הפגיעות ביסודות קיומנו וחיינו…" כך כתב רבינו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שהשבוע ציינו ארבעים שנה להסתלקותו מאיתנו, במאמר מיוחד כואב ואוהב בכותרת "באמונה ובאהבה".
הרב צבי יהודה לא חשש מעולם להביע דעתו בצורה ברורה ואפילו רועמת. מתוך אהבה גדולה לאומה, למדינה ולתורת ישראל.
ביום שהסתלק מאיתנו בפורים תשמ"ב ראיתי סמליות גדולה. מורי ורבי הרב צבי יהודה הזכיר לי את עמידתו האיתנה של מרדכי היהודי מול הרשעה ללא שום פחד. הרב צבי יהודה היה כל כולו יהודי ארץ ישראלי.
מדי שנה בפורים אנו קוראים על הניסיונות של שונאנו להכריע אותנו ולהשפיל אותנו פיזית ורוחנית, ועל יציבות האמונה של מרדכי ועמידתו על כבוד האומה כפי שמסביר המדרש:
"מה אמר להם מרדכי, למי שאומר לו מדוע אתה עובר את מצות המלך? ר' לוי אמר: אמר להם מרדכי: משה רבינו הזהיר לנו בתורה (דברים כ"ז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ורשע זה עושה עצמו עבודת כוכבים?! … ולא עוד אלא שאני איסגנטירין של הקדוש ברוך הוא שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ וזקני נולד בארץ ישראל… אמר לון המן אמרון ליה זקנו הלא השתחווה לזקני הדא ה"ד (בראשית ל"ז) ותגשן השפחות וגו' ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו היתיב (תשובת מרדכי:) ועדיין לא נולד בנימין … (מדרש רבה אסתר פרשה ז פסקה ח)".
הרב צבי יהודה כאב את בעיות הדור, וחינך את תלמידיו להיות מסורים לתורה לעם ולארץ.
בפרשת השבוע שלנו, פרשת כי תשא, נקרא שוב בעצב על חטא העגל.
" וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱ-לֹהִים…" פשוט לא הייתה לעם סבלנות. הם הרגישו שאין להם כרגע מנהיגות, חיפשו במה להיאחז, וחוסר סבלנות זו הביאה לנפילה גדולה.
אני זוכר שבאחת הפעמים שישבנו אצל רבינו ושאלנו אותו על בעיה מוסרית מסוימת בדור, והוא אמר שצריך לתקן באהבה.
ושוב שאל תלמיד: "אבל המצב לא משתפר, מה לעשות?!" הרב חייך ואמר בקול החלטי אבל בחיוך גדול: "הסבלנות היא מידה גדולה"! "אבל", ניסה תלמיד אחר להבהיר את חומרת המצב הרוחני, "כבר מנסים ועושים הכול, אבל לא מצליחים!" הביט בו הרב ואז על כולנו ושב ולימד: "הסבלנות היא מידה גדולה מאד מאד!" וכל פעם שניסנו לדלות ממנו אמירה מזמינה יותר לפעולה נחרצת הוא רק הוסיף כמה "מאודים" לצורך בסבלנות.
הרב צבי יהודה קרא לתקן את מצב חילולי השבת, הפגין נגד המיסיון, עמד על כבוד הרבנות הראשית, העמיק את הבנתנו בדור ובהבנת משמעות מדינת ישראל ושיבת ציון בימינו, נלחם על כבוד האומה ועל שלימות הארץ. לא ויתר, לא שקט ולא שתק. אבל חינך לדרך ולגישה המחברת.
וכך כתב במאמר המצוטט לעיל: "לחנך את העם אנו מצווים. החינוך הוא בהדרגה, במעלות. לא בקפיצת הדרך ולא בחיפזון. תהליך של זמן. דרך קצרה היא ארוכה ודרך ארוכה היא לעתים קרובות קצרה".
"בד בבד עם החדרת האמונה הבלעדית בדרכי השי"ת אנו מצווים להרבות באהבה. אהבת איש לרעהו. מוסר מתוך אהבה. הוכחה מתוך אהבה. נדבק בדרך ה׳ הסובל ומעלים עין מסוררים. באווירה של ידידות ואהדה אפשר לתקן הרבה"
בלי מנהיג העם מבולבל. קשה לדעת על מה להילחם, מה הכי חשוב, כיצד להסתכל על המאורעות ובייחוד איך לפעול.
בחיי הרב צבי יהודה הרגשנו שיש מי שיוביל אותנו בנבכי הדור. מה באישיותו של הרצי"ה גרם לנו לחוש כך?
החלטתי יחד עם חברי יואב אליצור לצאת למסע בין תלמידיו הוותיקים של הרב צבי יהודה, אלה שלמדו אצלו עשרות שנים לפני הגעתי למרכז הרב, ולשמוע מהם כיצד התחיל הקשר עם הרב, ומה הם ראו בו.
אני עדיין מנסה לעמוד על אופי מנהיגותו, ומה הפך אותו למנהיג הציבור שמאז פטירתו לא קם עוד כמוהו. אני מעלה כאן רק כמה דקות מתוך ראיונות עם תלמידים רבים.
ראש ישיבות בנ"ע וראש ישיבת ההסדר אור עציון, הרב חיים דרוקמן מספר על מפגשו הראשון עם הרב צבי יהודה, כיצד התחיל הקשר של הרב צבי יהודה עם בני עקיבא.
הרב צפניה דרורי, ראש ישיבת ההסדר בקרית שמונה לשעבר, ורב העיר, מספר על כך שהרב צבי יהודה לא עסק רק בתורת הפרט אלא לימד תורה כלל ישראלית.
רב שכונת גבעת מרדכי, הרב איסר קלונסקי מספר על הרב שהוביל את המאבק על ארץ ישראל
הרב זלמן מלמד ראש ישיבת בית אל, מספר על דמות הרב שידע לקלוע אל נפש הדור.
במאמר הנ"ל כותב הרב: "הדרך להצר את השלילה בכל הופעותיה היא החדרת האמונה בלב פנימה, אמונה בהשי"ת, בהנהגת עולמו בהאדרת כוחו והשלטתו האין סופית. עלינו לטפח גדלות, רוחנית שתהא ראויה להסביר את דבר ה׳. בלי ספק, ישנם בדורנו אנשים גדולים".
"אבל אנו זקוקים לכוחות רוחניים ענקים שיוכלו להשפיע. אנשים חכמים המקדשים שם שמים ע"י הבנה הדדית, ע"י החדרת אמונה צרופה בדרך של התקרבות ולא חס וחלילה באמצעים מרחיקים".
לאחר ששמעתי את דברי הרב יצחק שיל"ת מראשי ישיבת ההסדר במעלה אדומים שבתי ושאלתי את עצמי מדוע תלמידיו הגדולים, שכל אחד מהם ממשיך דרך רבינו על פי זווית ראייתו ותפישתו את מורשת רבינו, ומלמדים תורה כל אחד ואחד מהם בדרך משלו, לא מצליחים כיום להתאחד יחד ולהיפך לעוצמה תורנית מאוחדת ועצומה שתעורר ותרומם יחד את רוח האומה.
אני מזמין אתכם להתרשם. ואני מקווה שאצליח להמשיך במסע ולאסוף עוד הבנות על רבינו הענק ועל המורשת שהוריש לנו באהב ובאמונה.
אולי והלוואי שנזכה בקרוב למנהיגות ראויה שתוביל את העם בעת הזו עם כל תסבכותיה, ולא נדע נפילות אלא רק ימים של תקומה בארצנו.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
