אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

סדר וידוי מפורש ליום כיפור | מותאם ואקטואלי

ראש ישיבת סוסיא הרב נעם פרל חיבר פירוש עכשווי לסדר וידוי שאנו אומרים ביום כיפור "כל אחד ידגיש את שלו ויוסיף או יחסר כפי הכרתו את עצמו", כותב הרב פרל בהקדמה. סדר הוידוי המלא עם אפשרות להדפסה:

סדר וידוי מפורש ליום כיפור | מותאם ואקטואלי
  (צילום: דן תורן/ פלאש 90)

סדר וידוי

א. פירוט החטאים אינו אלא מדגם אלפאבתי של פיספוסים וחטאות, שגגות וזדונות  נפוצים ומצויים. כל אחד ידגיש את שלו ויוסיף או יחסר כפי הכרתו את עצמו.

ב. החרטה והוידוי אינם מועילים אלא בתוספת קבלה לעתיד וריצוי החבר בעברות שבין אדם לחברו.

גמר חתימה טובה לכולנו

 

להדפסת סדר הוידוי לחץ כאן

 

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אָנָּא תָּבֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ, שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עֹרֶף לוֹמַר לְפָנֶיךָ יהוה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ חָטָאנוּ.

 

אָשַׁמְנוּ – הנני לוקח אחריות על חטאי. בָּגַדְנו – הייתי כפוי טובה. בנית עלי ואני איכזבתיך. גָּזַלְנוּ – התנהלתי בכוחנות כדי להשיג את מטרותי. דִּבַּרְנוּ דֹּפִי- מצאתי בכל דבר פגם וחסרון. הֶעֱוִינוּ – עיוותתי את דרך הישר כדי שתתאים לרצונותי. וְהִרְשַׁעְנוּ – גרמתי לאחרים להפוך לרשעים. זַדְנוּ – הרעתי בכוונה ובמזיד גם אם היתממתי לומר שהיתה זו 'שגגה'. חָמַסְנוּ – חטאתי בקטנות, שלא ישימו לב ואם ישימו לא יוכלו לתובעני. טָפַלְנוּ שֶׁקֶר – הדבקתי שקרים, סטיגמות והאשמות שוא על אחרים – יחידים וקהלים. יָעַצְנוּ רָע – יעצתי עצה רעה למי שביקש את עצתי כדי שלא יאיים על מקומי, רכושי או מעמדי.

עוד באותו נושא

מתי נכנס הצום? מתי יוצא הצום? הלכות יום כיפור תשפ"ב


5

כִּזַּבְנוּ –  אכזבתי ולא נתתי את התמיכה למי שכה האמין בי וסמך עלי. לַצְנוּ – עשיתי צחוק מדברים רציניים. הרדדתי את חיי. נמנעתי מעומק ותוכן והעדפתי הומור ירוד ושטחיות. מָרַדְנוּ – מרדתי. 'עשיתי לך דווקא'. ידעתי מה האמת וצעדתי בכוונה בכיוון ההפוך. נִאַצְנוּ – קיללתי אלוקים ואנשים. כעסתי ויצאתי מפרופורציות. הייתי תוקפני בתגובותי המילוליות והמעשיות. סָרַרְנוּ – סרתי מדרך הישר בין אדם למקום, בין אדם לחברו ובין אדם לעצמו.

עָוִינוּ – עברתי עבירות במזיד, כדי למלא תאוותי: תאוות כבוד, תאוות ממון ותאוות עריות. פָּשַׁעְנוּ – הפכתי חלק מעבירותי לדרך חיים והרגל טבעי ובכך הפכתי עצמי מחוטא לפושע. צָרַרְנוּ – הבאתי צרות וצער על עצמי ועל סובבי. קִשִּׁינוּ עֹרֶף – לא קיבלתי תוכחות, לא רציתי להבין רמזים ואטמתי את אוזני מלשמוע לעצות. רָשַׁעְנוּ – ראיתי בעצמי רשע. הִדרתי עצמי מתורה ותפילה וחסמתי את דרכי מחזרה בתשובה. שִׁחַתְנוּ – השחתתי את העוצמות, הכשרונות והכוחות בהם נתברכתי. ביזבזתים ואף ניצלתים לרעה.  תִּעַבְנוּ – תיעבתי עוברי עבירה המתריסים בראש חוצות ובכך חסמתי את עצמי מלאוהבם ומלרוממם.  תָּעִינוּ – איבדתי את הדרך בכוונת מכוון. תִּעְתָּעְנוּ – ואתה משקף כלפי את התנהלותי ומותיר את הבחירה בידי. כמים הפנים אל הפנים.

