פרשת בראשית: חדי העין הצופים בסרטונים הללו על פרשות השבוע, ודאי שמו לב שליד ספרי הקודש יש לי מאובנים. מה מאובנים עושים ליד ספרי קודש? למה זה מחובר?
מלמד אותנו הרב קוק: "תורת ההתפתחות ההולכת וכובשת את העולם כעת" – תורתו של דארווין, האבולוציה, שמדברת על עולם מתפתח ומתקדם, "היא מתאימה לרזי עולם של הקבלה יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות", לא רק שאין סתירה בין סיפור הבריאה בתורה לבין המפץ הגדול, אלא זה מתאים ומשלים אחד את השני.
למה? הרב קוק הולך לכיוון אחד: כמו שבתורה, בעיקר על פי הקבלה, הרב קוק רואה את העולם כמתפתח ומתעלה, כך דארווין מראה את ההתפתחות בעולם הגשמי, פה התעלות רוחנית ופה התעלות חומרית, ולכן הדברים משלימים זה את זה. זה הכיוון של הרב קוק בקצרצרה.
אבל לעניות דעתי הדברים הרבה יותר פשוטים. כשמנסים לראות את חכמת הקב"ה, רצונו, פעולותיו, יכולותיו וכו' ניתן להסתכל על העולם, על הטבע, "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך" אומר דוד המלך, איזה עולם מדהים ויפה ברא ה', "מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית".
אם העולם קיים כבר 5,000-6,000 שנה זה מרשים, כבר הרבה מאוד זמן הקב"ה מנהל את עולמו מבראשית עד היום, ולעתיד מי יודע עד מתי. בהחלט מרשים, איזו חכמה, איזה רצון, איזו יכולת.
אבל אם אני מסתכל על המאובן, שמדבר בשם המפץ הגדול על 13,000,000,000 שנה בהם הקב"ה מנהל את עולמו, כל כך הרבה זמן, בהיקפים כל כך אדירים ועצומים, ממש בלתי נתפשים – ודאי שמערכת הקשר לקב"ה עוברת כל גבול. החכמה האלוקית, הרצון האלוקי, התכנון האלוקי, ההוצאה לפועל האלוקית, ההנהגה האלוקית הם בהיקפים כאלו כבירים, שזה ממלא את הלב באהבה ובאמונה אדירים לבורא. לכן בראייה האישית שלי, המאובנים הם סוג של ספר קודש, לא במובן של הלכות שבת וכדומה, אלא הם מפגישים אותנו עם החכמה, עם היכולת והרצון האלוקי האינסופיים, שמתפרסים על מרחבי זמן ושטח אדירים.
הנקודה החשובה היא ההבנה, שככל שתורת המפץ הגדול מתחזקת על ידי כל מיני תגליות חדשים לבקרים כך האמונה מתרחבת וגדלה.ומה עם הבדלי התאריכים – נכתב על כך רבות, והסברים שונים ניתנו לעניין.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
