השבוע נלקח מאיתנו אחד מזקני רבני ישיבת מרכז הרב ומגדולי תלמידי הרצי"ה קוק זצ"ל, מורי ורבי הגאון הצדיק הרב יהושע רוזן זצ"ל הכ"מ.
הרב היה גאון בתורה ובמידות כדמות המתוארת רק בסיפורי צדיקים עליונים. קטונתי מלהתיימר לשרטט את דמותו המופלאה. כדי לתאר דמויות הוד נדרש ממשק כלשהו איתם ולא כערכי, לכן דבריי להלן נסובים על פי הבנתי כפי שראיתי וחשתי כתלמידו, זכיתי והרב רוזן זצ"ל היה מורי ורבי המובהק במשך שלושה עשורים בדיוק.
ראשית, הרב היה תלמיד חכם עצום הבקי בכל מכמני התורה שהתאמץ להסתיר זאת בטבעיות ובענוות חן. כמשל, כמה פעמים שאלתיו לגבי עיסוקו בתורת הנסתר, ובכל פעם הרב התחמק מהשאלה בטבעיות למרות שהדריך חלק מתלמידיו לעסוק גם בחלק זה של התורה. זכורני שבאחד הימים בהיותי בביתו הגיע אליו משלוח של ספרים. הרב פתח מעט את החבילה וקלטתי שאלו ספרי נסתר ומייד הניח אותם בצד והמשיך את הלימוד כאילו זה לא קשור אליו, ומעולם לא ראיתי ספרים אלו גלויים בספרייתו.
להבנתי, אחד המאפיינים הייחודיים שביטאו את אישיותו של הרב הוא שראשו ומבטו הפנימי היה כל כולו נטוע בתפיסה עמוקה ורחבה של תורה שדאגת הכלל וצפיית ישועתו מילאה את ליבו. כפי שבכל פעם דיבר איתנו בכאב או בשמחה על סוגיות ציבוריות, ויחד עם זאת היה כל כך קשוב לקושי ולכאב של הפרט כאילו היה זה כאבו שלו ממש.
לא רק סימפטיה חיצונית ונימוסית הייתה בו. חשתי כל פעם אמפטיה עמוקה קורנת ממנו, אהבתו שפעה אלינו ואף חיבק ונישק אותנו כבניו ממש. בעצם השיחה עמו חשת שהיה חולק ונושא איתך יחד את כאבך ולבטיך כאלו היו הם שלו, ותמיד זכר לפרטי פרטים את שסיפרתי ונועצתי בו גם כשהדברים היו קשורים למעגלים רחוקים אחרים, למרות שלרב היו מאות רבות של תלמידים, לא פספס שום פרט, תמיד הקפיד אח"כ לשאול, נו ומה שלום הבן דודה שלך.
בראשית היכרותי עם הרב כתלמיד צעיר, אמר לי, כל פעם שאתה מגיע לירושלים תכנס אליי. וכך נהגתי בקביעות עשרות שנים להגיע לאליו ללימוד תורה ולהתייעצויות פרטיות משפחתיות וציבוריות כאחד, הרב ליווה אותי בכל צומת בחיי.
כפי שחשתי אני ברור לי שאחרים הרגישו כאשר היו בפניו כאילו אתה תלמידו היחיד והאהוב ביותר וברגע זה הכל ממוקד בך, תשומת לב כ"כ אישית ואנושית נדירה.
בשנים האחרונות הרב מאוד נחלש ומאוד היססתי כל אימת שנכנסתי אליו שמא אינו בקו הבריאות ולטורח לו, באחת הפעמים [למיטב זכרוני האחרונה בביתו] נכנסתי לרב וראיתיו מאוד חלוש וחשבתי לשאול בשלומו ולצאת מיד אך הרב ביקש מאוד שאשאר. במהלך השיחה ניסיתי לסיימה כמה פעמים כדי לא להטריח יותר אך הרב סימן לי שאשאר עוד. תוך כדי השיחה הבחנתי שהרב התאושש ושבה לו החיוניות, ולאחר כשעתיים קמתי לצאת והרב מאוד הודה לי שהגעתי כמבקש לומר תודה על חסדך עימי, ברור שאמר זאת שלא אחוש אי נעימות על שהטרחתי אותו.
במשך השנים הפגשתי עם הרב חברים שהיו זקוקים לעצה או תמיכה. השיחה עם הרב חוללה בכולם רושם עז שיצר אצל חלקם אף מפנה עמוק בחייהם, ובכולם נהג הרב בכבוד וברגישות כאלו היו הם תלמידיו הקרובים ביותר, וכל אימת שהגעתי אליו והיו אצלו תלמידים בין אם היו אלו אברכים צעירים או ת"ח מובהקים סיפר הרב בהערצה רבה בשבחם.