 

סַרְנוּ מִמִּצְוֹתֶיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא שָׁוָה לָנוּ,

וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ, וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ:

מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם, וּמַה נְּסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים,

הֲלֹא כָּל הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת אַתָּה יוֹדֵעַ. אַתָּה יוֹדֵעַ רָזֵי עוֹלָם, וְתַעֲלוּמוֹת סִתְרֵי כָּל חָי,

אַתָּה חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב.

אֵין דָּבָר נֶעְלָם מִמֶּךָּ וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִסְלַח לָנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ, וְתִמְחָל לָנוּ עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ, וְתְּכַפֶּר לָנוּ עַל כָּל פְּשָׁעֵינוּ

 

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּאֹנֶס וּבְרָצוֹן – יש מנפילותי שהינן הכרח כלפי חוץ אך בתוכי פנימה דווקא שמחתי בהן – התענגתי על לשון הרע ששמעתי בטעות, נהנתי ממראות לא צנועים שבמקרה נתקלתי בהם ובכוונה התמקדתי בהם וכדומה.

עוד באותו נושא

יום כיפור התשפ"ב: הרב לאו בהנחיות לציבור

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּאִמּוּץ הַלֵּב – לא ריחמתי על הזקוק לרחמים ולא התגייסתי למען הנזקקים למעט מכספי, זמני או תשומת לבי.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּבְלִי דָעַת – לא פיניתי זמן ללמידה, לא הקדשתי כוחות להפנמה וכישלוני אינו אלא פרי הזנחתי. אם לא למדתי הלכות שבת  ודאי שנכשלתי באיסורי שבת. אם לא בררתי אם העומד לפני יתום הוא, בל אתפלא על הדמעה בעינו כששאלתי מה עושה אביו.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּבִטּוּי שְׂפָתָיִם – פגמתי במידת האמת. דיברתי לשון הרע. הוצאתי מילה שלא במקומה ומישהו נפגע. הצחקתי במקום הראוי לכובד ראש והעכרתי שמחה בדיבור לא שקול. לא הענקתי מחמאות שנדרשו. זיהמתי את האויר והאוירה בדיבור גס.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת – נגעתי במי שאסור, התבוננתי להיכן שמנמיך ודיברתי על מה שמביך.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּגָלוּי וּבַסָּתֶר – גיליתי את שאמור הייתי להסתיר כסודות של אחרים וקלונם של חברים והסתרתי דברים שראוי היה לפרסם כמעלת חברינו וחסדי אלהינו.

