כמסורתי שלא גדל בערוגות הציונות הדתית, אלא בימין האידיאולוגי אי שם בנוער מולדת בימי גנדי הי"ד, לכאורה הייתי אמור להיות תומך של בנט ובדרך הפוליטית של 'הימין החדש'.
אך לא כך הדבר. אני יכול לומר שמצאתי בית פוליטי, אידיאולוגי ואמיתי דווקא במרכז 'הציונות הדתית' (האיחוד הלאומי). כן, דווקא אני, שלא זכיתי ללמוד בחינוך תורני ובישיבות, מגלה בזכות החברים שם את דרכה של הציונות הדתית, את אהבת התורה והארץ העצומה שיש להם ולא פחות מכך את אהבת העם הנפלא שלנו, כך בלי קלישאות ובלי סיסמאות.
חברי המרכז קיבלו אותי אליהם בצורה מדהימה ונתנו לי הרגשה אמיתית של בית. הגיע הזמן שהחברים ב'ימין החדש' ובכלל בקשת הפוליטית יפסיקו להסית ולהכפיש את בצלאל וחבריי הנפלאים, דברו על העשייה שלכם, עזבו את ההתקפה המתוזמנת והשקרית נגד בצלאל.
שמעתי המון טיעונים הזויים נגד ההחלטות של בצלאל, אבל מה שהכי צרם לי הייתה האמירה (החצופה בעיניי) שאת בצלאל מעניין רק הכיסא. הרי בצלאל יכול היה לקחת את ההצעה של בנט (הצעה משפילה יש לציין ל-2 מקומות בעשיריה וגם ההצעה ה"משופרת" ל-3 מקומות בעשיריה מביכה עוד יותר) ולדאוג לעצמו לכיסא בכנסת.
אבל מי שמכיר את בצלאל יודע שטובתו האישית מעולם לא הייתה חשובה לו אל מול הערכים של ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל, הערכים של הציונות הדתית הנפלאים, שאותם אני זוכה לגלות בשנתיים האחרונות יותר ויותר.
חשוב להזכיר שבצלאל ויתר בכל הסבבים הקודמים על הכבוד שלו, והסכים לדחוק את עצמו במורד הרשימה פעם אחר פעם למען אחדות המחנה. כשכולם נלחמו על האגו, ההנהגה וההובלה של הרשימה בבחירות הקודמות (פעם זה היה הרב רפי, פעם איילת ופעם נפתלי) את בצלאל עניין רק לאחד את הרשימה, לאחד את קצוות הציונות הדתית ואת זה בדיוק הוא מבקש לעשות גם עכשיו.
אין לי ספק שאנשי 'הימין החדש' הם אנשים טובים, ונפלאים וכולם אנשי עשייה יקרים ומדהימים, אבל במחילה, אתם לא מנסים אפילו להבין את ההסבר הפשוט של בצלאל בצורך לרשימה "ציונית דתית" על כל גווניה ועל כל נאמניה.
אין פה כאמור שום ויכוח על כיסא, תפקיד או אינטרס אישי, ממש לא. יש פה דיון אמיתי על ערכים, אידיאולוגיה ודרך. דרך שהתחילה לפני למעלה מ-100 שנה ושאת יסודותיה הניח הרב ריינס, ולאחריו התווה הרב קוק והמשיך בנו הרב צבי יהודה זצ"ל ביתר שאת לאחר קום המדינה, ושאותה ממשיכים היום עשרות, מאות ואלפי רבני הציונות הדתית המדהימים ברחבי הארץ, האברכים, התלמידים והתלמידות בישיבות, באולפנות, בגרעינים, בתנועות הנוער ובעוד המון המון מוסדות נפלאים שהוציאה התנועה המדהימה הזאת.
וכאמור כמי שלא זכה להכיר את התנועה האדירה הזאת ואת מפעליה בצעירותי, אני מנסה להשלים את החסר דווקא דרך חינוך ילדיי ומחנך אותם בחינוך תורני, והם פעילים בתנועת הנוער 'עזרא' המדהימה והשנה זכיתי להתרגש עד מאוד כשבני הבכור עלה לישיבת צביה (מיסודו של הרצי"ה) במסלול 'נועם', כי את האמת המדהימה הזאת אפשר לגלות רק אם באמת משתלבים בדרך במהלך היום-יום ולא רק "בזכות" מקום ברשימה לכנסת.
ממליץ גם לכם חברי המסורתיים והחילוניים, שנזכרים לדבר על ערכי הציונות הדתית בכל קמפיין בחירות מחדש, להתחבר לאמת הנפלאה הזאת בצורה יום-יומית ולא פעם ב-4 שנים (טוב האמת שאצלנו לצערי זה כל חצי שנה) כדי לעשות רושם.
וכמו שאמר הרצי"ה "העם אל הרמב"ם ולא הרמב"ם אל העם…" אתם מוזמנים כמוני להכיר באמת את הדרך הזאת ולא דרך סיסמאות. ואסיים בתפילה אישית שהלוואי וגם אני הקטן אמשיך לזכות ולהתקרב יותר ויותר לתורת ישראל ולדרכו המופלאה של הרב קוק זצ"ל בכל יום.
=======
יוסי כהן הוא חבר מרכז 'האיחוד הלאומי' והיה מס' 4 ברשימת 'הציונות הדתית' (האיחוד הלאומי) ב-3 מערכות הבחירות האחרונות
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