לפני כעשור וחצי נדרשתי להמלצה והרב נענה בשמחה. לאחר שקראתי את שכתב זלגו עיניי דמעות מעומק ראיית הטוב והפוטנציאל החבוי שראה בנו הרב, שאני לא חשתי בו וספק אם חשבתי שקיים בי, אך הרב בדרכו המאירה עודד כל תלמיד ושיבח כאלו ניצב בפניו גדול הגדולים. כאשר הגעתי אליו עם ילדיי, שאל והתעניין בהם במלא הכנות והחביבות כאילו הן נכדיו ובכל שמחה נתן ספר עם הקדשה אישית. וכאשר הצטרפה אליי רעייתי היה ברור שהיא תקבל את מירב תשומת הלב בשיחה ותמיד זכר פרטי פרטים ביחס למשפחתה.
בכל מפגש עם הרב ההרגשה הייתה שהרב רואה בך רק את החלקים הבריאים והטובים באישיותך, הרב האיר אותנו כפשוטו חשנו שהוא מתמקד רק בטוב, כשיצאנו ממנו הרגשנו שאנו טובים יותר ומלאי מרץ להרבות את הטוב הזה במציאות כל אחד במסלול חייו. הרב לא פסק מלעודד ולפרגן ללא לאות להמשיך בדרכנו להתקדם ולהשתכלל וזרע תקווה עמוקה במה שהיה נדרש לשפר, פעמים רבות הייתי נכנס אליו עם הררי לבטים ועומס רגשי רב ויוצא עם הרגשה שלווה ובטוחה כאילו העננה סרה והשמים מאירים.
את דברי מרן הרב קוק זצ"ל על הצדיקים הטהורים שאינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק אמונה וחכמה, ראינו איך הרב חי אותם במלא המשמעות. מעולם לא שמעתי ממנו בדל של ציניות או ייאוש. הרב היה מלא אמונה ותקווה גם כאשר המציאות הייתה סבוכה, גם כאשר חיווה דעתו בסוגיות ציבוריות מורכבות היה הרב מאוד ענייני ולא לעומתי או תגובתי, חף מכל נגיעות או אינטרסים אישיים וכל דבריו היו מדודים ולשם שמים. הרב ברח מכל מה שיכול ליצור או להתפרש כמחלוקת גם כששאלתי אותו בנוגע לעניינים ספציפיים וחשתי להיכן דעתו נוטה מיעט בדברים והמעט היה שקול בשקל הקודש.
בשנים האחרונות פרסמתי מאמר שעסק בפרשייה ציבורית כאובה ובתום לב הזכרתי את התייחסותו של הרב כפי שביטה בשיחה עימי אך ללא שקיבלתי את רשותו לכך, הדברים הגיעו לאוזניו, וכפי הנראה דעתו לא הייתה נוחה מזה, וכשפגשתי את הרב לאחר מכן קיבלתי את אחד השיעורים הגדולים בחיי, הרב לא הזכיר מילה מהעניין או ביקורת ישירה אך דיבר איתי על הזהירות הנדרשת כשמתייחסים לעניינים ציבוריים ובפרט כשכותבים ומפרסמים, ומייד עבר לנושא אחר לגמרי.
למרות הקרבה הרבה שחשנו כלפי הרב, כל הזמן הייתה לי כלפיו יראת כבוד עמוקה, לא יכולתי להתווכח אתו גם בדיון למדני שהוויכוח חלק אינטגרלי ממנו, למרות עדינותו ורכותו של הרב, חשתי תמיד בעמדה של שואל ומברר מולו, לא יכולתי אחרת, חשתי שאני נמצא מול ספירה אחרת.
כל אימת שקיבלתי מהרב עצה ניסיתי לרדת לפשר ולכוונת דבריו. אני מוכרח להודות כי בסיטואציות מסוימות ולא מעטות חשתי שהיה שם הרבה מעבר להגיון הפשוט, וחשתי שכנראה והדברים נשאבו מעולמות אחרים, אין לי דרך אחרת להסביר זאת.
בכל עת בה פגשנו את הרב ראינו מהי דמות אידיאלית עליונה, מידות אציליות יראת שמים ודקדוק במצוות, גדלות בתורה בלתי רגילה עם רגישות אנושית נדירה וכמובן מידת הענווה שהייתה נזר לאישיותו.
זכורני בכמה הזדמנויות כשנועצתי ברב בסוגיות הלכתיות מורכבות בהן עסקתי, הרב ליבן וניתח איתי את צדדי הדיון אך כששאלתי ומה למעשה? מיד הרב השיב בענווה ומה אומר על כך הרב אריאל ? [מו"ר הרה"ג יעקב אריאל שיבלח"א] כאומר איתי אתה דן אך הרב אריאל מכריע.
ללא ספק הרב גילם בחייו את תורת רבותיו וכפי שהעידו עליו גדולים היה בחייו מסילת ישרים מהלכת. חלל רב הותיר לנו הרב זצ"ל ולוואי ונזכה אנו תלמידיו להמשיך במשהו מאישיותו הענקית, תהא נשמת רבנו צרורה בצור החיים ותהי מנוחתו כבוד.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