עוד באותו נושא

"מתנצל בפני המצביעים" | עמיחי שיקלי מסכם שנה


50

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּדַעַת וּבְמִרְמָה גנבתי את דעתם של סובבי: הנחתי לחבר לחשוב שלא קורה כלום כדי שלא יגיע, נתתי ל'בוס' להבין שביצעתי את המשימה ממנה שכחתי ופתחתי את מחסן 'השקרים הלבנים' כדי לצאת מתסבוכות אליהן נקלעתי. רימיתי כדי  להרוויח כסף, רכוש, מעמד או תפקיד בהם חשקתי.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּדִבּוּר פֶּה – דיברתי בתקיפות שלא במקומה. הצגתי ודאות גם כשלא הייתי בטוח. אמרתי מילים ופיזרתי הבטחות שמראש לא התכוונתי לעמוד בהן. נכנסתי לעימותים מילוליים חסרי צורך או מעוטי תוכן.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהוֹנָאַת רֵעַ – ציערתי חברים במילים לא שקולות, בביקורות נוקבות ופומביות. התחזיתי לחבר נאמן בעוד החברות הייתה חד צדדית וחסרת כיסוי. הצעתי לחבר עצה שלא היתה לטובתו אלא באה לשרת את רצונותי שלי.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהִרְהוּר הַלֵּב מעת לעת מניח אני למחשבות שליליות להציף את לבבי: גנות חברי, גאוה על הישגי, קנאה בשותפי, התמכרות לחסרונותי והרהורי כפירה באלוהי.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּוְעִידַת זְנוּת – לעיתים הופך אני את ההתמודדות עם יצרי ופיתוייו לעניין ציבורי, מנמיך אני את חברי, משלהב את יצרי ופורץ את מחסום הבושה שעוד איכשהו מגן על עולמי.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּוִדּוּי פֶּה כמה פעמים הבטחתי לשנות את דרכי ולא התכוונתי לכך ברצינות. התנצלתי ללא שמץ  חרטה, התחייבתי לשינוי רק כדי לנקות את המצפון ולהרוויח זמן ודפקתי על לבי ב- 'וידוי אוטומטי' נטול מחשבה, כוונה או רגש.

עוד באותו נושא

ההסדרניק שהגיע להשלים מניין ונפל בשבי הסורי


3

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּזִלְזוּל הוֹרִים וּמוֹרִים שכחתי שאת קיומי, חיי, כישרונותי והישגי חייב אני להורי שבאמת 'הביאוני עד הלום'. שכחתי שצריך להתקשר אליהם, להקשיב לעצותיהם, להיענות לבקשותיהם ולפנות משאבי זמן ונפש להעמקת הקשר עמם. לא הבנתי שמורי ורבני הנם מאגר עצום של מידות, ידע, כישרון וניסיון שהועמד לרשותי ולא השכלתי להוקירו ולנצלו כראוי.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּזָדוֹן וּבִשְׁגָגָה – לעיתים חטאתי בשגגה המעורבת בזדון. נכנסתי למצבים שידעתי כי יובילוני לחטא מחוסר ברירה. הלכתי לישון בלי להשאיר שעון מעורר. דחיתי משימות למרות שידעתי שהזמן לא יאפשר את ביצוען. הגעתי למפגש שהיה ברור שיתדרדר למחוזות הגסות ולשון הרע  ונכנסתי לעולם הוירטואלי כשאיני ממוגן ומחוסן כראוי.

 

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּחֹזֶק יָד – ניצלתי את  כוחי ומעמדי כדי לכפות  את דעתי  ולהשיג את מבוקשי. הייתי קשוח מידי  דווקא ברגעים שדרשו רוך ועדינות והייתי עדין ורפוס דווקא במצבים שדרשו תקיפות ונחרצות. חיזקתי ופרגנתי לתופעות שליליות בעוד התעלמתי ומזערתי מעשים נאצלים הזקוקים לעידוד, ליבוי וחיזוק.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּחִלּוּל הַשֵּׁם – שכחתי שגם אני נציג הקב"ה ותורתו עלי אדמות. הרחקתי אנשים מדרך ה' במעשי, בדברי, בהופעתי ובהליכותי. הפכתי את עולמי הרוחני ל- 'חלול' ורדוד והרחקתי מדרך ה' אנשי מעלה  מבקשי אמת ושגב.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּטֻמְאַת שְׂפָתָיִם – השתמשתי בשפתי לפסילת אחרים, לחיפוש חטאים, להרדדת מפגשים ולדיבורים גסים.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּטִפְּשׁוּת פֶּה -שוב דיברתי לפני שחשבתי, שוב לא התאמתי את דברי למי שניצב למולי, שוב ניסיתי להתחזות לחכם ויצאתי טיפש ושוב שתקתי כאלו הבנתי ופספסתי עוד הזדמנות לרכוש דעת.

עוד באותו נושא

אין "קיצורי דרך" | נשיא המדינה בטור ליום כיפור

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּיֵצֶר הָרָע – היצר הנו כח ליצירה ואני בחטאי הפכתי אותו לרע. את עוצמות היצר המיועדות לבניית זוגיות מופלאה ומשפחה מדהימה השקעתי במרדף אחרי אשליות מיניות מתפוגגות והנאות רגעיות ומתסכלות.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּיוֹדְעִים וּבְלֹא יוֹדְעִים – ישנם חטאים שידעתי כבר  בעת עשייתם כי חטאים הם וישנם חטאים שרק לאחר זמן זיהיתי את עיוותם, את חומרתם ואת המקום הפגום באישיותי ממנו הנם נובעים – הקנאה, התאוה או הכבוד.

 

וְעַל כֻּלָּם אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת, סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֶּר לָנוּ.

 

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּכַחַשׁ וּבְכָזָב – הכחשתי טעויות שעשיתי וחמקתי מלקיחת אחריות עליהן. כיזבתי – הכזבן הנו השקרן המקצועי שהשקר והכזב הנם בני בית באישיותו וברירת המחדל בהתנהלותו, ואף אני נשבה לעיתים  ברשתו המפתה של הכזב.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּכַפַּת שׁחַד – לעיתים מעדיף אני אנשים המחייכים אלי, מחמיאים או מחניפים לי ומרשימים אותי בשמם, הופעתם או בתאריהם. נוטל אני בכפי את שוחד חיצוניותם וחוטא בהעדפתם על פני אחרים.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּלָצוֹן – לעיתים נוקט אני בדרך הלצון, הציניות, 'מייבש' אני את הסובבים אותי. מגן על עצמי מפני תוכחתם בציניות מושחזת.  מנסה להתקדם על חשבונם ולא קשוב למתנות אשר נושאים הם עבורי.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּלָשׁון הָרָע גם אני מחריב לעיתים  את החברה ב- 'לשון הרע'. לעיתים מאזין אני רב קשב לגנותם של אחרים ומאמין בה, מפיץ סיפורי רוע וקלון כדי לזכות לתשומת לב ולקדם את מעמדי החברתי ושוכח שעונשה של לשון הרע הנו צרעת ונידוי מן החברה.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן שכחתי כי יש דברים בחיים שאין עליהם 'משא ומתן'. אהבת החיים אינה נתונה לדיון. מצוות התורה אינן ברות 'משא ומתן'. ועם 'יצר הרע' לא מתחילים דיונים שהרי אין אשף שכנוע כמותו.

עוד באותו נושא

הגיע הזמן להתנצל: בפוליטיקה ובמרחב הציבורי

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה – נתתי לאוכל ולעיסוק בו מקום מרכזי מדי בחיי. אכלתי עם העיניים ולא עם הראש. נתתי לאלכוהול לשלוט בי ובמעשי.  לא הקפדתי בהלכות כשרות ולא ברכתי כדי להודות על מזוני.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית – נתתי לכסף שלי לעבוד במקומי. ניצלתי את חולשת סובבי כדי להשיג טובות הנאה. לא הייתי רגיש למצוקת חברי ולא העמדתי את עצמי ואת ממוני לעזרתם.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּנְטִיַּת גָּרוֹן התנהגתי בגאוה, שחצנות ויהירות. התפארתי בכשרונותי, החצנתי את הישגי ודחיתי אנשים ש'אינם ראויים לי'.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּשִׂיחַ שִׂפְתוֹתֵינוּ – דיברתי מן השפה ולחוץ, ביקרתי רק כדי שישמעוני, התחייבתי ללא כוונת ביצוע, התפללתי ללא כוונה, ברכתי ללא מודעות או כוונה.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּשִׂקּוּר עָיִן שפטתי אנשים על פי מראם, התבוננתי במקומות מנמיכים, חמדתי לעצמי מה שראו עיני, יצרתי תדמית שקרית ושיחקתי את מי שאינו אני.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּעֵינַיִם רָמוֹת החזקתי מעצמי. התבוננתי מגבוה על סביבתי. חשתי מורם מעם – למרות שלא העזתי להחצין זאת ברבים.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּעַזּוּת מֶצַח – החצפתי פני למוכיחי ומבקרי: בבית, בעבודה, בבית המדרש, באוטובוס וברחוב.

 

וְעַל כֻּלָּם אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת, סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֶּר לָנוּ.

 

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּפְרִיקַת עֹל התחמקתי מלקיחת תפקידים בבית, בחברה או במדינה. ברחתי מאחריות. הטלתי את אשמתי על אחרים. פטרתי את עצמי מאחת מתרי"ג מצוות או מפרטי הלכות. 'מה שהיה בווגאס נשאר בווגאס'.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּפְלִילוּת – לא דנתי כראוי את עצמי ואת סביבתי. נחפזתי לקבוע דעה ולחרוץ דין. הכרעתי במחלוקות שהובאו לפתחי בחופזה, ברשלנות ומתוך מניעים תועלתניים.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּצְדִיַּת רֵעַ – חיכיתי לנפילת חברי. שמחתי לאידו. הבאתי למפלתו ומבוכתו. 'חיכיתי לו בפינה' לראות בקלונו ולשוש בכשלונו.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּצָרוּת עָיִן לא פרגנתי להצלחת חברי. הקנאה בהישגי האחר והצלחותיו ניהלה אותי. גיליתי חשדנות וקמצנות בנתינת צדקה.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּקַלּוּת רֹאשׁ – הפגנתי קלילות במקומות בהם נדרש כובד ראש תהומי: בנהיגה,   בבית הכנסת ובבית המדרש, בבית האבל, לנוכח צער חברי, בתגובותי הכתובות והמדוברות ובקשר בין גברים לנשים.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּקַשְׁיוּת עֹרֶף אטמתי אזני לעצות, לא למדתי מכשלונות ולא ירדתי לסיבת המחלות.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּרִיצַת רַגְלַיִם לְהָרַע הפגנתי עודף מוטיבציה, כושר אילתור מרשים ויכולת התגברות מופלאה דוקא בדרך אל האסור, המנמיך, הקלוקל והמהרס.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּרְכִילוּת – "אנשים גדולים מדברים על רעיונות, אנשים בינוניים מדברים על אירועים ואנשים קטנים מדברים על אנשים" –  לבושתי התברר כי קטן ורכלן אני.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּשְׁבוּעַת שָׁוְא – כיון שהתחייבתי אך מעולם לא התחייבתי לקיים – לא כלפי עצמי ולא כלפי חברי ומשפחתי, לא כלפי בשר ודם ולא כלפי בורא עולם.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּשִׂנְאַת חִנָּם שנאתי ללא סיבה. זיהיתי אוהב כאויב. נטפלתי לאדם על לא עוול בכפו. שנאתי חלקים מן העם ללא הכרות אמיתית עמם.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּתְשׂוּמֶת יָד לקחתי מה שאינו שלי. לא נזהרתי ברכוש האחר והכי גרוע ברכוש הציבור. שאלתי מחבר ללא בקשת רשותו, לוויתי ולא החזרתי, שאלתי ולא השבתי, מצאתי אבדה ולא הכרזתי.

וְעַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּתִמְהוֹן לֵבָב – פיקפקתי בהשגחת הקב"ה עלי ועל עולמו. לא ניסיתי לראות את חציה המלא של הכוס. ולא נפתחתי לאפשרות כי 'הכל לטובה'. חשתי שאין כפרה על מעשי ונפילותי ולא הבנתי שהקב"ה אוהבני וחפץ בי בכל מצב וללא  תנאי.

 

וְעַל כֻּלָּם אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת, סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֶּר לָנוּ.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו